אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ב › סימן יא

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ב · סימן יא

סימן י

דין השוחט ב' ראשין כאחד שחיטתו כשרה היה שוחט בהולכה לבד או בהובאה לבד אם יש בסכין כמלא שני צווארין שחיטתו כשרה אפילו אם שחט הרוב קודם שהוליך כל אורך הסכין ובלבד שלא יתפוס הסכין במזיד במקום א' וישחוט בדרסה ואם מוליך ומביא או בעוף אפי' באיזמל כ"ש והוא שאין לו קרנים מותר בד בדיעבד ובבהמה צריך שיהיה כמלא צוואר וחוצה לו כ"ש ולכתחילה בעינן לעול' כמלא ב' צווארים היה שוחט ב' ראשון כאחד צריך שיהיה הסכין אורך ג' צווארין ואם לא יהיה אלא כאורך ב' צווארין שתיהן אסורות:

מתניתין השוחט ב' ראשון כאחד שחיטתו כשרה ב' אוחזין בסכין ושוחטים אפי' א' למעלה וא' למטה שחיטה כשרה וכבר פירשנו למשנה זו (לעיל בסי' ז') דאיירי בסכין א' וב' ב"א התיז את הראש בבת אחת פסולה היה שוחט והתיז את הרא' בב"א אם יש בסכין מלא צוואר כשרה ומסיק עליה ר"ז בגמרא דבעינן חוץ לצואר כמלא צואר וא"א לו לשחוט בלא דרסה בין שהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך כת' הרא"ש והוא מדעת התו' ולא שיצטרך להוליך כל אורך הסכין קודם שישחוט הרוב דאין אדם יכול ליזה' בזה כי פעמים שהסכין חד וחריף וחותך רוב הסימנים קודם שיוליך או יביא כשיעיר הזה אלא לא אמרו חכמי' שיעור זה אלא דקים להו שאדם יכול לשחט בריוח בלא דרסה כשהוא מ"צ וחוץ לצוואר כמ"צ או באיזמל כ"ש והוליך והביא דכשר כדלקמן אפי' אם שחט הרוב קודם שהוליך כל אורך (הסכין) ובלבד שלא יתפיס הסכין במזיד במקום א' וישחוט בדרסה קודם שישחוט הרוב והא דהתיז הראש דקאמ' במשנה היינו התיז סימנים ולא חתך כל הראש והתזת סימנים קרי התיז את הראש וכ"כ הסמ"ג והרשב"א והר"ן וכ"ד הרא"ש והטור ולאפוקי דעת הרמב"ן דס"ל דוקא גבי התזת הראש כולו הוא דבעינן בסכין כמ"צ חוץ לצוואר הא ל"ה לא בעינן כולי האי אלא לעולם בעינן כמ"צ חוץ לצוואר ונחזור למשנה היה שוחט והתיז שני ראשין כא' אם יש בסכין כמ"צ פי' כמ"צ חוץ לב' צווארים כשרה וכ' הרא"ש אבל אם אין בסכין אלא מלא ב' צווארים אם ברי לו שהוליך ולא הביא הפנימית כשרה דבהליכת שחיט' היו מלא ב' צווארים וכאלו לבד' היתה וכשר' ולא יפסל בשחיטת אות' ואת חבירת' ואם בהובאה שחט החיצונה כשרה ומ"ה כ' אם ברי לו שהוליך ולא הביא דאל"כ מאחר שלא הוליך והביא א"כ יש לחוש שמא הביא ולא הוליך או איפכ' ע"כ יש לאסור שתיהן דכל זמן שלא ידע בודאי שהוליך והביא א"כ הוי ספק בשחיט' וכל ספק בשחיטה הוי פסול ובמ"ש שאם הוליך ולא הביא דהפנימי כשרה וכו' כ' הר"ן ואפשר ששתיהן אסורות הואיל ושחיטתן כא' ובע"כ בשנייה דרס א"כ אף בראשונה נמי שהרי בב"א ובענין אחד העביר הסכין על שתיהן וכ"כ הרשב"א בת"ה והוא מדעת הרמב"ן וכ"כ ר"י תלמידו של הרא"ש שנכון להחמיר בד"א בזמן שהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך אבל א' הוליך והביא אפיק כ"ש ואפי' באיזמל כשר ומפור' בגמ' א"ר מנשיא ובאיזמל שאין לו קרנים פירש"י דרגילין היו לעשות כמין קרני' לאיזמלין לנוי על גביהן מטין לצד ראשון ומתוך שהוא קטן מאוד הוא נשמט מן הצוואר וכשהוא מוליך ומביא יש לחוש שמא יחלידו (הסימנים) או ינקבו (אותן הקרנים) אבל מתוך דברי הרמב"ם יראה דאין לו קרנים דקאמר היינו שלא יהא עוקץ בראש האיזמל כמו שהיה באיזמל שלהם וז"ל כמה הוא אורך הסכין ששוחט בו כ"ש והוא שלא יהא דבר דק שנוקב ואינו שוחט כמו ראש האיזמל הקטן וכיוצא בו ע"כ ואף שהדין אמת שמוזהרי' על ככה כדי שלא יעשה חלד' וכבר כ' מזה בפ"ק סי' ל"ב אבל מ"מ משמעו' התלמוד אינו (מורה) (כפירושו) דא"כ הל"ל ובאיזמל שאין לו קרן אלא קרנים לנוי קאמר כפירש רש"י ודוקא באיזמל אבל מחט דאושכפי לא אף ע"ג דרחב קצת שחותך בו החוט והר"ן כ' שרצענין מיישרין בה את העור ויש לה מקום חתך ע"כ כתב הרי"ף ואיכא מ"ד הא דאיזמל דוקא בעוף שצווארו דק אבל לא בבהמה וכ' הר"ן עליו דברי ר"ח הן ואין להם עיקר ואמר המחברי' לא חילקו בין עוף לבהמה לענין זה אכן תימא הוא לחלוק על דברי ר"ח שדבריו דברי קבלה וכ"ש שהרי"ף הביאו והא"ז נמי כ"כ בשם ה"ג ורי"ף ור"ח דבעינן בבהמה כמ"צ חוץ לצוואר וקשה להקל נגד כל אילו הגדולים מאורי גולה בלי ראייה לסתור דבריהם שוב עיינתי בה"ג ולא מצאתי שכ"כ להדיא דבעינן בבהמה כמלא ב' צווארים אלא כתב בה דוקא בעוף אבל בבהמה לא והם הבינו את דברי ה"ג ודברי הרי"ף דר"ל דבעינן בבהמה כמלא ב' צווארים קאמר ומ"ה החמיר הא"ז לפסוק כן והר"ן כ' על דבריהם אין להם עיקר פי' שבמשנ' סתם וכ' אם הוליך והביא אפי' בכ"ש דמשמע בין בעוף בין בבהמה אבל נראה בעיני מ"ש אבל בבהמה לא היינו דלא סגי בכ"ש ממש אלא כלומר מלא צוואר וחוצה לה כ"ש קאמר ולפ"ז אישתכח מתני' דאמר בכ"ש בכל עניין איירי בעוף כמשמעו כדמוכח מן הסוגיא דפריך במחטא מאי ובבהמה איירי בחוץ לצוואר דאין סברא בבהמה לשחוט בכ"ש ממש לפי שעורה קשה וכמ"ש הכל בו בשם הראב"ד שפי' כ"ש הנאמר כאן חוץ לצוואר קאמר ובוודאי כוונתו לדברי כמ"ש דאבהמה קאי דא"ל דאפי' אעוף קאמר דהא מוכחא להדיא מן התלמוד דכ"ש ממש קאמר מדבעי מחטא מאי אפי' לפי' הר"ן שכת' שהוא מחט של רצענין שיש בו מקום חתך מ"מ אינו כרחב צוואר ומ"ה נראה לפסוק הלכה דאפי' בדיעבד אינו כשר בבהמה אלא כמ"צ וחוצה לה כ"ש ובעוף אפי' באיזמל ולא במחט וכ' הר"ן וז"ל וכיון דלא ידעינן כמה הוי מקום חתך של איזמל השוחט בסכין קטנה צריך ליזהר ולשער לפי אומד דעתו שכשיוליך ויביא בה שלא ידרוס אבל בקטנה יותר מדאי לא ישחוט דהא במחטא דאושכפי מספקא לן ואזלינן לחומרא ע"כ וכ"ז דווקא בדיעבד כדמשמע לישנ' דמתניתין אבל לכתחילה לעולם בעינן מלא ב' צווארים כאשר כ' המרדכי בפ' א"ט דלכתחילה צריך להיות אורך הסכין כאורך שני צווארים ויפה כ' שלא לסמוך ע"ז לכתחילה שיוליך ויביא וכ' עוד ויש משערי' בי"ד אצבעות ולא ידעתי מניין להם זה ע"כ ובוודאי שהוא לא ראה בבמדבר רבה שכתב בפ' נשא ושחטתם בז"ה מלמד שאורך הסכין יהא י"ד אצבעות ב' תרין ז' שבע ה' חמש הרי י"ד לאורך הסכין) ומ"מ נראה שאינה אלא להידור מצוה אבל לא לעיכוב אפי' לכתחילה והא דבעינן הולכה או הובאה ופסלינן בדרסה תנא דבי ר"י ושחט אין ושחט אלא ומשך ולא שידרוס וכ"הא זהב שחוט וכה"א חץ שחוט לשונם רבא הוי בדיק ליה גירא לר' יונה בר תחליפא ושחט בה עופא בהדי דפר' ודילמא עבד ביה חלדה דחזינן גדפי דמיפרמי מאבראי פי' חתוכין והא בעי כסוי ובעינן עפר תיחוח מלמטה ומלמעלה דאזמן לה לעפרא דכולה פתקא פי' היה כותש עפר הבקעה ועושה אותו תיחוח פי' אחר פירש"י היה מזמן בפה ולא נתברר זימון זה מה צריך אם היה כבר עפר תיחוח ע"כ (לשון האשי"רי) וכ"כ התו' בפ' כיסוי הדם אכן ב"הע פסק כדעת רש"י וכן משמע לישנ' דאזמין לכולי פתקה ול"ק דהוי כולה פתקא עפר תיחוח אלא דלא סגי בלא הזמנה דיליה:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה