אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ב › סימן ז

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ב · סימן ז

סימן ו

דין השוחט בב' וג' מקומות אפי' בהיקף פסולה ואם שחט למעלה לצד הראש ואחד למטה לצד החזה אם יש רוב במקום א' שחיטתו כשרה וכן אם שחט באלכסון או בקולמוס כשרה מ"מ אם שחט מיעוט למעלה והרוב למטה שחיטתו פסולה אבל אם שחט מיעוט למעלה ואח"כ שחט כולה למט' כשר:

אמר ר"י אמר רב השוחט בב' וג' מקומות שחיטתו כשרה כי אמרית' קמי' דשמואל א"ל בעינן שחיט' מפורע' וליכא וכן אמר רשב"ל מניין לשחיט' שהי' מפורע' שנ' חץ שחוט לשונם פירוש דומיא דחץ שאינו חותך בב' וג' מקומות מתיב ר"א ב' אוחזין בסכין ושוחטין אפי' אח' למעלה וא' למטה שחיטת' כשרה אלמא דלא בעינן מפורע' א"ל ר' ירמי' משנתנו בסכין. א' וב' ב"א ואיירי ששוחטין באלכסון אבל בב' וג' מקומות לעולם פסולה ומסיק ההוא תורא דאישתח' בב' וג' מקומו' על ר"י ב"ש וכו' ושקל שופרא דשופרי א"ל ר"ז למדתנו רבינו מת' בב' סכיני' וב' ב"א והא דב' וג' מקומות כשירה פירש"י שחתך כאן וחזר וחתך למעלה או למטה והקשו התו' והרא"ש לפי' אי דאין רוב במקום א' היאך שחיטתו כשרה ואם יש רוב במקו' א' שחיטה מפורעת היא וי"ל כיון שחתך המיעו' תחילה ואח"כ חתך הרוב לא הוי שחיטה מפורעת דלא מרויח קרויח ובשאלתות פי' שחתך בב' וג' מקומו' בהיקף של סי' כגון שחתך סביב כאן מעט וכאן מעט בטבעת אח' בקנ' וכיוצא בו בושט ובין הכל יש רוב ועוד פי' בשאלתות שאפי' חתך מיעוט הסי' למעלה לצד (העור) וחתך מיעוט למטה לצד אחר זה שלא כנגד זה דכשרה כיון דבין הכל יש רוב וכ' הרא"ש וכן מסתבר דחיות הסימ' יוצא ברוב חתיכות ויש כאן רוב בצירוף ע"כ וא"י מי הגיד לו זה דשמא כל זמן שאינה בהיקף א' ממש הוי כחתך בב' מקומות דרש"י הכל בצד א' שאינו מצטרף וכן מסתבר ואדרבה ק' לי על פי' השאלתות מנ"ל דרב מתיר בלבד וחולק על שמואל יותר מדאי ולכן אינו נר' בעיני אפי' (לרב) לשמואל להכשיר אלא בהיקף א' וכ' הרי"ף הלכת' כרב דק"ל הלכת' כרב באיסורי ועוד ההוא תורא דאשתחט כו' דא"ל ר"ז למדתנו רבינו מתני' בב' סכינים וב' ב"א וכ' התו' והר"אש אפי' לגי' ה"ג שג' למדת' כו' בב' ב"א וסכין אח' כלומר והיאך אתה מכשירו אפ"ה הלכה דכשרה כיון דלא חש לדבריו להשיבו ואכל משופרי שופרי ש"מ שכן הלכה וחזר ממה שלמדו בתחילה משנתינו בסכין אחד אלא איירי אפילו בשני סכינים ותמיה היא על מה סמכו להקל אי משום דק"ל הלכה כרב באיסורי ה"מ היכא דל"פ שאר אמוראים אבל הכא דרשב"ל נמי סבר כוותי' וכן ר"י ור"ז בשמעתא שמא הלכ' כשמואל ואי משום דאכל משופרי שופרא לא מצינו שאכל אלא שקיל משופרי שופרי ושמא אח"כ כששאלו ר"ז לימדתנו רבינו נזכר בהלכה וקבל דבריו ולא אכל ושתיקה אפשר כהודאה דמי ומצינו כה"ג גבי רב לקמ' בפ' א"ט גבי פסוקת הגרגרת דבדק רב ברוב עובי' וא"ל ר"כ ורב אסי למדתנו רבינו ברוב חללה ולא מצינו שהשיב להם דבר על שאלתם וקבל דבריהם אפי' להקל שהרי שדרה לקמיה רבב"ח ואכשרה כ"ש שנוכל לומר שקבל להחמיר וכ"כ הא"ז במסקנא וז"ל ור"ה גאון כ' דהשוחט בב' וג' מקומות בין בזה אחר זה בין בב"א בין באונס בין ברצון שחיטתו פסולה דלית' לדרב דאמר השוחט בב' וג' מקומו' דכשרה פי' משום דהלכה דבעינן שחיטה מפורעת ומ"ה אפי' שחט הושט למעלה לצד העור והקנה למטה בבהמה דבעי ב' סימנים נמי פסולה אפילו בהיקף דבעינן שחיטה מפורעת אבל שחט אחד למעלה לצד הראש ואחד למטה לצד החזה אם יש רוב במקום אחד כשרה לכולי עלמא וכן שחיטה באלכסון או כקולמוס כשרה וראיתי במרדכי שכתב ור"ח פי' ששחט סי' א' סמוך לראש וסי' א' סמוך לחזה והוי באלכסון יותר מבקולמוס כדמחלק בה תלמודא לקמן בין האי לקולמוס פירו' מאחר דמקשה תלמוד' למאן דס"ל בעינן שחיטה מפורע' מהא דשחט את הושט למעלה ואת הקנ' למטה שחיטתו כשרה והא ליכ' מפורעת ומשני בשחיטה העשוי' כקולמוס משמע דאי לא הוה כקולמוס אלא א' למעלה וא' למטה אפי' שניהן לצד העור ולא בהיקף פסולה ויפה כ' דליכא מפורעת בשני סימנים וכ"כ הרשב"א בחידושיו שהפי' אמת אלא שאינו נאה לדברי ר"י דאמר בב' וג' מקומות משום דב' מקומות איכא ג' מקומות ליכ' ע"כ ומ"מ צריכין אנו לחוש לפירש"י שאם שחט מיעוט למעלה והרוב למטה דליכא שחיטה מפורעת לפי מה דקי"ל כשמואל אבל מ"מ שחט הרוב למעלה לא חיישינן למה שחתך אח"כ המיעוט דהא כבר נגמרה השחיטה בהכשר ואינו דומה לשהיי' וחלדה במ"ב דהכל כחד' שחיטה אבל מה ששחט אח"כ למט' הוא כאילו שחט אח"כ ביד או ברגל ומ"מ נראה דוקא כששחט המיעוט ואח"כ הרוב אבל שחט את המיעוט ואח"כ למטה כל הסימן כשר לכ"ע דלא שייך למימר דלא קא מרויח רוח מאחר שחתך כולו:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה