אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ב › סימן כב

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ב · סימן כב

סימן כא

דין השוחט בהמת חבירו לע"א אסרה באכילה אבל לא בהנאה וביארו אין אדם אוסר דב' שאינו שלו:

אמר רב הונא היתה בהמת חבירו רבוצ' לפני ע"א וה"ה שלא בעני ע"א ושחט' לע"א כיון ששח' בה סי' א' אסרה סבר לה כי הא דאמר עולא אמר ר"י אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה ר"נ ור"ע ור"י אמרו אין אדם אוסר דב' שאינו שלו ומסיק ת"ש ב' אוחזין בסכין ושוחטין א' לשם א' מכל אילו וא' לשום דבר שחיטתו פסולה אלמא אדם יכול לאסור דבר שאינו שלו הכא במ"ע דאית ליה שותפות בגווה ת"ש המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב ה"נ דאית ליה שותפות בגווה כתנאי כותי שניסך יינו של ישראל אפי' שלא בפני ע"ז אסרו ר"י בן בתיר' ור"י בן בבא מתירין אותו מפני ב' דברים א' שאין מנסכין אלא בפני ע"א ואח' שיכול לומר לו לאו כל כמינך שתאסור ייני לאונסי ור"נ ור"ע ור"י אמרי לו אפי' למ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו ה"מ כותי אבל ישראל לצעורי' קא מכוין וחוזר ומקש' ת"ש ב' אוחזין בסכין ושוחטין כו' הב"ע בישראל מומר ת"ש המטמא והמדמע והמנסך כו' ה"נ בישראל מומר ע"כ הסוגיא תו מסקינן שאם התרו בו שלא ישחטנו לע"א ואם ישחוט לע"א ימיתו אותו בב"ד והוא מקבל התראה אפילו שחט אח"כ סתם אין לך מומר גדול מזה שמסר נפשו למות וכ' הר"ן השוחט בהמת חבירו לע"א מות' בהנאה ומיהו איכא מ"ד דבאכילה אסורה ואפי' השוחט בהמת חבירו לשם הרים כו' ואיכא למימר לעניין איסור אכילה א"א אוסר דבר שאינו שלו דהכא לאו אותו אסר לה אלא דלא שרי והוי כאילו לא נשחטה אלא שמת מאיליה עכ"ל וכ' הרא"ש אההיא דר"נ ור"ע כו' פי' רש"י ואפי' במעשה רבה מדפריך להו מהמטמא והמדמע והמנסך אלמא דאפי' במעשה רבה בריר' להו דלא אוסרה ור"ח פי' דדוק' במעשה כ"ש ס"ל דאין אוסר אבל במעשה רבה מודו וההוא דמנסך יש ליישבו בדוחק כיון דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק לא חשיב כמעש' גמור ומסתבר' כפרש"י דנהי דלעני' תשלומין לא מקרי היזק מ"מ לענין איסור מעשה גדו' עשה ובעי לאוקמי פלוגת' כתנאי ומסיק דמילתא דר"ה ועולא כתנאי ולא כר"י בן בתירא ור"י בן בבא אבל מילתייהו דר"נ ור"ע ור"י אתיא אפי' כת"ק ודוקא כותי הוא דאוסר דבר שאינו שלו אבל ישראל לצעורי קא מכוין ואין אוסר ואפי' אית ליה שותפות בגוי' דאינו מתכוין לאסור אלא לצער חבירו והילכת' כוותייהו כיון דאוקמי מילתא אליבא דכ"ע עכ"ל והנה מה שהכריע הרא"ש כרש"י לא ידענא למה צרי' הוא לכל זה מאחר שלפי המסקנ' הוא עיקר הטעם משום דאמ' לצעורי' קא מכוין מה לי מעשה רבה מ"ל מעשה זוטא ומ"ש דהלכה כר"נ ור"ע כ' לכאורה נר' דלא דק בלישני' דהא אינהו סברו א"א אוסר דבר שאינו שלו אפי' לא כיון לצעורי' כגון שכל העולם יודעים שהוא אוהבו וגם בעל בהמ' בעצמו יודע שלא עשה זה לצערו אפ"ה שרי וא"כ לא יתכן לומר הילכת' כוותייהו אלא הלכה כת"ק דר"י בן בתירא דאמר עכ"ום שנסך יינו של ישראל לפני ע"א אפי' שלא בפני ע"א אסרו אלמא שיכול אדם לאסור מה שאינו שלו אפי' מעשה כל דהו אלא שר"נ ור"ע אמרי דאפי' ת"ק דס"ל שאוסר אדם שאי' שלו מ"מ מודה בישראל שאינו אוסר כדי שיהיה הדין שלהם דין אמת שאין ישראל אוסר בהמת חבירו במעשה (זוטא) כר"ה ועולא מאחר שנוכל לומר דלצעורי קא מכוין אבל היכא דידעינן שלא לצערו קא מכוין כענין שפי' או שהוא חוזר ומודה על עוונותיו ואומר שלא לצער' כיון אלא לע"א ומבקש תשו' על חטאיו א"כ הרי הוא זבחי מתים כר"ה ועולא ואפי' במעשה זוטא אוסר ואין חילוק בזה בין ישראל לכותי כל זה היה נראה לכאורה אכן בתו' לא משמע הכי דכ' דלפי המסקנא ר"נ סובר כת"ק גם מ"ש הרא"ש דאפילו אית ליה שותפות בגווה אמרי' לצעוריה קא מיכווין על חלקו הוא מדברי התו' דדייקי מאחר דאוקי תלמודא כל הני ברייתות דפריך על ר"ה ור"נ בשינוייא בתרא בישראל מומר ולא סגי לנו בשינוייא קמא דאית ליה שותפות בגוויה אלא משו' דס"ל השתא דאמרינן ישראל לצעורי קא מיכוין אפי' בשותפו' נמי אמרינן לצעורי קא מיכוין מ"ה צריכין אנו לשנויי כל הני ברייתות דאיירי בישראל מומר אבל דעת רש"י אינו כן אלא ס"ל דהוה מצי לאוקמי בדאית ליה שותפות בגוויה כדמשני מעיקרא אלא מאחר שנחת לשנויי ולחלק בין כותי לישראל חוזר ומסר כל הני ברייתות דלעיל בכה"ג דאף בלא שותפו' איירי ואפ"ה אסורי וכגון בישראל מומר א"נ דבעי לאשמועינן חידוש דאף בישראל מומר לא אמרי' לצעורי קא מיכוין אף שרוב מומרים לע"א מעשיה' להכעיס ולצער ישראלים קמכוונים ואע"פ שדברי התוספות דברי' של טעם שכ' אין דרך לחזור ולהקשות מה שכבר תירץ דאיירי בשותפות אי לאו דאף בשותפות שרי היכא דליכא ישראל מומר ועוד יש לי לסייע לדבריהם דלפירש"י הוה ל"ל השתא דאתית להכי הני ברייתות נמי איירי בישראל מומר ומדחוזר ומקשה מהני ברייתות משמע כפי' מ"מ מניין להו להקל נהי דבעי לשנויי בישראל מומר לרווחא דמילתא שא"ת אף בשותפו' נמי אמרינן לצעורי קא מיכווין וא"כ אמאי אוסר ע"כ מוקי בישראל מומר אבל לענין פסק הלכ' להקל שמא לא ק"ל הכי ולומר דלצערו קא מכוון מאחר שיש לו שותפות בגוויה ובודאי לאסו' את שלו קמכוין וכן הוא מסתבר וכ"פ הרמב"ם ועיקר ולפי מ"ש דהלכה שאוסר אדם בהמת חבירו אפי' במעש' כל דהו א"כ הא דאי' בסוגיא השוחט חטאת בשבת בחוץ לע"א חייב ג' חטאת ואם הוא י"כ חייב ד' חטאת איירי בחטאת עוף שדי לו בסימן א' והיה כבר חצי קנה פגום ובא זה בחוץ והוסיף עליו כ"ש דאל"ה מכי שחט בה פורתא לע"א אסרה במעש' כל דהו אפי' אינו שלו וא"כ אשחוטי חוץ לא יחיי' דמחת' עפר בעלמא וה"ה בשאר קרבנות ואומר שאינו עובדה. אלא בגמר זביחה הוא עובדה דאז אינו מתחיל פסול של ע"א עד דאתי כולהו בהדי הדדי:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה