אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק א › סימן מב

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק א · סימן מב

סימן מא

דין דחזרת סימנים במליקה פסול ומוליך ומביא כשר במליקה ודין כשאדם שוחט וחס על העור שלא לעשות נקב גדול יזהר שלא יכניס הסכין תחת העור ואפילו אם שחט באמצע הסכין וראשו מכוסה אסור אפילו בדיעבד:

אמרו בני ר' חייא מצות מליקה מולק מאחורי העורף ואח"כ קוצץ הסימנים בצפורן ויכול ג"כ להחזי' הסימני' לאחורי עורף ומולק ומתני' דקתני כשר בשחיט' פסול במליקה כו' לאו למעוטי מחזיר סימנים דכשר בשחיטה ופסול במליקה. אלא למעוטי מוליך ומביא דכשר בשחיטה ופסול במליקה. ופליגי בה לקמן בסוגיא אמר זעירי נשברה מפרק' ורוב בשר עמה נבלה אמר רב חסדא אף אנן נמי תנינא מלק בסכין מטמא בגדי' וא"א טריפ' הויא תהני לה סכין לטהרה מידי נבלה אמרי התם משום דלאו שחיטה הוא כלל מ"ט ר"ה אמר משום שהוא מחליד פיר"שי לאחר שנתפרקו העצם ונעץ הסכין תחת העצם הו"ל חלדה ע"כ רבא אמר מפני שהוא דורס ומסיק ר"ה דאמר משום שהוא מחליד מ"ט לא אמר מפני שהו' דורס קסבר מוליך ומביא כשר במליקה ורבא דאמר משום שהוא דורס מ"ט לא אמ' מעני שהו' מחליד אמ' לך ה"ד חלדה כחולדה הדרה בעיקרי הבתי' דמיכסיא הכא מיגליא ע"כ וא"כ שמעינן דרבא ס"ל דמוליך ומביא פסול במליקה ולכאורה הלכה כרבא לגבי ר"ה דהא בתראה הוי והרמב"ם פסק דמוליך ומביא כשר במליקה ואפשר משום דמסקינן בני ר' חייא סברי להו כמ"ד מוליך ומביא פסול במליקה משמע שאין כך הלכה אלא דבני ר"ח לחוד הוא דס"ל הכי ועוד דמסקינן אמר ר"כ מצות מליקה קוצץ בצפורן ויורד סבר ר' אבין למימר קוצץ ויורד אין מוליך ומביא לא אמר ליה רבי ירמיה כ"ש מוליך ומביא דכשר במליקה מאחר שכן הדין בשחיטה וכל היכא דלא אמעיט רחמנ' להדיא מסתבר כי עביד מליק' כשחיטה טפי עדיף ג"כ ל"ג לקמן רבא כי לא אשכחן דרב' בר פלוגתיה דר"ה אלא גר' רבה וכן נמצא בפירש"י דר"ה ורבה פליגי במוליך ומביא וא"כ מאחר דק"ל דמוליך ומבי' כשר א"כ נדחו דברי בני ר"ח דמכשירי' כשמחזיר סימנים ומהר"אם בפ' ויקרא נוטה לדברי בני ר"ח מסתמ' לא דקדק בדברי הרמב"ם ומהשתא דהלכה כר"ה דאמר מפני שהו' מחליד יש להביא ממנו ראיה לפסק הלכה כמ"ש מהרי"ח בשם ר"י כשאדם שוחט וחס על העור שלא יעש' נקב גדול יזהר שלא יכניס הסכין תחת העור ויחתוך הסימנים דהוי חלדה שהרי רש"י פי' בפ' דם חטאת דמל' בסכין הוי חלדה לפי שנוע' ראשו של סכין ומול' בו משום שאינו רוצה לחתוך רוב בשר עם המפרקת קודם הסימנים דא"כ הוי כנבלה קודם שיגיע אל הסימנים והוי כמולק מתה כדאיתא בסוגיא ואף שכת' התו' שבכאן א"א לפ' כן דהא השתא הוא קס"ד בסוגיא שחותך רוב בשר עם המפרק' קודם שיגיע אל מליקת הסימנים אין זו סתירה דמה בכף מ"מ לפי האמת נפרש כך דזו היא החלדה אליבא דר"ה ותדע שהרי התו' כתבו דכה"ג הוי חלדה וכ"כ בסמ"ג אלא שכ' דוקא לשחוט בראש הסכין הוא דהוי חלדה אבל אם שוחט באמצע הסכין אין לחוש אם ראשו מתכסה בעור כיון שהסכין במקום ששוחט בו כנגד הסימני' אינו מתכסה והר"א ממי"ץ היה מחמיר בענין זה ע"כ ויש לפרש שהיה מחמיר לכתחילה להזהר בו אבל לא בדיעבד אבל בהג"מ הביא דברי ר"א ממי"ץ שכ' שהוא נבלה ולפ"ז נוכל לומר דאף הסמ"ג אינו מכשיר אלא דיעבד וכ"כ בהג"מ וז"ל ומיהו בס"ת מכשיר בדיעבד כו' דברי הסמ"ג הוא ממש לשון סה"ת בעצמו ומ"מ ל"כ דלשון אין לחוש כו' שכ' התו' והסמ"ג משמע אפי' לכתחילה ומה שהחמיר נמי הרא"ם (אפשר במי שיכון לכך וכן) יראה מלשון הרא"ם שכ' בז"הל ולא יעשה נקב קטן בעור ויכנוס הסכין וישחוט אע"פ שהסכין מגולה נגד הסימנים נבלה עכ"ל אבל בלא כוונה אין כאן חשש נבלה אפי' לר"א ממי"ץ והס"ת והסמ"ג שכ' שאין לחוש דמשמע אפי' לכתחיל' היינו נמי שא"צ השוחט להזהר בזה דבלא כיון ליכא קפידא כלל וכן עיקר אבל היכא שמכוין וחס על העור יש לחוש לחומרא לדברי ר"א ממי"ץ ששם חלדה עליו ופוסל אפי' בדיעבד ואף שלדברי הס"ת אין שם חלדה עליו לפסול בדיעבד כלל מ"מ ראוי להחמיר וכן עיקר:

(מליקת עוף דאתא לידן נימא ביה מילתא) הרמב"ם כ' וז"ל חטאת העוף כיצד היה עושה מולק ממול עורף כו' ויורד בצפרניו עד שיחתו' הסימני' או רוב א' מהן ואינו מבדיל הראש מן הגוף ואם הבדיל פסול ולוק' שנ' ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל ע"כ וכ' הסמ"ג וז"ל ור"מ פירש לאו זה שלא יבדיל הראש מן הגוף ואני מביא ראייה לדבריו מפ' קדשי קדשים שלמד שם סתם מליקה האמור' בעולת העוף ממליקה המפורשת בחטאת העוף מה להלן ממול העורף אף כאן ממול עורף אימ ה להלן בחטאת העוף מולק ואינו מבדיל אף כאן מולק ואינו מבדיל ת"ל ומלק והקטר מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף מליקה הראש בעצמו והגוף בעצמו ע"כ ולא אבין את דבריה' הלא מסקינן להדי' בסוגי' דכל דאיתא בשחיט' ישנו בהבדל' יעור שאינו בשחיטה ליתא בהבדלה אלמא עור ובשר לא שייכי בהבדל' כלל ולא ילפינן מליקה מהקטר' אלא שאינו דומה לחטאת העוף שיהא בסי' אח' אלא בעי שני סימנים והוי כאילו חתוך הראש הימנו ועוד בסוגיא פליגי בה רבנן ור"א ב"ש במליקה דעולת העוף דרבנן סברי בעינן ב' סימנים כולן ולא סגיא בב' סימנים ברובן כדאיתא בברייתא דרבנן ילפי עולת העוף מחטאת בהמה דבעי ב' סימני' ופריך א' מה להלן ברוב שנים אף כאן ברוב שנים ת"ל ומלק והקטיר מה הקטיר הראש בעצמו כו' אלמא דלא מיליף מיניה רק לאפוקי מדברי ר"א דאינו חותך אלא רוב ב' סימנים ואף מר"א שמעינן דליתא לדברי הרמב"ם דראב"ש דריש קרא דכמשפט כמשפט חטאת העוף מה חטאת העוף כשהו' אחוז הרא' בגוף הוא מזה אף כאן כשהו' אוחז בראש ובגוף הוא מזה ומ"ה אינו חותך כל ב' סימנים אלא רובן אלמא כשהוא מחובר בבשר ועור לא הוי חיבור והוי הבדלה גם איתא בברייתא להדיא אי מה להלן בחטאת העוף מולק ואינו מבדיל בסימן א' כו' ופירש"י כיון דכתב לא יבדיל ועוף הכשרו בסי' א' כל כמה דעביד טפי מהכשרו הבדלה הוי ול"ד למקצת הסימן שחותך יותר מהכשרו היינו משום דכל הסימן הוי מצוה בעוף לכתחילה אבל סי' השני אפילו מצוה ליכא והתוס' כתבו דסימן השני נמי איכא מצוה דהשוחט קתני דיעבד אין לכתחילה לא קאי נמי בסי' א' בעוף אלא נראה לפ' דסימן השני שאינו מעכב כלל אפי' בדיעבד שייך בו הבדלה אבל סימ' ראשון מאחר דבעינן שחיטה באותו סי' לא חיישינן במיעוט הנשאר ס"ס לכל הפירושים מוכח להדיא דחטאת העוף א"א אלא בסי' (אחד) ולא יבדיל קאי אסי' שני ולא קאי כלל אעור ובשר ולא ילפי' מליק' מהקטרה אלא עניין מליקה שהיא בסימנים מעניין הקטר' שהיא בבשר מה התם כ"א בפני עצמו אף במליק' הסימני' כך שלא יהיה חיבור כלל בסימני' ואם נזכה לבניין ב"ה אקוה שזכיתי כהלכה ואף שרמב"ם גדול בתורה הוא ואף הסמ"ג הביא ראייה לדבריו והראב"ד ג"כ לא השיגו לא אשא פנים לתורה ובדקתי עד שידי מגעת:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה