ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן יח
דין הטבח צריך שיבדוק בסימנים לאחר שחיטה אם נשחטו רובן ואם בשעת שחיטה ראה בסימנים שהם שחוטים א"ע לבדוק ואם לא בדק הוי נבילה ומטמאה במשא ובהמה שנשחטה בסכין שאינו בדוק ונאבד נמי אסורה אבל אם שחט בסכין בדוק ואחר השחיטה נאבד כשר וכן הדין הוא בסכין בדוקה המיוחד לטבחים ושחט בו בלא בדיקה תחילה שחיטה מותרת אלא שלכתחילה אין לסמוך על זה ובארנו דא"צ לבדוק אם נעקרו הסימנים או נקבו והיכא שהקנה שמוט ואמר בריא לי שאחר שחיטה נשמט נאמן ואם זרקו מידו ואח"כ נמצא שמוט טריפה והיכא ששחט כדרכו בהכשר ואחר גמר שחיטה מצא בבעת מהגרגרת שלם על הסכין הבשר אסור ובארנו דאם בא זאב אחר שחיטה ונטל בני מעיים והחזירן נקובי' אפי' שלא במקום שניים אין חוששין שמא במקום נקב ניקב ואפי' יש בו נקבים הרבה ודוקא גבי איסורא אבל גבי סכנת' כגון צפור מנקר בתאינה והדומה חיישינן שמא במקום נקב נחש ניקב והאידנא לא חיישינן בניקור פירות ובארנו היכא דבדקו לטבח ונמצא שא"י אין להטריף למפרע וגם א"צ להכשיר הכלים:
אמר ר"י א"ש הטבח צריך שיבדוק בסימני' לאחר שחיטה אם נשחטו רובן אבל א"צ לבדוק אם נעקרו הסימני' ממקומן או נקבו דסמכינן בהא ארובה כמו שאר שמנה עשרה טרפות כך כתב הרא"ש ואם בשעת שחיטה ראה הסימנים שחוטי' לפניו שוב אין צריך לבדוק והיכא שהתנה שמוט ואמר השוחט שברי' לו שאחר השחיטה נשמט כתב מהרא"י בכתבים שנאמן כמו שנאמנים על בדיקת הסימנים ואע"ג דאיכא השתא ריעותא שהרי שמוט לפניך מ"מ הא אמרינן נמי גבי טבל ועלה ונמצא בו דבר חוצץ דאיכא ריעותא אם אמר בריא לי שלא היה מקודם היה נאמן והאריך. אבל אם לא ראה אחר הקנה אלא ראה שנשחט הושט וזרקו מידו ואח"כ נמצא הקנה שמוט כתב מהרי"ק שטריפה ולא תלינן לומר אחר שנחבטה על הקרקע ופרכסה נעשית שמוטה ועיקר דין שמוטה תמצא לקמן בפ' שני סי' ט"ו. כתב האגור שנשאל מהר"י מולין על אחד ששחט העוף כדרכו בהכשר ואחר גמר שחיטה מצא טבעת מהגרגרת שלם על הסכין והשיב דכשר דע"י גלגול הגרגרת נעשה זה וחלילה לי לאכול מאותו עוף הלא כל ספק פסולה ומי יעיד שע"י גלגול הגרגרת שלאחר (שחיטת רוב) הסי' הוא בא שמא הוא בתחלת שחיטה או באמצע השחיטה וכן מסתבר למימר שבדחיק' הסכין על הגרגרת בא שקפץ חוליא אחת ממקומ'. לא בדק מאי אר"א בן אנטיגנוס משום ר"א בן ינאי טריפה במתני' תנא נבלה ומטמא במשא וכן הלכה דאמר רב כהנא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה נשחטה הרי היא בחזקת היתר עד שיודע לך במה נטרפה וכתב הרא"ש וז"ל פי' כל זמן שהיא בחיים הרי היא אסורה משום אבר מן החי משום שאינה זבוחה ואינה ניתרת אלא בשחיטה כשרה בסכין שאין בה פגימה הלכך אם לא נתברר לנו שנשחטה שחיטה כשרה הרי היא בחזקת איסור שאינה זבוח' וכמתה מאיליה ומטמא במשא כנבלה ואם נשחטה שחיטה כשרה כראוי הרי היא בחזקת היתר עד שיודע לך במה נטרפה ע"כ ודעתו לפרש שקאי נמי אסכין שאינה פגומה ולמידק מיניה דאי לא נבדק מתחיל' ושחט בו מן הסתם ושוב נאבד אע"ג דליכא ריעותא קמן מ"מ היא בחזקת איסור עד שיודע לך ולישנ' דבמה נשחטה מסייע ליה דאל"כ הל"ל עד שיודע לך במה נשחט או במה נשחטו דהיינו סימנים אבל אם בדק הסכין קודם שחיט' ואח"כ נאבד פשיטא דכשרה וא"י על מה נתחבטו המחברי' בזה להביא ראייה לכשרות דהא אפי' רב הונא דמטריף לקמן בשיבר בה עצמות היינו משום דאיכא ריעותא שהרי הסכין פגום לפניך אבל בלא ריעותא ובתחילה (נבדקה) כדינה לכ"ע כשר וכתב הרא"ש בתשובה דהיכא ששחט בסכין בדוק ונאבד קודם שבדקו ואח"כ נמצא הסכין פגום אע"פ כן כשר הוא כו' ואף אם לא בדק הסכין מקודם כתב הרא"ש ויראה טבח שיש לו סכין מיוחד' לשחיטה (ומקום) מיוחד שמצניעו שם תמיד בחזקת בדוקה תמיד עומדת ואם שרט בה בלא בדיקה ונאבדה שחיטתו כשרה וכן במרדכי ומ"מ נראה שלכתחילה לא יסמוך על זה אפי' דעתו לבדוק אחר השחיטה דשמא לא יבא לידי בדיקה ואע"פ דכשר אם לא בדק אח"כ מ"מ לכתחילה אינו נכון דהא קרא דרשינן ושחטתם בזה. ומסקי' בסוגיא דאפי' אי איתיליד בה ריעותא כגון שבא זאב ונטל בני מעיים והחזירין כשהן נקובים אפי' שלא במקום השניים אין חוששין שמא במקום נקב נקב ואפי' יש בו נקבים הרבה כיון שבא הזאב תלינן כולו בזאב וכמו שתלינן נקובת הריאה בטבח היכא דממשמש' ידא דטבח' וה"מ באיסורא אבל בסכנתא כגון שראה צפור מנקר בתאנה ועכבר מנקר באבטיח חיישינן שמא במקום נקב של נחש ניקב משום סכנת נפשות דחמירא סכנת' מאיסורא ודין זה דניקור בפירו' לא חיישינן האידנא כמו גילוי מ"מ שמעינן דלא נילף מידי דסכנה להתירא מאיסורא. כתב האגודה מדמסקינן סכין איתרע בהמה לא איתרע מכאן מוכח שוחט שבדקוהו ונמצא שא"י אין להטריף למפרע וגם א"צ להכשיר הכלים דאדם איתרע בהמה לא איתרע ונשחטה בחזקת היתר (עומדת) ואוקי שוחט בחזקתו ועד עתה ידע ע"כ והיכא שמצינו נקב או שביר' ואינו יודע אם קודם שחיט' או לאחר שחיט' כה"ג לא אמרינן נשחט' בחזקת היתר כו' אלא מטרפין מספק ועיקר חלוקים אילו נכתוב לקמן גבי אינקב' ריאה דממשמשא ידא דטבחא כו' בפרק אילו טריפות סימן נ':