ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן יא
דין סכין חדש של אלילים שחתך בה עצים לאלילים. או סכין של אלילים שליבנה באור. מותר לשחוט בה בהמה בריאה. וכן מותר לחתוך בה בשר דקיימא לקורבנא, דמקלקל הוא. אבל אם שחט בה מסוכנת או חתך בה בשר כדרך לחתכו אסור אפי' בדיעבד עד שיוליך הנאה לים המלח. והיינו שכר הסכין לשחיטה ושכר המחתכו ובארנו דסכין של שחיטה א"צ טבילה:
אמר רב נחמן סכין של אלילים פירש כגון סכין חדשה אלא שפסק בה גווזא לאלילים פירש חתך בה עצים לאלילים א"כ בישנה שליבנה באור בדליכא בה שמנונית טריפה מותר לשחוט בה בהמה בריאה דמקלקל הוא ואסור לחתוך בה בשר דמתקן הוא. אמר רבא וזימנין דאסו' בשחיט' כגון מסוכנת ומותר בחתיכ' באטמא דקיימ' לקורבנ' כתב הרא"ש והא דקאמר אסור אינו אלא לכתחילה אבל בדיעבד אינו נאסר דהא לא נעשה כל הבשר באיסור אלא חיתוך בעלמא הוא דעביד ביה ומ"ה פריך תלמודא ות"ל משום שמנונית טריפה אבל אי הוה אסור כולו במחתך בשר לא הוה פריך תלמודא ותיפוק ליה משום טריפה וא"ת דפריך אהא דמותר לשחוט בהמה מ"מ לא הוה פריך מידי דדילמ' לא קאמר מותר אלא דאינו נאסר כולו משום אלילי' אבל לעולם צריך לקלוף מקום החתוך משו' שמנונית טריפ' ובמסוכנת צ"ע אם נאסר בסכין של אלילים שעיקר הנאה נעשה ונגמר ע"י הנאת אלילים שהרי אם לא היה שוחטה היתה מתה ובסוף נטה אף בזו להיתר ולא הבנתי דבריו דמה ראייה הביא מהא דפריך ות"ל משום שמנוני' טריפה דילמ' שפיר פריך מהא דמותר לשחוט דמשמע לכתחילה שרי וזה לא יתכן מאחר שנאסר החתך ואין ראוי לכתחילה לשחוט על סמך שיקלפנו כמ"ש הרא"ש גופיה לקמן בסכין של עכו"ם ואף שתאמר שהרא"ש היה סבור שהמקשן לא היה יכול להקשות דשמא מותר לכתחילה על סמך שיקלפנו. דא"כ לעולם האי קושי' לפנינו ממ"נ מאי פריך תלמוד' ותיפוק ליה משום שמנוני' טריפה דאי על הא דמותר לשחוט פריך דילמ' אין ה"נ דבעי קליפה דמותר לשחוט לכתחילה על סמך שיקלפנו ואי על הא דאסור לחתוך פריך דילמא הא קמ"ל דאסור לכתחילה משום אלילים אבל משום שמנונית היה שרי על דעת שיקלפנו אלא בודאי משום איסור שמנוני' נמי אסור לכתחיל' וא"כ כשל עוזר ונפל עזור ולפי הסבר' יראה דמסוכנ' אסורה לגמרי שהרי עיקר הנאה וגמרה נעשה ע"י איסור הנאת אלילים ולפי זה נראה בעיני דה"ה לחתוך בה בשר כי דוחק לחלק ביניהן מן הסתם ועכ"נ דעת המחוור מ"ש הרשב"א בת"ה שלעולם אסורה השחיטה במסוכנת והחיתוך בבשר אפי' בדיעבד עד שיוליך הנאה לים המלח דק"ל כר"א אפה בו את הפת יוליך הנא' לים המלח והולכת הנא' היינו מה ששוה הבשר מחותך יותר ממה שהיה קודם לכן והיינו שכר המחתכו וכן גבי שחיטה כדי שכר סכין לשחוט בה ועיקר כתב המרדכי שיש ללמוד מסוגי' זו שאומר ואף גבי ישנה וכגון שליבנה באור שסכין של שחיטה לא בעי טבילה מדלא קאמ' כגון שליבנ' ומטבילה כדאמרי' סוף אלילים מגעילן ומטבילן והן טהורים ועוד דכלי סעודה כתובים בפרשה וסכין של שחיטה לא כלי סעודה הוא דהא אפי' צונן אסור לחתוך בו אם לא בהדחה ע"כ ובתשב"ץ מצריך טבילה ע"כ יש מחמירין להטבילן עם שאר כלים. ול"נ דלא בעי טבילה דדוקא כלים בעי טביל' אבל סכין של שחיט' לא דין כלי עליו דלכ"ע לא בעינן כלי בשחיט' חולין ומותר לשחוט בקרומית של קנה אפי' אינו מתוקן ומשופ' כמו כלי: