ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן מד
דין נשברה מפרקת ורוב בשר עמה הויא נבלה אפי' מפרכסת וכן קרעה כדג וכן עשא' גיסתר' וכן ניטל ירך וחלל שלה ניכר כשרבוצה נראית חסרה:
אמר זעיר' נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה פי' אפילו מפרכסת ור"י אמר שמואל מטמאה באוהל המת לגבי אדם וא"ת מעשה דעלי מפרק' בלא רוב בשר הוה ונקרא מת זקנ' שאני כדכתיב כי זקן האיש וכבד מאוד וא"כ זקן מטמא באהל בשביר' מפרקת בלא רוב בשר אפילו מפרכס' ומ"מ גבי בהמה אין חילוק בין ילדה לזקנה ואמר ר"ש בר נחמני אמר ר"י קרעו כדג מטמא באוהל אמר ר"ש בר יצחק ומגבו וה"ה דכה"ג גבי בהמה נבלה וכ"כ הרמב"ם ואמר שמואל עשא' גיסתר' נבלה פירש"י גיסתרא שחתכה לרחבה או בצואר כולה או בשדרה עד חללה והרמב"ם כ' סתמא חלקו שנים וכה"ג לגבי אדם מטמא באוהל וכ"כ הרמב"ן וא"ר ניטל ירך וחלל שלה ניכר נבלה וה"ד חלל שלה ניכר אמר רבא כל שרבוצה ונראה חסרה והיינו שלא נשאר בשר העליון והעור עד חצי העצם עד חצי הירך או שלישיתו להיות חופה את המכה שאם נשאר טריפה הוא דהוי ולא נבלה ולענין טומאת אוהל גבי אדם לא הזכירו הרמב"ם ואפשר דלא שייכא גבי אדם שהרי התלמוד נותן בה סימן בהמות כל שרבול' וניראת חסרה עוד איתא בסוגייא תנן התם במסכת טהרות גבי בהמה וחיה שהותזו ראשיהן אע"פ שמפרכסין טמאין כזנב הלטאה שמפרכס' אע"פ שאין זה חיות ופליגי בה אמוראי ר"ל אמ' הותזו ממש כרבנן כהבדלת עוף דבעי שני סימנים ור' אסי אמר כהבדלת עוף אליבא דר"א דבעי דוקא רוב שנים ולא יותר ה"נ לענין טומאה ואיירי בנחתכה המפרק' בלא רוב בשר עמה דהוי נבלה אפי' ברוב ב' סימני' לרב אסי וכן מסתב' אבל שחיטת סימנים בלא מפרקת אפי' שחט כל ב' סימנים בבהמה טמאה או נחרו בבהמה טהורה ועדיין מפרכסת אינה מטמאה משום נבלה אלא מטמאה טומאת אוכלין כדאיתא בהעור והרוטב וכ"פ הרמב"ם: