ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ז · סימן ז
ת"ר הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה ונפל הבית עליו קודם שעמד מחולי זה או הכישו נחש אינו גט אם לא אעמוד מחולי זה ונפל הבית עליו או הכישו נחש ה"ז גט מ"ש רישא ומ"ש סיפא שלחו מתם מעשה שאירע באחד שאמר אם לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי ושלחו הדבר לא"י והשיבו אכלו ארי אין לנו שיהא גט דאונסא דלא שכיח לא אסיק דעתי' תו מסיק ההוא גברא דזבין ארעא לחברי' קביל עלי' כל אונסא דמתיליד לסוף אפיקו בה נהרא אתא לקמי' דרבינא א"ל זיל שפי לי' דהא קבלת עליך כל אונסא דמתיליד א"ל רב אחא בר תחליפא לרבינא אונסא דלא שכיח הוא איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבא אמר להו אונסא דלא שכיח הוא איתבי' רבינא לרבא אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או הכישו נחש ה"ז גט א"ל רבא ואימא מרישא אינו גט א"ל רב אחא מדפתי לרבינא ומשום דקשיא רישא אסיפא לא מותבינן תיובתא מינה א"ל אין כיון דקשיא רישא אסיפא לא איתמר בי מדרשא ומשבשתא היא זיל בתר סברא ע"כ בסוגיא וכתב הרא"ש וז"ל ולפי סוגיא דשמעתא בתרווייהו לא הוי גט אבל בתו' קתני ה"ז גיטך אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או נשכו נחש ה"ז גט שלא עמד מאותו חולי והכי איתא בירושלמי וכן פי' ר"ח ז"ל דשלחו מתם אכלו ארי אין לנו אתנאי דרישא קאי כיון שאמר אם מתי מחולי זה אע"ג שבא ארי ואכלו לא נתקיים התנאי שהרי לא מת מאותו חולי וה"ה שנפל עליו בית או נשכו נחש ואם התנה אם לא יעמוד מחליו ונשכו נחש ה"ז נתקיים התנאי כי לא עמד לפיכך זה גט ותמיהני על ר"ח דשביק גמרא דידן ופי' על פי התוס' וירושלומי דלכאורה פליגי אהדדי והרמב"ם כתב דברישא אינו גט ובסיפא ספק מגורשת משום דפליגי אהדדי הצריך גט מספק ע"כ והנה דעת הרמב"ן והרשב"א בחדושיו כסתם סוגיא דגמרא דבשניהן אינו גט ועל דעת הרמב"ם דס"ל ספק מגורשת משום דפליגי תלמודא דידן וירושלמי תמהני דס"ס תלמודא דידן עיקר דסברה אינו גט ואפשר שהוא מפרש מה שאמר שלחו מתם אכלו ארי אין לנו כלומר אין לנו שיהא ודאי אלא הוא בספק וכן פירש הר"ן והמ"מ ומ"מ קשה למה פסק נגד רבא ורבינא דאמרי משבשתא היא ואם אפשר לומר שהוא ספק אף שברישא אינו גט א"כ אינו קשה רישא לסיפ' ולמה עשאה אותה משבשתא ונראה דהרמב"ם סבר דמ"ה עשאו משבשתא מאחר דברישא אינו גט משום מלתא דלא שכיחא א"כ למה הוא גט ודאי בסיפא דשמא ג"כ לא אסיק אדעתי' משום דלא שכיח אבל הוא ספק דלא ידעינן דעתי' דההוא גברא דשמא בלישנא דאם לא אעמוד כלל להדיא כל דבר בין שכיח בין לא שכיח ודוק ונראה מדבריו שחולצת ולא מתייבמת תו מסקינן רב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע זבן שומשמי אגודא דנהר מלכא אגור מלחי לעבורינהו קבילו עלייהו המוכרים כל אונס דמתיליד לסוף איסתכר נהר מלכא א"ל אגורי חמרא אפקעינהו ניהלן דהא קבילתו עלייכו כל אונסא דמתיליד אתו לקמי' דרבא אמר להו קאקי חיורי פי' זקנים משלחי גלימי דאינשי אונסא דלא שכיח, הוא וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו דהלכתא כרבא וז"ל הטור היכא שקיבל עליו כל אונס שיארע לו בזה המקח אז חייב באחריותו אפי' אם הוציא גוי מידו אבל אם שטעה נהר או שפסק ממנו הנהר שהיו משקין אותה וכיוצא בזה אין חייב באחריותו כיון דאונסא דלא שכיח הוא ולא עלה על דעת המוכר שיצא עליו כזה שיקבלנו עליו וכתב הרמב"ם וה"ה נמי בכל תנאי שבממון שאומדים דעת המתנה ואין כוללין באותו תנאי אלא דברים הידועים שבגללן הי' התנאי וזה הי' בדעת המתנה כשהתנה כההיא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דזבין שומשמי אגידא דנהר מלכא קבלו עלייהו המוכרים למיעברינהו וכל אונסא דמתיליד ושכר המוכר ספינה להביאה ללוקח ונסתם נהר ואמרינן שלא הי' צריך לשכור בהמות להביא' שבודאי לא הי' דעתו על אונס כזה ואם פירש המוכר בפי' שלא יקבל עליו אחריות אפי' אם נמצאת גזולה ולקחה הנגזל מיד הלוקח אין המוכר חייב באחריותו ואצ"ל אם טרפה ב"ח שאינו חייב באחריותו אבל תנאי שבממון קיים שאל' לא"א הרא"ש ילמדנו רבינו ראובן שמכר לשמעון מרתף של יין שהי' לו בכפר כל מדה בכך וכך ועשה לו שטר עליו לפי אומד סכום המדות וכשבאין לחשבון אם יוסיף היין יוסיף לו מעות ואם יחסר יחסור לו מעותיו ומסר לו מוכר ללוקח מפתח המרתף והתנה ביניהם וזה לשון התנאי שלא יהא אחריות על המוכר מאותו יין רק אם תשבור חביות או תשפוך בלבד וגם לא יהא אחריות על הלוקח כ"א לענין הטעם לבד כגון החמיץ יהא באחריותו לדבר זה ועתה בא אנס על הכפר לשלול וירא המוכ' שמא ינסך היין והתיר ללוקח שימדוד היין קודם שיבא שם האנס ואמר הלוקח אין עלי אחריו' כ"א לענין הטע' והמוכ' טוען אם יתנסך יתנסך ברשותך כי מסרתי לך כבר המפתח ואין עלי אחריות אלא שבירות החביות ושפיכתה לכן אם יתנסך היין צריך ליתן לו דמים ואעפ"כ אם תרצה לבטל המקח עכשיו וישאר היין ברשותי לי ולמזלי ואבטלנו ואתן לך שטריך והלוקח השיב איני רוצה לבטלו כי עליך ליתן לי היין באיזה זמן שארצה למדוד אותו כי לא פסקנו זמן למדידה ועכשיו הייתי הולך למודדו לולי סכנת הדרך. תשובה רואה אני התנאים שהתנו ביניהם המוכר שהתנה שלא יהא אחריות מאותו יין אלא אם תשבור החביות או תשפך בלבד ותנאי הלוקח שלא יהא אחריות עליו מן היין אלא לטעם לבד אם יחמיץ ואם יארע בה הפסד ניסוך לא פי' על מי יהי' אותו אחריות ואיכא למידק אחריות שבירה ושפיכה קבל עליו המוכר לבד ולא אחריות שום הפסד אחר שיבא ליין ואיכא נמי למידק איפכא שאחריות הטעם קבל עליו הלוקח בלבד ולא קבל עליו אחריות שום הפסד אחר שיבא ליין והואיל דאיכא למידק הכי והכי אוקמינא בחזקת מרי' ולא נוציא המעות מלוקח שהוא מוחזק בהן כי עדיין לא פרע המעות ועוד כי הדבר מוכיח כי המוכר קיבל עליו אחריות היין אנוס דאתי לי' מעלמא ושפיכה ושבירה שכיח אבל אונס ניסוך דלא שכיח לא אסיק אדעתיה להזכיר בכתיבה אבל הלוקח לא קבל עליו אלא אחריות גוף היין כי אם יתקלקל היין בטעם ואין להכנס בכלל אונס זה שום אונס דאתי לי' מעלמא אלא לכל שאר אונסין נשאר ברשות מוכר ומה שאמר המוכר ללוקח כשהי' היין בספק שהי' רוצה לחזור בו מן המקח ולא רצה הלוקח בזה לא הורע כחו של לוקח כי רוצה לעמוד במקח ע"פ התנאי' שהתנו ביניהם ע"כ עוד כתבתי מענין אחריו' בפ' ח"ה סי' צ"ו: