ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן לד
דין השוחט במגל יד והוא שצדו אחד סכין וצדו אחד מגל שחיטתו כשרה בדיעבד אבל לכתחילה לא ישחוט. וכן סכין שיש לו פגימה בראשו לא יקשו' מטלית על הפגימה בחול ובי"ט מותר. וסכין שיש לו ב' פיות צריך לבדו' שני הצדדין וסכין שיש בו עוקץ חד בראשו לא ישחו' בו לכתחלה ובשעת הדחק מות' לתחוב בו קיסם שלא יעש' חלדה וצור וקנה התלוש ולבסוף חברו אם לא ביטלו השחיטה כשרה בדיעבד דוקא ואם ביטלו פסולה:
מתני' השוחט במגל יד בציר או בקנה שחיטתו כשרה הכל שוחטין לאתויי כותי או מומר ולעולם שוחטין בין ביום ובין בלילה ובכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה ומפ' בגמ' בסימונא דאגמ' שהוא עשב גדול הגדל באגמי מים לישק"א בלע"ז וכשהוא יבש נעשה חדו' וחותך ואין קיסמין נבדלין הימינה לאפוקי קרומי' של קנה ממש דאין שוחטין בה לכתחילה אבל בדיעבד כשר אם ברור לו שלא ניתזו קיסמין הימינה ופריך תלמודא השוחט דיעבד אין לכתחילה לא בשלמא מגל יד דלמא אתי למיעבד באידך גיסא פי' דמ"י צדו אחד סכין וצדו אחד מגל וכ"ש סכין שיש לה פגימה בראשה שאסור לשחוט בה אפי' אם רוצה לכוין שלא לשחוט כנגד הפגימה ומ"מ נהגו היתר בי"ט לקשור מטלי' על הפגימה לפי שא"א להשחיזה בי"ט אבל בשאר ימות החול לא וכן סכין שיש לו שתי פיות לא ישחוט בו עד שיבדקנו משני צדדין וכ"ז הוא מדברי הרא"ש והיינו דס"ל אי לאו משום שמחת י"ט לא מהני קשירת מטלית וכ"כ הרוקח להדיא סכין שהוא פגום לא יקשור בגד על הפגימ' וישחוט באותו סכין שמא יתיר הבגד וכן מסתבר עיקר ולא כדעת הר"ן שמתיר בחול (למיעבד) היכירא לשחוט בו דהא מתני' סתמא קתני לא ישחוט בו לכתחיל' ומ"ה סכין שיש לה עוקץ חד בראש' אין שוחטין בה שלא יעבור הסכין ויעשה חלדה ומ"מ בשעת הדחק כגון שהוא בדרך נוהגין לתחוב ראש העוקץ בקיסם שלא יעשה חלדה ואין זה דומה לקשירת מטלית שאין נוהגין בו היתר כ"א בי"ט ומשום שמחת י"ט דש"ה שאין זה מצוי להעביר כל אורך הסכין עד שיעשה חלדה אבל צור וקנה לכתחיל' מ"ט לא מוקי לה בתלוש ולבסוף חיברו אבל מחובר מעיקרא אפי' דיעבד שחיטתו פסולה וכ' הרא"ש יראה הא דמכשירין בצור וקנה תלוש ולבסוף חיברו היינו דלא בטליה אבל אי בטלי' כמחובר מעיקר' דמי והיינו דבעיא רבא ולא איפשיטא ואזלינן בה לחומרא אבל רי"ף ז"ל לא חילק בתלוש ולבסוף חברו דמשמע ליה דאין שחיטתו פסולה אלא דומיא דקנה העולה מאיליו או אפי' נטוע כיון שהשריש אבל כל שאר תלוש ולבסוף חברו שחיטתו כשרה ומיהו י"ל מרישא איפכא דדוקא דומיא דסכין דלא מבטיל ליה הוא דאמרי' שחיטתו כשרה לכן נכון להחמיר ע"כ והרשב"א כ' דהך בעיא דרבא איירי בתלוש ולבסוף חיברו ולעניין פסק ההלכה כיון דאוקימתא דלעיל הוי לישנא דגמרא ופשוט להו דברייתא דהשוחט במוכני בתלוש ולבסוף חיברו כתלוש דמי וסיפא דקתני היה צור יוצא מן הכותל בכותל מערה לא שבקינן מאי דפשיטא לגמרא ותפסי' מאי דאיסתפקא ליה לרבא והילכך בין בתלוש ולבסוף חברו ולא בטלו בין בטלו לכתחילה לא ישחוט דנעץ סכין בכותל שחיטתו כשרה קתני הא לכתחילה לא ישחוט אבל אם שחט אפי' בטלו שחיטתו כשרה עכ"ל ולא הבנתי דבריו כלל כי סתמא דגמרא מוקי בכותל מערה משום דבעיא דרבא לא איפשיטא אי הוה כתלוש אם בטלו או לו ומ"ה בעינן לאוקמי בריית' בכותל מער' ומאח' דבעיא דרבא דאיירי בתלוש ולבסוף חיברו ובטלו לא איפשיט' אזלינן לחומרא במילי דאורייתא ואמרינן אפי' בדיעבד שחיטתו פסולה היכא דבטליה והיכא דלא בטליה לכתחילה לא ישחוט וכן עיקר: