ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ט · סימן י
אמר אביי האי מאן דכתב גיטא לא לכתוב ודין דמשמע דין פי' מן הדין אני נותן לך הגט ולא לכתוב איגרת דמשמע איגרת לשון זנות כמו גרגירתא דפ"ק דע"ז כלומר אם אתה זינתה תחתי תהא מגורשת נמצא שאם לא זינתה אינה מגורשת וכן המנהג לכתוב ואגרת דיתיהוייין דיתיצבייין תלתא תלתא יודין מ"ט דמשמע תהויין ותצביין כלומר לשון נוכח ולא יהי' לשון נסתר לנשים דעלמא ונמצא שאינו מגרש אלא לנשים דעלמא וכתבו התו' שבתיקון השטרות שכתב הרב יוסף ט"ע היו כותבין בחמשה יודין יו"ד אחר דלי"ת ויו"ד אחר תי"ו והוי תיב' בפני עצמה כמו אשר דמתרגימן די ומיהו דיתבא על נהר פלוני אינו רגילין לכתוב בתרי יודין למהוי די תיבה בפני עצמה כמו אשר יושבת אלא דיתבא חדא תיבה היא כמו היושבת דמתרגימו דיתבי והוי דלי"ת במקום ה"א אבל די תיציביין אין הדל"ת במקום היא אלא במקום אשר כך כתב הרא"ש מדברי התו' ומשמ' להדיא דדי תיצביין שתי תיבות הן וצריך להרחיק די מתיצביין ואי כתב בשתי שיטות כשר אלא שהמנהג הוא לכתחל' להזהר ולכתבו בחד שיטה וז"ל הגה"ה שמצאתי בהלכות גיטין מדקאמר במרדכי די תיצביין די תיהוייין בה' יודין משום דהיא תיבה אחת אע"ג דכתבו הספרים וירחק קצת די דדי הוי כמו אשר והוי משמע ב' תיבות וכן די מתיצבייין וכן מצאתי דייהוי בג' יודין ולפי' נראה שיזהיר הסופר דלא יכתוב די תיהוויין וכן די תיצביין וכן די יהוי ובדקתי בגיטין שראיתי שכתב הרב שלום הישיש המומחה ממגנצ"א שניתני' לפני גאון מהרי"ל שהרחיק די מתי הווייין וכן די מתיצביין מתיצביין וכן די יהוי קצת אבל לא הרחיק כולי האי כמו שאר תיבות זה מזה ושמעתי מפי הסופר שכת' די הוי בב' שיטות וצוה מהרי"ל ז"ל לכתוב פעם שנית בחד שיטה שוב מצאתי שכתב בסמ"ג די תיהווייין חמשה יודי"ן וכן דיתיצבייין משמע שהיא חדא תיבה ע"כ ולפ"ז הי' ראוי לחוש אפילו בדיעבד אכן מאחר שכתבו וז"ל ואומר ר"י שראה בתיקון גיטין קדמונים דה' יודין צריכה ג' יודין ביחד בסוף התיבה ואחר הדל"ת ואחר התי"ו די תיהווייין די תיצבייין וכן כתוב בתיקון גיטין של ר' יוסף ט"ע וכתב אח"כ ודי תיהווייין ב' תיבות ודי במקום אשר כו' אלמא דאין חשו לדקדק מהאי דה' יודין ע"כ נראה דאין קפידא כלל אפילו לכתחלה היכא דאיכא למיחוש לעיגון כתב הרא"ש ונראה לי במקום שנהגו לכתוב דתיצביין אין קפידא דאם אין הדלי"ת במקום אשר תהי' במקום שי"ן כמו שתהי' שתרצה וגם על היו"ד שבין תי"ו לה"א אין להקפיד ע"כ אבל בשום מקום אין נוהגין כן. תו מסיק ולורכיה לוי"ו דתירוכי' ולוי"ו דשבוקין דמשמע דקאי על נשים דעלמא וכתבו התי' שאין צריך להאריכה יותר משאר וי"ו אלא יזהר שלא יקצרנה שלא תהא נקראת יו"ד אלא שמ"מ המנהג להאריך כדי שלא יבא לידי טעות וכתב הרא"ש וז"ל והא דלא קאמר ולוי"ו דפטורין דאטו כי רוכלא ליחשב וליזול וכת' עוד משמע שאין לכתוב יו"ד בין תי"ו לרי"ש דתרוכין ובין שי"ן לבית דשבוקין דאי כתב יו"ד ליכא למיטעי כלל בוי"ו דתרוכין כו' ושבוקין לאו כלום הוא אבל בפטורין נראה שצריך לכתוב יו"ד בין פ"א לטי"ת מדאמרינן בפ' התקבל פיטרוה דבריו קיימין פטרוה לא אמר כלום דפטרוה מחוב משמע והשתא ניחא דלא חשיב הכא וי"ו דפטורין ע"כ ולא נהגו כן כי פטורין הוא תרגום של כריתות והוא בלא יו"ד ומה שאמרינן בפ' התקבל פיטורוה כו' ר"ל בחירק וכ"ש לפירש"י שפי' להיפך והא דלא חשיב וי"ו דפטורין כל עיקר שמקודם לא היו נוהגין לכתוב גט פטורין ובמשנ' ג"כ אינו ובתיקון גיטין מצאתי כן ונתנה טעם למנהג הקדמונים אבל כ"ע מודים שמעכשיו נהגו בכל תפוצת ישראל וגט פטורין ושוב מצאתי שכתוב בתיקוני גיטין וז"ל וראיתי גט שנכתב לפני מהרא"י מרווילא ז"ל ונפסל רק שנכתב תירוכין ביו"ד כו' ומ"מ נ"ל אלא לענין לכתחלה אבל בדיעבד פשיטא שאין לפוסלו בזו כדי הרא"ש לסמוך עליו ועוד הלא מצאתי כתוב בשם הרב ר' הילל דאין נפקותא כ"כ אם כתב תיבה שהיא חסרה מלאה או מלאה חסרה כגון איר וכסלו וכן כל כה"ג והא ראיי' שכתבינן העומר בוי"ו ע"כ וכן כתבו כל האחרונים עוד יש להביא ראיי' מהא דמסקינן דלא לכתוב איגרת ביוד דמשמע איגרא וכתבו התו' אע"ג שגם איגרא שהוא לשון גג מן הדין ראוי להיות בלא יוד מ"מ העולם רגילין לכתבו ביוד לפי שאינו כותב בקרא אבל כשהוא מלשון אגרת אז כותב אגרת בלא יוד לקיי' דברי האגרת האלה והשתא תיפוק לי' דלא לכתוב איגרת משום דכתיב חסר בקרא אלא ש"מ דליכא קפיד' ולורכו לוי"ו דכדו דלא להוי כיו"ד דמשמע וכדי כלו' בחנם בואין כלום גם בזה פי' התו' כלומר יזהר שלא יקצר הוי"ו שלא תהא נקראת כמו יו"ד אלא שהמנהג להאריך ולא יכתוב למחך דמשמע חוכה אלא מהך כלומר ליתליי' לכרעיה דה"א שפיר דלא ליתחזאי למחך בחי"ת ולא לכתוב לימהך ביו"ד דמשמע לי' מיהך אלא למהך ולא יכתוב לאיתנסבא דמשמע לא יתנסבא אלא להתנסבא כתב הרא"ש וז"ל כתב הרמב"ם שאם כתב ודין או שלא כתב די תיציבייין בשלש' יודין הגט פסול ובעל העיטור משמי' דרבוותי' כתב כל הני דקדוקי דהכא היינו היכא דכתב בעל גופי' א"נ דכתב לי' סיפר מפומי' ובתר הכי קאתי בעל ומערער ואמר אנא דפסילנא לי' בהני דקדוקי ולקלקולא איכוונית אבל אם אמר הבעל לסופר ולעדים לכתוב את הגט סתם וטעו הסופר והעדים באחד מכל אלו האותיות והבעל אינו מערער הגט כשר ותנשא בו ואם העדים מצויין יעידו בפני ב"ד שטעות סופר הי' וכ"כ רב האי גאון ז"ל אי יהיב בעל רשותא למיכתב גט שלם וטעי בהני כולהו או קצתן אי איתיה לספרא מתקן לי' ואי לא מתקן ומינסבא כה"ג לא מפקינן לה אע"פ שלא תיקן ואי אתי' לאינסובי ואתי הבעל לערער ואמר האי דכתב ודין דינא הוא דאמרי א"נ למחך חוכה ולכך איכווכית לא מנסבא לי' אבל אי מינסבא לא מפקינן לה דהא דקאמר ר"מ משום שלום מלכות יוצא והולד ממזר ליתא וכ"ש לענין טעות סופר ע"כ וראיי' זו לא הבנתי נהי דלא ק"ל כר"מ בהא דולד ממזר אבל בתצא שמא ק"ל כוותי' אבל דבריו נ"ל דלא ק"ל כר"מ כלל אלא כרבנן דס"ל אפילו לא כתב אלא לסנטר שבעיר ה"ז מגורשת כמו שאמר שמואל ולכל היותר בדיעבד קאמר אלמא דנשאת לא תצא אבל קשה לפי מה שפירש בתו' דמגורשת לכתחלה קאמר ואף דרב דקאמר לעיל אבל חכמים אומרים הולד כשר דמשמע אבל לא תינשא והלכתא כרב באיסורי היינו דוקא אהי' במזרח וכתב במערב קאי אבל בשלום מלכו' מודה לשמואל א"כ נילף הכא דמותרת לינשא אפי' לכתחלה. וצ"ל מאחר דאיכא עירער הבעל לפנינו לא יתכן להתירה לכתחלה ולענין פסק הלכ' נראה כדברי בעל העיטור ורב האי גאון וכן דעת הרשב"א שכתב בתשובה דלא אמרו בתלמוד למהך ודיתיצבוייין אלא שאם בא הבעל וערער שבכוונה כתב כן כו' אבל מן הסתם אין חוששין לזה: