ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן לז
דין בועא מע"ל במקום הסמפונות מביאין סכין ונוקבין במקום א' אם כל המוגלא יוצא במקום א' אחת היא וטרפה וא"ל ב' הם וכשרה ומ"מ במ"ז מכשירין אפי' מע"ל ובלבד שיהו צלולין ולא מלוחין ולא עכורין אלא מתוקים ובארנו דגבי בו' א"צ לבדוק הסמפונות ובועא מע"ל אין מועיל בדיקת סמפונות כי אין אנו בקיאין א"ל בהפסד מרובה ובועא גדולה בהסמפונות ונוגע' עד סמפונות ומלאה מוגלא ועכורין ומע"ל אין מועיל ב"ה אפי' בה"מ וטנרי מע"ל כשרה:
פסק כתב בהלכ' בדיקה בועא הניכר' מעבר לעבר במקום הסמפונו' שהוא אצבע מן השיפולי בבהמ' דקה וב' אצבע' בבהמה גסה וי"א ב' אצבעות בבהמה דקה וד' בבהמה גסה מביאין סכין ומנקבים במקום אחד אם כל המוגלא יוצא במקום אחד אז אחת היא וטרפה דחיישינ' שמא נימוח הסמפונות ואם לא יצא המוגלא במקו' אחד אז שנים הם וכשרה והוא מן המרדכי ומצאתי בשם מהר"ש מווי"נא ז"ל דמכשירין מים זכים בבועא מע"ל לפי שלא נמצא בתלמו' טרפות זה בנרקב בשר הריאה כ"א בנרקב הכליו' ואף שקבלה בעלמ' היא ולכן אין להחמיר בו כולי האי אך צריך שיהיו המים צלולים ולא עכורין ומתוקי' ולא סרוחין ולא מלוחי' כי מים העכורין והסרוחין והמלוחין מכלין ומבלין את הסמפונות ואין מניחין להבריאה אבל צלולין ומתוקין הדרא בריא ע"כ ודבריו נראין להכשיר במ"ז אפילו בלא בדיקת סמפונות כי מסתבר שבמ"ז לא נתקלקלו ולא נימוח ועוד מאח' שחומרא יתירא היא ורוב הפו' לא הזכירו' גם הרא"ש והטור לא הזכירו ואינו דומה לבועא בשיפולי ריאה שהוא מדברי ה"ג וכ' התו' וכל האחרונים שיש לנהוג בו לאסור ואף הרא"ש כ' עליו שלא לסו' מדברי ה"ג כי כל דבריהם קבלה ומ"כ בהגהות וז"ל מהרי"ז בחיבורו נ"ל הן בועא מע"ל והן בועא גדולה והן מוגלא והן מים זכים יש לבדוק אם נמוחו הסמפונות אם לאו דמ"ש מן הריאה שנשפכה כקיתון מים כו' וכן (משמע) מתוך האלפסי שכתב וז"ל אם אבעבוע אחת והיא גדולה כ"כ עד שנוגעת בסמפונות יש לבדוק אם לא נמוח הסמפון שתחתי' עכ"ל אכן הרשב"א כתב על דברי הרמב"ם שמצריך בדיק' סמפונות גבי בועא דלא מחוור דהא אסיקנא לקמן דחזו רבנן צמחי צמחי כנדי כנדי דהיינו אבעבועו' גדולו' ולא אמ' ולא מידי ואע"ג דגבי ריא' שנשפכה כקיתון חיישינן וצריכ' בדיקה שמא נטלו הסמפונ' התם הוא לפי שנמס בשרה מבפנים אבל באבעבועות הגדילים בין עור לבשר אין חוששין לנקיבת סמפונו' כלל ומ"מ נראה דיפה כתב מהרי"ז בחיבורו שאם היא גדולה עד שנוגעת בסמפונות ר"ל שהיא עמוקה בתוך הריאה ולא הוי בין עור לבשר דיש לחוש אלא שהרי"ף והרא"ש וכל שאר המחברי' לא הזכירו בדיק' הסמפונ' כלל ע"כ אין מנהגינו בבדיק' הסמפונו' כלל אם לא שהיא מע"ל ואז מטריפין ול"נ דאם מקו' פסידא מרובה או צורך גדול נראה להקל ולבדוק ע"פ החכ' אף שאין אנו בקיאין בבדיקה מ"מ מאח' שהרא"ש לא אסר בועא מע"ל כל עיק' גם אנחנו לא נחמיר כולי האי וסומכין על הבדיקה היכא דאיכא חכם ומומחה ומ"מ נ' בבועא גדולה שיש בה ליחה סרוחה או עכורה והיא מע"ל שאין להכשיר' בבדיקת חכם דתרי קולי כחדא לא עבדינן שהרי הרי"ף פוסל אות' אפי' אינה מ"על נהי דלא נהיגי' כוותיה ומכשירין ע"פ דעת המחברים מ"מ היכא דאיכא נמי טרפות בחשש נימוח הסמפונו' ואנו לא בקיאין בבדיק' כולי האי שיש להטריף אפי' בהפסד, מרובה והיכא דאיכ' טינרי מע"ל אף שמ"כ דיש לחוש ולהטריף לא משגחינן בהו כי טרפות מע"ל חומר' יתירה היא והבו דלא לוסיף עליהם ועו' שהרי כ' לשם דאף בתרתי בועי דסמיכי להדדי אין חילוק בין בועא מליא מוגלא לטינרי וכבר כת' בסי' כ"ז דליתא: