ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ז · סימן יא
מתניתין ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ע"מ שתניקי את בני כמה היא מניקתו ב' שנים ר' יהודא אומר י"ח חודש והלכתא כת"ק מת הבן או שמת האב ה"ז גט כתב הרא"ש וז"ל כתב רש"י אחר הנקה ושימוש וגבי בן השמיענו אע"ג דלא הניקתו ב' שנים אבל באב אין בו שום חידוש שהרי שימשתו כל ימי חייו אלא אגב מת הבן תנא נמי מת האב א"נ אגב דבעי למיתנייהו בסיפ' תניא נמי ברישא וכן מפרש בירושלמי ע"כ ולא שרש"י להדיא פי' כן אלא שכך משמע מדבריו שפי' מת הבן תוך ב' שנים דמשמע שאם לא הניקתו כלל דלא הוי גט וכן דעת הרמב"ם אכן התוס' כתבו על דברי רש"י אלא נרא' לר"י לפרש דאפי' מת קודם שהניקתו ומשמשתו אפ"ה הוי גט דלא איכוון אלא להרווחה ולא לצערה שהרי לא פי' מידי וכו' וכן הסכים הרשב"א אכן יש לחוש לחומרא כפירש"י והרמב"ם מאחר שכן מפרש בירושלמי איכא למימר שמא דוקא בכה"ג הוא דהוי גט תו שנינו ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים ע"מ שתניקי את בני ב' שנים מת הבן או מת האב או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט רשב"ג אומר כזה גט כלל ארשב"ג כל עיכובא שאינו הימנה ה"ז גט ופריך ומי בעינן כולי האי ורמינהו שמשתו יום א' הניקתו יום א' ה"ז גט אמר רב חסדא ל"ק מתני' רבנן ובריית' רשב"ג דמיקל בתנאי גבי אצטלית ליתן דמיה מיקל נמי הכא וכתב הרי"ף דלית הלכתא כרשב"ג ור"ה ור"י פוסקין בכ"מ כההיא פיסקא דר' יוחנן דפסק הלכ' כרשב"ג במשנתינו ואני אומר אפי' לאותן דלא ס"ל האי כללא דר"י בכ"מ ששנ' במשנתינו הלכ' כמותו אפ"ה נרא' לפסו' כאן הלכ' כרשב"ג שהרי הברייתא שונה הת"ק בלשון ר"מ ודברי רשב"ג בל' חכמי' והלכ' לעולם כחכמים א"ל דפסקינן להדיא דלא כוותייהו וכן נ"ל עיקר כאשר כתבתי בפרק הפרה סי' י"ד ומסיק רבא אמר לא קשיא כאן בסתם כאן במפרש יום אחד רב אשי אמר סתם נמי כמפרש יום א' דמי וב' שנים דקתני מתני' פי' מניקתו ב' שנים היינו יום אחד בתוך ב' שנים לאפוקי לאחר שתי שנים וכתב הרי"ף והלכתא כרב אשי דבתרא הוא ואע"ג דאקשינן עליו ואסיקנא בקושיא הלכתא כוותי' דהא לא אסיקנא בתיובתא ואיכא מ"ד כיון דדייקינן מתניתין כוותי' דרבא הלכתא כוותי' ע"כ ודע' הרמב"ם כדעתו דהלכ' כרב אשי והרא"ש השיב וז"ל ויראה לי עיקר הפוסקי' כרבא דאע"ג דלא מסיק בתיובתא קשיא חזקה הויא וכיון דדייקינן מתני' דלא כוותי' האיך נפסק כמותו לכן ראוי לפסוק כרבא לחומרא וכן פסק הר"מ ז"ל ע"כ וכתב הקאר"ו מדכתב הרא"ש דראוי לפסוק כרבא לחומרא משמע דספוקי מספקא לי' ובמאי דאיכא בין רבא לרב אשי הוי ספק מגורש' ע"כ ולא דק בתחלת דבריו שכתב ויראה לי עיקר הפוסקים כרבא כו' דמשמע שכך הוא פסק ולא בדרך ספק כלל ואפשר דעתו שלא לפסוק להקל שאם לא הניקה ב' שנים ומת שתהא מתייבמת לכתחלה ולא חולצת אבל אם נתייבמת לא תצא ומדברי הטור נמי משמע שכך דעת הרא"ש כדבריו לגמרי ולא הזכיר שום ספק בדבריו ומה שכתב קושיא חזקה היא היינו דק"ל פי' רישא דמתני' ב' שנים יום אחד מב' שנים קאמר וא"כ מת דקאמר ע"כ בלא הניקתו כלל והרי לא נתקיים התנאי כל עיקר ואפ"ה הוי גט וא"כ מ"ש מסיפא כשאמר ב' שנים ומת דלא הוי גט כך הוא לפי' רש"י אבל לפר"י צ"ל מאחר דסתם הוי כמפרש יום אחד להדיא אלמא לצעורה קא מיכוין וא"כ כשלא הניקתו כלל לא להוי גט כמו בסיפא כשפירש ב' שנים לצעור' קא מיכוין ה"נ נימא גבי יום בשלמא לרבא דאמר סתם לא הוי כמפרש ולא אמרינן דקא מיכוין לצעורה כ"א להרווחה ומ"ה הוי גט ברישא וכתב הר"ן בשם הריטב"א וז"ל דבדיני ממונות כיוצא בזה אם אמר לו בית זה אני נותן לך במתנה ע"מ שתזון את בני או את אבא ולא פי' לו זמן דלרבא צריך לזונן כל ימי חייהם ולרב אשי כמפרש יום אחד או שעה אחת דמי ואיכא למימר דלכ"ע דלענין ממונו סתם כמפרש כל ימי חייו ולא פליג רב אשי אלא לגבי גיטין דלצעור' קא מיכוין והרי ציער' יום א' או שעה א' והדבר צריך תלמוד ע"כ ולי נראה פשוט שלא יכול להוציא הבי' מן חזקתו אם טעון לא כוונתי אלא כל ימי חייו ואף אם מת הנותן אין להוציא הבית מחזקתו וטענינן ליתמי כמו שהיה טוען אביהן וגם אומדנא דמילתא דאין אדם נותן בית כ"א בעבור דבר חשוב וכתב הטור וז"ל ולדעת א"א הרא"ש ז"ל צריכה לשמש את אביו כל ימי חייו ולהניק את בנו כ"ד חדשים ללידתו וכ"כ הרמ"ה ותוך הזמן אינ' רשאי לנשא שמא לא תתקיים תנאי וה"מ דלא בעי ב' שנים שלימים אלא עד שיהא הוולד מב' שנים היכא דאתני מקמי' דשלמו לי' ב' שנים אבל לאחר ששלמו ב' שנים ע"כ לאו לשעורא זוטא דהיינו ב' שנים איכוין אלא כ"ז שהתינוק ראוי להניק כר' יהושע דאמר אפי' ג' וד' שנים ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל אלא אפי' לא הניקתו אלא שעה אחת קיימה תנאה כיון ששלמו ב' שנים כתב עוד הרמ"ה א"ל ע"מ שתשמשי ושתניקי את בני יום אחד צריכ' לעשות מאז כליל שבת ויומו ה"ז גט ואם לאו אע"פ שתעשה מעת לעת ומת הבן או האב אינו גט והוא שיהא יום א' בתוך ב' שנים של הנקת הולד ע"כ ונרא' לי שאם אמר לה ע"מ שתניק לבני ו' חדשים רואין אם נשאר לזמן הנקת העובר דהיינו עד שתהי' לו שני שנים יותר מו' חדשי' אז ודאי לאו לצעורה קא מיכוין אלא להקל מעליה שלא תניק עד שישלמו כ"ד חדשים וא"כ אם מת הבן תוך ששה חדשים אחר שהניק מעט הוי גט אבל אם לא נשאר ששה חדשי' להניק העובר אז ודאי כיון שפירש ששה חדשי' לצעורה קמיכוין ואם מת תוך ששה חדשי' אינו גט ע"כ ודברי' של טעם הן תו מסיק ת"ר ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים ע"מ שתניקי את בני ב' שנים אע"פ שלא נתקיים התנאי ה"ז גט לפי שלא אמר לה אם תשמשי אם לא תשמשי אם תניקי אם לא תניקי דברי ר"מ וחכ"א, אם נתקיי' התנאי ה"ז גט ואם לאו אינו גט וכתב הרי"ף וז"ל הלכתא כרבנן ואע"ג דק"ל דבעינן תנאי כפול ה"מ באם תשמשי ואם לא תשמשי כענין שנאמר אם יעברו בני גד ובני ראובן ואם לא יעברו וכדאתקין שמואל בגיטא דש"מ אבל בע"מ לא דק"ל כל האומר ע"ע כאומר מעכשיו דמי וכתב הרא"ש וכאשר כתבתי לעיל כן עיקר ע"כ פי' שהכריע כר"ת דאפי' בע"מ ובמעכשיו בעי תנאי כפול וכל דברי' הצריכים בתנאי וכאשר פי' לעיל. תו מסיק ת"ר אמר לה בפני שנים ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ב' שני' וחזר ואמר לה בפני שני' ע"ע שתתן לי מאתים זוז לא בטלו דבריו האחרוני' את הראשונים רצתה משמשתו רצתה נתנ' לו מאתים זוז ופירש"י שלא מסר לה הגט מיד אלא כך אמר בפני שנים כשאמסור יהי' ע"מ כן דאי מסר לה הגט ואמר התנאי לעולם לא נתבטלו דבריו הראשונים וכן דעת הרמב"ן וכתב הר"ן על פי' רש"י שבתחלה לא מסר לה הגט אלא אמר כשאמסור לידך יהא גט כו' שכך היא שנויה בתוספתא דתניא התם אמר לשני' תנו גט לאשתי ע"מ שתתן לי מאה זהובים לא בטלו דבריו האחרונים את הראשונים רצתה תמתן רצתה תתן אמר לב' תנו גט לאשתי ע"מ שתמתן לי ב' שני' וחזר ואמר תנו גט לאשתי ע"ע שתמתין לי ג' שנים בטלו דבריו האחרונים את הראשוני' ואחד מן הראשונים וא' מן האחרונים מצטרפין לתת לה גט ע"כ ואע"פ שאין זה שוה לגמרתי' מ"מ נראה דלאו כשנתן לה גיטא בתנאי הראשון עסקינן ועוד נרא' ממ"נ דאפי' בשעה שאמר תנאי שני לא מסרו אלא לאחר מכאן שלא כדברי רש"י ז"ל שכתב וחזר ואמר בפני שנים ומסרו לה ואפשר דבכה"ג תנאי דבשעת מעשה מבטל דבריו הראשונים ואע"פ שבתחלה אמר בפני שנים כשאתן גט לאשתי ע"מ כן אתננה לה ולא דמי' להאי דתניא בתוס' דקידושין זה אומר מאתי' כו' והלך זה לביתו ואח"כ תבעו זה את זה וקידשו אם האיש תבע את האשה יעשו דברי האשה דאלמא על דעת הראשון גמרו מעש' דשאני התם דסתם הוא אבל התנה תנאי אחר אין לנו ולפיכך לפי דרכו של רש"י ז"ל כך יש לאומרה שאמר בפני שנים ע"מ כן אתן לה ולא מסר לה וכן בפני האחרונים ולא מסר לה וכשמסר לה לאחר כן מסרו לה בפני כלם סתם על תנאין הראשונים מסרה והא דקתני ה"ז גיטך ע"מ כו' לאו דאמר הכי בפי' אלא דהוא כמאן דפירש וכן פי' רב אחא משכחא דאיירי בלא מטא גיטא לידה כו' וכפירש"י פי' הטור להדיא ויש עוד פי' אחר ונלאיתי לכתבו כי אין בהם ממש. נחזור לברייתא אבל אמר לה בעני שנים ה"ז גיטך ע"ע שתתן לי מאתים זוז וחזר ואמר ע"מ שתתן לי ג' מאות זוז בטלו דבריו הראשונים את האחרונים ואין א' מן הראשונים ואח' מן האחרוני' מצטרפין ומסיק תלמודא אהייא אילימא אסיפא הרי בטל אלא ארישא פשיטא מ"ד כל לקיומי תנאי מצטרפין קמל"ן. כתב הרמ"ה ה"ה איפכא שאמר תחלה ג' מאות זוז ואח"כ אמר מאתים זוז ע"כ וזהו פשוט ועוד נכתוב יתר מדיני ביטל לקמן גבי וליחוש שמא פייסו: