ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן כג
דין היכא שנאבדו או נגנבו לו גדייו או תרנגולין ומצאן שחוטין באשפה שבבית או בשוק בלא אשפה אם רוב ישראל או אפי' רוב כותים וטבחי ישראל מותרין והיכא שנגנבו צריך להיות רוב גנבי ישראל. וגבי פרגיות ועופות הנשחטין בבית שאין מוכרין במקולין לא מהני רוב טבחי ישראל אלא רוב ישראל ואם היו רוב ציירי ישראל ששוחטין מיד כשצדין מהני נמי גבי פרגיות שחוטין ויש ליזהר שלא עם עבדו ושפחתו עכו"ם כי אם או קטן בר דעת והיכא שיש לבעל התרנגולת סימן בה ושאלו לשוחט ואמר ששחט עתה תרנגולת אחת אף שאינה מכירה שרי:
ת"ר הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטי' ר"י אוסר ר"ח בנו של ר"י הגלילי מתיר ובתוספתא קתני הרי שאבדו או שנגנבו ואע"פ דחשוד אגנבה לא חשיד למיכל איסורא ומסיק כ"ע סבירי דרוב מצוין א"ש מומחין הן ובבית דכ"ע לא פליגי דשרי באשפה שבשוק דכ"ע ל"פ דאסור כ"פ באשפה שבבית מ"ס אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית ובפ' אילו מציאו' מוכח דפליגי נמי בשוק בלא אשפה והלכ' כר"ח בנו של ר"י הגלילי דאמרינן התם ר"ח מצא גדי שחוט בין טברי' לצפורי והתירו לו משום שחי' כר"ח בנו של ר' יוסי הגלילי דתני' הרי שאבדו לו גדייו וכו' ומוקי לה הת' ברוב ישראל או ברוב עכו"ם וטבחי ישראל והיכ' שנגנב לו אין לו היתר אלא ברוב גנבי ישראל ואף שהרמב"ם פסק הלכ' כר"י לאיסו' אבל מה שכתבתי הוא דעת התו' והרא"ש והרשב"א והר"ן ועיקר וכ' הרא"ש בפ' אילו מציאות בשם ראב"ד דלגבי פרגיות וכיוצא בהם הנשחטים בבית לא מהני רוב טבחי ישראל כי אינם שוחטים אלא בשר הנמכר במקולין ולא שרי אלא ברוב ישראל ור' ירוחם כתב שאם היו רוב ציידי ישראל ששוחטין מיד כשצדין מהני נמי גבי פרגיות שחוטין וכתב רש"י בתשובתו על דבר העופות שהובאו שחוטין ביד העכו"ם בלא סי' ובא מעשה לפני רבותינו והתירו ואין לי ראייה להתיר דלא נחלקו הכא אלא מקום שהטבחים רובם ישראל שהרי טעם המתירין לפי שרוב מצויין א"ש מומחין הן ואז בעיר שרובה גוים אמרו מה לי מומחין מ"ל אין מומחין הן הרי שחיטתן נבילה ואחר שידענו שיש הרבה אומות וערביים שוחטים ואין שחיטת ישראל ניכרת בין שחיטתן לא חילקו בין ארמאי לארמאי ואם סמכו על מה דאמרינן בפ' ג"ה שחיטת עכו"ם מידע ידעי בטוח אני שלא באתה תקלה ע"י בהמתן כ"ש ע"י עצמן מכאן ואילך לא ינהגו כן ואני ראיתי פעם אחת ששחט נכרי משרת של יהודי תרנגולת כאילו היה שוחט אומן ע"כ ראוי לגעור ולהזהי' שלא ישלחו לשחוט ע"י משרתיהם בין עבדים בין שפחות כ"א ע"י ישראל או קטן בר דעת ומ"מ נראה היכא שיש לבעל התרנגולת סימן בה ושאלו ג"כ לשוחט ואומר ששחט עתה תרנגולת אחת אע"פ שאינה מכירה שרי עיין לקמן בפ' ג"ה סימן כ"ה: