אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק א › סימן מט

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק א · סימן מט

סימן מח

דין החשוב חשוב קודם להיות ש"ץ והצבור מחוייבים להשתדל להם ש"ץ שקולו ערב ורגיל לקרות בתנ"ך ושיהא הגון ונקי מעבירו' ושלא יהא טיפש וזה בש"ץ של שאר ימות השנה אבל בתעניו' שמתפללים על הגשמים צריך לבחור הטוב והמובחר והמטופל בבנים ואין לו ויש לו יגיע ולא יהיה בבניו ובבני ביתו ובכל קרוביו הנלוים אליו בעל עביר' ופרקו יהיה נאה ושפל בירך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב:

פסק (ש"צ בענין החזנות דאתי לידן נימא ביה מילתא):

אמרינן בפ"ב דתעניות עמדו בתפילה אע"פ שיש שם זקן וחכם אין מורידין לפני התיבה אלא אדם הרגיל פי' רגיל בתפילה ובכל הברכות ר"י אומר מטופל בבנים ואין לו ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקן מעבירות יפרקו נאה ואמר אביי שלא יצא עליו שם רע בילדותו ושפל בירך ומרוצה לעם פי' נוח לבריות ויש לו נעימה וקולו ערב ובקי לקרות בתנ"ך ובגמ' שלנו כ' ולשנות במדר' ובהלכות ובהגדות אבל המחברי' לא הביאו גם באשי"רי אינו ואף דבכל דוכתי' הלכה כת"ק הכא הלכה כר"י דסתמא דמתני' אתא כוותיה ועוד אפשר דל"פ לגמרי ובספרים שלנו כ' איזהו הרגיל ר"י אומר כו' תו מסיק התם היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה ע"כ שנאתיה אמר מר זוטרא אמר רב וא"ל אר"ח אר"א זה ש"צ שאינו הגון פירש"י שהקב"ה שונאו ולכאורה אין מזו ראייה כלל לסתם ש"צ דדוקא באילו תעניות שגוזרים על הגשמים אמרו כדאי' התם איך שהפליגו רז"ל בבקשה ובתפילה וברחמים ובדברי כיבושים ומ"מ מאחר דמייתי תלמוד' עליה הא דנתנה עלי בקולה וגו' דקאי אש"צ שאינו הגון דאיירי וודאי בכל ימות השנה צריכי' לדקדק בש"צ הגון והנה הטור כ' דבעינן כל הפרטי' אף לסתם ש"ץ הגון רק מטופל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה, לא כת' כאן כ"א בתפילת התעניו' לפי שהי' תלוי בתפילת הגשמי' שיכוין בתפלתו ביותר כמו שפירש"י ואיני יודע מנין לו כל אלה פשיטא שאם הו' לפנינו שהוא קודם במעלה אבל להשתדל אחריו לא בעינן בסתם חזן אלא הגון במעשיו לע"ע ורגיל לראות בתנ"ך ובקי בברכות וקולו ערב וכ"כ הרמב"ם בה' תפילה וז"ל אין ממנין ש"ץ אלא גדול שבצבור בחכמתו ובמעשיו ואם היה זקן הרי הוא משובח ומשתדלין להיות ש"צ אדם שקולו ערב ורגיל לקרו' ומי שלא נתמלא זקנו אע"פ שהוא אדם גדול לא יהיה ש"צ כו' וכל שאר הפרטים לא קחשיב אלא בה' תענית מונה כל הפרטי' ואין לסמוך על מ"ש שאין ממני' אלא הגדול שבציבור כו' ז"א ראייה דבודאי הגדול בציבור בחכמה ובמעשים הוא קודם אבל במה שמשתדלין הצבור להיות להם ש"ץ כו' לא הזכיר שום פרט אלא קולו ערב ורגיל לקרות וא"ל אפי' הוא בעל עבירות נמי בזה לא היה צרי' להזהי' פשיט' שזה אינו היו וא"ל א"כ לשם בה' תעני' אמאי הזהירו עליו שיהא ביתו ריקם מעבירות פשיטא אין ה"נ והרמב"ם נשמר בזה וכ' לשם וז"ל ולא יהיה בבניו ובבני ביתו וכל קרוביו הנלוים אליו בעל עבירה אלא שיהיה ביתו ריקן מן העבירות וכל אילו שיש בידו למחות קרוביו וביתו ובפי' המשנה כ' להדיא וז"ל והאיש הראוי למנותו קודם לכל אדם הוא מי שרגיל בתפילה ולדבר על ראש הקהילה ואחר כך שיהיה לו זקן ויש לו נעימות וזהו ש"ץ נוסף עליו זה שמדבר בו בזה המקו' שיהי' מטופל בבני' ובביתו ריקן ושלא יצא עליו שם רע בילדותו כדי שיתרצו אליו לבות בני אדם ויקבלו כולם דבריו ברצון ע"כ והיינו ממש כמ"ש שכל אלו הפרטים לא בעינן בסתם ש"צ והמעיין בדברי הרמב"ם יראה איך שחכם גדול היה והיה מדקדק בפרטים בסתם ש"ץ בה' תפילה כתב שיהא קולו ערב כדרך החזנים (כדכתיב) השמיעני את קולך כי קולך ערב ולשם בה' תעניות כ' ושיהא לו נעימות וקולו ערב כדברי הברייתא ר"ל דלשם בעינן כל הפרטי' ביותר כדי שיתרצו אליו כל הלבבות מסקנא דמילתא דהחשוב חשוב קודם לש"ץ והצבור מחוייבים להשתדל להם ש"ץ שיהא קולו ערב ורגיל בתנ"ך ואינו צ"ל ש"צ הגון שאינו בעל עבירו' וממילא נמי שלא יהא טיפש וסכל אלא שיהא יכול לדבר בעסקי הקהל כפי הצורך וזהו ש"צ המוזכר בכ"מ דהיינו להיות עסוק בצרכי הצבור כדפרי' ואחר שאר הפרטים א"צ לחקור והלוואי שנמצא ש"ץ הגון כמ"ש ועכשיו בעונותי' חוקרים אחרי שני פרטים האילו נעימו' קול וקולו ערב אפי' הוא בעל עבירו' לפניהם ואני הגב' אשר ראה עני עמי ואין בידי למחות כי מן הדין שהרב ממנה אחד מתלמידיו להיות ש"ץ כמ"ש הרמב"ם ובזמנינו אם היה הרב בוחר מתלמידיו היו בורחים הקהל ממנו אפילו אם היה הראוי וראוי לכך כדי שלא יקרא שם הרי עליו:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה