ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן נ
דין היכא שנקבה הריאה במקום דמשמשא יד הטבח כשר ואם היה הנקב אדום סביביו טריפה וכן בודקין בצלעות ואפילו שאודם בדופן טריפה ואם הנקב פתוח טריפה ולא מהני הקפה והיכא דנשבר העצם או נשמט במקום שהוא נטרף ולא ידעינן אם לפני שחיטה או לאחר שחיטה אם הושחרה המכה טריפה זא"ל הוי ספק וג"כ טרפה ואם יש לתלות בדבר היתר תלינן:
מסקינן בסוגיא אי ניקב ריאה היכא דממשמשא ידא דטבחא תלינן או לא תלינן רב אחא בריה דרבא אמר תלינן מ"ז בריה דרב מרי אמר לא תלינן והלכתה תלינן דהא תלינן כשהחזיר בני מעיים כשהן נקובים וה"ה לריאה וכ' הרא"ש מדברי רש"י והיכא דממשמש' ידא דטבחא היינו בכל הריאה היכא שיכולי' לתלות שהעבי' הטבח ידו כגון שתלש בחזקה או שהעביר סכין דרך שם ובהל' בדיקו' כ' אם נמצא הנקב שיש לתלות בידא דטבחא כגון בכ"מ שמשמש שם הבודק בידו או במקום שיש לתלות שהכניס הסכין או שתלש בחוזק מלמטה למעלה או שקרע בצפורין אנן אומרים הבודק עשה הנקב ומכשירין וכ' ב"י וז"ל מ"כ בבדיקות אשכנזים אם היה הנקב אדום סביביו אז ודאי קודם שחיטה ניקבה וטריפה ע"כ ודברי טעם הם ומ"כ עוד בודקין בצלעות כמו גבי האדימ' אם יש בהן אודם בדופן ודאי קוד' שחיט' נקב' וטריפה וגם לזה דעתי נוטה ע"כ מצאתי במרדכ"י שלפנינו הג"ה בפ"ק דחולין וז"ל כ' ר' שמחה כל היכא דאיכא למיתלי בזאב או במשמוש ידא דטבחא מכשירין וא"צ להקיף ואפילו אי מקיפו ולא דמי מכשירין דסמכין אחזקה דר"ה נשחטה בחזקת היתר עומדת ואמרינן אע"פ ששני הנקובים נעשה לאחר שחיטה זימנין דמי וזימנין לא דמי אבל היכא דלא בא זאב או דלא משמש ידא דטבחא הצריכו חז"ל הקפה דאי דמי כשרה כך פי' ר"ח וזה לך האות כל נקב אשר ינקב קוד' שחיטה הוא פתוח לאחר שחיטה אינו פתוח ואומר ר"ש ר"ל דלא פתו' ולא מהני הקפה אלא טרפין ליה ואי סתום ספק הוי ובעי הקפה ע"כ וצריך להגיה אותה כי הסופר שכתב לא פתוח החליף רישא לסיפא אלא הכי הו' אי פתוח לא מהני הקפה ומטריפין ואי לא פתוח ספק הוי ואף יש להגי"ה אותה בע"א ולקולא דגם פתוח מהני הקפה ל"כ כלל דא"כ אי ליכ' פתוח אפילו הקפה לא בעי חליל' להקל דשמא לא נפת' מתחילה או נסתם אח"כ ונראה דדוק' בשאר נקבי' אבל בנקבו' המורנ' לעולם הם פתוחי' ואפ"ה הם כשירים אם נמצאו התולעים דאמרינן לאחר שחיטה פירשו כדלקמן (סימן שאחר זה) ובשאר נקבים דמטרי' בשהנקב הוא פתוח ולא מהני הקפה כ"ש דלא תלינן בידא דטבחא דלא עדיף מהקפה א"ל שהטבח מרגיש בבירור שממנו בא הנקב והיכ' דנשבר העצם או נשמט במקום שהוא נטרף ולא ידעינן אי מחיים אי לבתר מיתה כתב בס"ה זימניין סגיאין מצינו לברור כגון אם הושחרו המכה אז ודאי מחיים נעשה וכל היכא דלא מצינו לברורי אסרי' מספק ולא אמרינן נשחטה הותר' עד שיודע במה נטרפה כמו גבי זאב שנטל בני מעיים דהכא הספק תלוי בחיסרון החכמה ואם הלה בקי היה יכול להבחין לזו וכיון דיש ריעותא אסרינן מספק וכל כה"ג ע"כ וכן נוהגין להחמיר ומ"מ נראה דלית ליה לבעל הטריפה במה לתלות אלא ספק בעלמא הוא דמחמי' אבל היכא שנראה בעיניו לתלות בעניי' שנעשה לו אחר השחיטה תלינן בה וכ"כ הר"ן בפ"ק דחולין בשם הר' יונה וז"ל מהא דאמרינן כל ספק בשחיטה כו' לאתויי ספק שהוא ספק דרס כלו' לא אמרינן הלך אחר הרוב שמעי' היכא שנשמטה גף העוף או נשברה רגלה מן הארכובה ולמעלה ואין ידוע אם קודם שחיטה אם לאחר שחיטה דאזלינן לחומרא וה"ה לכל שאר טריפו' דכל היכי דאתיליד ריעותא אזלינן לחומרא וראייה לדבר מדאמר בריש א"ט ההי' אימרת' דהוא מיסגיי' כרע' בתרייהו אמר רב האי שגרנ' נקטה מתקיף לה רבי' ודילמא חוט השדרה איפסיק אלמא מדמ"ל רבינו הכי ש"מ כל היכא דאיתיליד ריעותא לחומרא אזלי' כי לא תקשי לך הא דאמרינן בפא"ט אי ניקבה לה ריאה היכא דממשמשא ידה דטבחא תלינן או לא תלינן ומסקינן דתלינן דהא תלינן בזאב אלמא בספק טריפות לקולא תלינן דהתם ה"ט לפי שיש דבר לפנינו לתלות בו להיתר ואין דבר לתלות בו לאיסו' הלכך כל היכא דיש דבר לתלות בו להיתר כגון שדרסו על הגף או פרכס ונלחץ אל הקיר ואיכ' אומדנ' דאפשר שנשמ' גפיה מחמת כך תלינן לקולא דהא תלינן בזאב כך פירש הר"ר יונה ז"ל ע"כ והיינו ממש כדברי ולאו דוקא דורסו או נלח' לקיר קאמר אלא זו וכל כיוצא בזו: