ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן יב
דין ניקב הלב הן לחלל גדול הן לח"ק טרפ' והא דבעינן עד שינקוב לבית חללו דוקא כשניקב ע"י חולי אבל בניקב בקוץ או במחט אפי' רק מבחוץ טריפה ומחט הנמצא בסימפונא דליבא בגוואי טרפה בכל עניין אין חילוק בין קופא לגיו בין קופא לבר ובין אלימתא ובין קטינתא:
פיסקא ניקב הלב לבית חללו מסקנת הסוגי' דבין חלל גדול ובין ח"ק קאמר שהרי סתמ' קתני לבית חלל כי הלב יש לו ג' חללים הגדול באמצע ועוד ח"ק אח' בימינו וח"ק אח' בשמאלו ואם ניקב מבחוץ (לאחד) מן החללי' טריפה וכ' הרשב"א והטור אחריו (בסי' מ') הא דבעינן שיהא ניקב לבית חללו דוקא שניקב מחמת חולי אבל ניקב בקוץ או במחט טריפה אפי' מבחוץ דאפי' מחט שנמצ' בחלל הגוף טרפה כדלקמן סי' ע"ז כת' בה"ג והטו"ר הביאו מחט דאישתכח בליבא אע"ג דלא ניקב טרפה וה"מ כי משתכח בסמפינא דליבא בגואי דלית ליה דוכתא למיפ' וכ' רישא לתתאי דכמה דאתא נקובי מנקבא וטריפ' אבל קופא לתתאי לא עייל אלא בסמפונא רבה תלינן דלמא בהדי דשעי לה פלטי ליה ואחזוקי באיסור' לאו מילתא היא דנפקא מהתם ונקבה דוכתא אחריתה ע"כ וראיתי הרבה מפרשים וכולן אינם מחוורים בעיני אלא הך פירוש' בס"ד מ"ש דלית ליה דוכת' למיפק ר"ל שהוא צר וא"א שיצא דרך הסמפונות בראש הקופה ומה שאמרו כי רישא לתתא ר"ל לצד קנה הלב ונקרא תתאי כמו שהבהמ' תלויה שאז רוחב הלב למטה או מה שהוא סתום קרוי מעלה ומה שהו' פתוח קרוי מטה והיינו קופא לבר דאמרינן כמה דאתא נקובה מינקב ר"ל דרך הושט וכדאשכחן האי לישנא לקמן גבי ריאה וכבד אבל קופה לתתאי ר"ל הקופה לצד קנה הלב וזהו שקראו לקמן קופא לגיו תלינן להקל פי' ואין חוששין לומ' מאחר שבשרו דק שמא ניקב הלב מבחוץ וחזר מעט ואינו ניכר מבחוץ כמו שחוששי' גבי ריא' כדלקמן מ"מ הכא מאחר דהלב שיע אף מבפנים אמרי' מרוב שעיעתה פלטה המחט בעליית' ממנה שלא תינקב מבחוץ מ"מ אין נפקותא בזה האידנ' כמ"ש הרשב"א לקמן דאין אנו בקיאין במחט איזו היא אלימתא איזו היא קטינתא דשמא בקטינה חשבין לה ואין חילוק בין קופ' לגיו ובין קופא לבר וכל מחט דאישתכח בחלל הלב א"ל שמונחת בתוך קנה הלב טרפה וזהו טעמא של הרשב"א שהבי' ג"כ הא דה"ג בת"ה הארוך ומ"מ כ' בת"ה הקצר מחט שנמצאת בלב טרפ' ולא חילק בין קופא לגיו ובין קופא לבר משום דהאידנ' מטרפי' הכל וב"י תמה על הרשב"א ולא דק כ' המרדכי בשם ראבי"ה וז"ל מחט התקועה בלב דאם יש היכר מבחוץ בידוע שבא המחט מבחוץ לצד פנים יש לחוש ולעיין אם תקוע מקצת' עדיין בדופן ולא עבר תוך חלל הלב בנקב מפולש אפי' קופא לבר כשר ואפי' בקלישתא ואם אין תקועה בדופן הצלעות חיישי' שמא ניקבו הדקין ושוב חזר ונכנס בלב וטריפה ואפי' אלימתא ואפי' קופא לגיו עכ"ל ודומה לזה פסקנו לקמן סי' ע"ה ויש מקשים מאי אפי' אדרבא א"ל נקובי נקיב דרך הלב ואתא ונ"ל דאיירי דאיכא נקב וריעותא בדופן אלא שאינה תקועה בו וא"כ ע"כ מן הדופן אתא ומאחר שקופה לגיו א"כ בע"כ בקופה לא מינקב בחוץ ובפרט בלב דשיע א"ו בשעה שהיתה המחט תקועה בדופן וחיככה הבהמה בכותל וע"י דוחק נכנסה בלב וא"כ מאחר דלא ניקבה לחללו נימ' דכשרה קמ"ל דאפ"ה חיישי' שמא כבר ניקבו הדקין עוד כת' במרדכי והוא מן ההגהות של הרא"ש וז"ל ראיתי שהביאו לפני מורי ראבי"ה שהיה שומן הלב דבוק בלב מאוד ואדוק הרבה בכח וחתך בסכין השומן מן הלב במקום שהיה דבוק ולא ראה מבחוץ על הלב שום ריעותא במקום שהיה דבוק ואח"כ חתך במקום שהיה דבוק עד החלל וראה בעובי הלב ולא בחללו קורט דם ואסר ושאלתי את פיו אם לא היה מוצא ק"ד מה היה עושה ואמ' שאז היה כשר עכ"ל ואני אומר לולי קבלתו הייתי מכשיר אפי' בטיפת דם מאחר שלא הגיע המכה לחלל הלב אפי' תימא שהלב כולו לקוי מ"מ לא הגיע לפנים: