ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ז · סימן ו
מתני' זה גיטך מהיום אם מתי מחמת חולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת ה"ז גט ואם לאו אינו גט אמר רב הונ' גט ש"מ שמצוה מחמת מיתה כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גט אם עמד חוזר משום דאמרינן שמחמת דאגת מיתה הוא נותנו ומ"ה אע"פ שלא התנה חוזר בו כמתנה ומסיק תנן זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט ואם לאו אינו גט ואי אמרת אם עמד חוזר ל"ל אומדנא הרי עמד אמר מר ברי' דרב יוסף משמי' דרבא שניתק מחולי לחולי והא עמד קתני עמד מחולי זה ונפל לחולי אחר והא הלך בשוק קתני הלך על משענתו והא קמ"ל דהלך על משענתו הוא דבעינן אומדנא אידך אומדנא נמי לא בעינן שמעת מיני' ש"מ שניתק מחולי לחולי מתנתו מתנה אין דאמר ר' אליעזר משמי' דרב ש"מ שניתק מחולי לחולי מתנתו מתנה רבה ורבא לא ס"ל הא דרב הונא גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ומי איכא מידי דמדאורייתא לא הוי גיטא ומשום גזירה שרינן אשת איש לעלמא אין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכו' וכתב הרא"ש מדברי התו' ויש לדקדק מכאן דהא דאמר בש"מ שאם עמד חוזר לאו דוקא חוז' שיצטרך לומ' אני חוזר בי ואם לא אמ' כן ומת אח"כ הוי מתנה אלא מיד כשעומד מחליו נתבטלה המתנה וממילא מדדייק הכא וא"א עמד חוזר ל"ל אומדנ' הרי עמד משמע מיד שעמד נתבטל הגט ועוד ע"כ צרי' למימ' הכי דאי עד דאמ' אני חוז' בי למה לי עמד הא אמרי' כל שאלו עומד חוזר חוז' במתנתו והכי הל"ל ש"מ שנתן מתנה אימתי שירצה יחזור והיינו טעמא דחזרת ש"מ הוי משום אומדן דעתא ואנן סהדי שאין רוצה שתתקיים כשיעמוד וכתב עוד מדברי הרי"ף ולית הלכתא כרב הונא דהא אסיקנא רבה ורבא לא ס"ל הא דרב הונא גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה הלכך אם עמד אינו חוזר אם לא שהתנה כדאתקין שמואל לקמן ע"כ כך היא הגירסא לרי"ף ולר"ת ולרש"י דגרסינן גיטא של ש"מ כו' ולפ"ז נוכל לומר דלא פליגי אדרב הונא אלא בשלא אמר אם מתי אבל באומר אם מתי אם עמד חוזר ואע"פ שמת מאותו החולי ורש"י פי' להדיא כן והנה הר"ן האריך בדבר והחזיק דברי רש"י דרבה ורבא לא פליגי אלא בסתם משום דבכ"הג איכא למיחש שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה אבל באומר אם מתי או מהיום אם מתי מחולי זה מודה לרב הונא שכל שהולך בלא משענת שהגט בטל יאמרו יש גט לאחר מיתה שהרי הזכיר בפירוש מהיום ואע"פ שלא אסמוך על סברתו להקל מ"מ אין הדבר יוצא מידי ספק באומר מהיום אם מתי או אם מתי מחולי זה להצריכה גט שני כהולך בלא משענת עכ"ל אכן בתוס' הקשו על זו מהא דאמרינן באיזהו נשך ההוא ש"מ דכתב גט לדביתהו איתנח אמרה לי' דביתהו אמאי קא מיתנחת אי קיימת דידך אנא וקאמר דפטומי מילי נינהו ופריך פשיטא ואמאי פשיטא והא רב הונא אית' לי' הכא אם עמד חוזר ע"כ נראה לר"ת ש"מ שנתן גט ולא התנה דאם עמד אינו חוזר ולא דמי למתנת ש"מ דאם עמד חוזר דמתנה אינה חלה כלל אלא לאחר מיתה אבל גט חל מחיים דדעתו שיחול מיד הלכך אינו חוזר אם לא פי' וגיטו כמתנתו דקאמ' ר"ה אומ' ר"ת מדקאמ' גיטו ולא אמר גט ש"מ משמע דקאי אמתני' דמהיו' אם מת מחולי זה וקאמר מה מתנתו אפי' בלא תנאי אם עמד חוזר אף גיטו בתנאי אם עמד חוזר ממילא שאין כאן עוד תנאי כיון שעמד אע"פ שחוזר ונפל באותו חולי הראשון ומת רבה ורבא לא ס"ל הא דר"ה דאפי' עמד והלך בלא משענת כיון דשוב מת מאותו חולי אינו חוזר והוי גט דאי לאו הוי גט אע"פ שמת מאותו חולי יאמרו שאין תנאי החולי הזה גור' אע"פ שהתנה שהרי מת זה מאותו חולי אלא מיתה גורמת ולכך לא הוי גט כשעמד ויש גט לאחר מיתה אבל השתא דעמד אינו חוזר כיון דמת מאותו החולי יאמרו שתנאי החולי גורם ולא מיתה ופריך אי אמרת עמד חוזר ל"ל אומדנא לפי' רש"י פריך מכ"ש כיון דאמרת אם עמד חוזר אף כשנתן גט סתם כ"ש דהיכי דפירש מהיום אם מת ולפי' ר"ת פריך בפשיטות ע"כ:
וקושיא של ר"ת חזקה היא בעיני עד שאין עלי' תשובה ותמה אני על הר"ן שהאריך במשא ומתן וקושיא זו שהקשה ר"ת שהיא עיקר לא העלה בספרו ע"כ נראה דברי ר"ת עיקר שאף באמר מעכשיו אם עומד אינו חוזר ואם מת הוי גט וכן פסק הטור שכתב וז"ל והיכא דאמר מעכשיו ר"ל מעכשיו ואם מתי מחולי זה צריך שימות לבסוף בחולי זה והטור איירי בזה הענין כמו שמוכח אח"כ בדבריו וה"נ מוכח מדבריו שלא השגיח בדברי הרא"ש שכתב כגירסת רש"י והרי"ף דרב הונא איירי בסתם גט ש"מ בלא תנאי דעל זה פלי' רבה ורבא אבל באומר מעכשיו מודים דחוזר אלא כדברי ר"ת דרב הונא איירי באומר מעכשיו או מהיום אם מתי ואפ"ה פליגי רבה ורבא וס"ל דאינו חוזר וכן עיקר ואולי ס"ל להטור כדעת הרמב"ם דס"ל דאף דגרסינן בדברי רב הונא גט ש"מ שמצוה מחמת מיתה ואיירי בסתם מ"מ בהיום אם מתי נמי פליגי אדרב הונא דאל"כ כדפריך עלי' דרב הונא ממתני' דהיום אם מתי כו' ואמאי לא קאמר וליטעמיך הא מהיום אם מתי קאמר מתני' ואמאי צריך אומדנא מאחר כיון שעמד חוזר אלא ש"מ דבהא נמי פליגי וס"ל דאינו חוזר אפי' באומר מהיום אם מתי מחולי זה אם לא שניתק מחולי לחולי אחר והיכא דלא אמר מחולי נראה אפי' נתרפא לגמרי הוי גט כשימות ולכאורה נראה בעיני אפי' אם הי' ש"מ ואמר מהיום אם מתי ולא אמר מחולי זה אפי' נתרפא לגמרי הוי גט לכשימות אכן המ"מ כתב בשם הרשב"א וז"ל דמסוגיא שמעינן דשכיב מרע שנתן גט ואמר מהיום אם מתי סתם והבריא בטל גיטו ולא אמרינן לעולם קודם שימות הוא דקאמר אלא אם מתי מחולי זה קאמר והביא ראיי' לזה אבל אם מתוך בוריו התנה במהיום אם מתי וודאי כל שמת בחיי' קאמר וכל אימת דמת ה"ז מגורשת דומה לעל מנת שתצא חמה מנרתק שסוף התנאי להתקיים והוא מתנה בכך עכ"ל ולקמן נאריך בזה עוד כתב הטור וז"ל עמד מחוליו והלך בשוק בלא משענה כדרך הבריאים אע"פ שחזר וחלה החולי הראשון ומת בטל הגט כיון שנתרפא בנתיים לא הלך בשוק אפי' ניתק מחולי לחולי והלך בנתיים בביתו בלא משענתו ה"ז גט וא"צ אומ' שבודאי מחולי הראשון מת ואם עמד והלך בשו' על משענתו אם לא ניתק מחולי אל חולי אלא שהכביד עליו חליו ומת אפי' הקיל בנתיים אין צרי' אומד שבודאי מחולי הראשון מת ואם ניתק מחולי לחולי כיון שעמד והלך על משענתו אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת ה"ז גט ואם לאו אינו גט ע"כ ורבים מן המתמיהים עליו שפסק בשיטת אוקימת' דמר ברי' דר"י שמוקי מתני' בכה"ג שניתק ועמ' מחולי זה והלך בשוק על משענתו קאמר והכל אליבא דר"ה דס"ל אם עמד חוזר וכדי שלא יוקשה עליו אמתני' אבל לפי המסקנא דק"ל הלכתא כרבה ורבא דלא ס"ל הא דרב הונא א"כ פשטא דמתני' דאפי' הלך בשוק והבריא ואח"כ מת צריך אומדנא אבל בלא הלך בשוק אפי' אומדנא אינו צריך וכן דעת הרי"ף והרא"ש שהביאו המשנה כצורתה ולא הביאו האי אוקימתא כלל ומ"מ צ"ל כדברי הרמב"ן דבהיום אם מתי נמי פליגי רבה ורבא דאם עמד אינו חוזר דאל"כ אכתי תקשה מתני' דקתני להדיא מהיום אם מתי כו' דבעי אומדנא וא"כ צריכן לאוקימתא מר ברי' דרב יוסף אלא כדפרי' ראיתי בדברי הקאר"ו שבא ליישב דברי הטור ואע"פ שדברים הללו נאמרו לדעת רב הונא דלא ק"ל כוותי' סובר ר' דגם לדע' רבה ורבא צ"ל כן ע"פ פירש"י דרבא לא פליגי ארב הונא אלא במגרש סתם אבל אם אמר אם מתי מודה דאם עמד חוזר וא"כ אף לדידהו קשיא מתניתין דקתני הרי זה גיטך אם מתי מחולי זה כו' אומדין אותו כו' ע"כ ולמה לו אומדנא והא באם מתי מחולי זה מודה דאם עמד חוזר וע"כ צריכין לאוקומי כשניתק מחולי לחולי וכו' כדאמר מר ברי' דרב יוסף ותדע דהא מר ברי' דר"י משמי' דרבא דפליג ארב הונא קאמר לה א"ו רבא אמר הכי לשנויי מתני' אליבי' וכי פריך תלמודא ארב הונא ה"מ למימר וליטעמיך כו' ולא דק דהא כבר כתבתי דעת הטור דרבא לא ס"ל דרב הונא אף באומר והיום אם מתי והעיק' נרא' בעיני דס"ל להטו' דהאי אוקימת' דמר ברי' דרב יוסף שהוא משמי' דרבא אע"ג דרבא גופא לא ס"ל הא דר"ה ולא קאמר נמי משמי' דרבא ואליב' דרב הונא דהוי משמע דאיהו לא ס"ל ומדלא קאמר הכי ש"מ דרבא גופא ס"ל דמתני' כה"ג איירי דלא מסתבר לי' למימר דאם הלך בשוק בלא משענת שצריך אומדנא אלא במשענת קאמר ועמד מחולי זה וניתק לאחר קאמר ובלא הלך לשוק אפי' במשענת ג"כ אין צריך אומדנא אפי' ניתק לחולי אחר מ"מ חולי הראשון לא פסק ובודאי מת ג"כ מחולי זה שהי' עליו כאוקימתא דרבא דאמר משמי' דהא מוקמינן נמי ש"מ שניתק מחולי לחולי מתנתו מתנה וזו היא הלכתא דק"ל כר' אלעזר דאמר משמי' דרב הכי וכן הביאו כל המחברים ה"נ שאר אוקימתות הוי הלכות פסוקות ונמצאו דברי הטור נכונים. נחזור למה שאמרנו ש"מ שניתק מחולי לחולי שמתנתו מתנה כתב הר"ן וז"ל כתב רש"י אפי' מת מחולי האחר וגבי גט דמתני' הוא דבעינן אומדנא משום דמחולי זה קאמר אבל הרי"ף ז"ל כתב עלה דהא בפ' מי שמת בסוגיא דשמעתת' דדוקא בשלא עמד והלך על משענתו אבל עמד והלך על משענתו אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון הוא מת מתנתו מתנה ואם לאו אין מתנתו מתנה הלך בשוק בלא משענת אין מתנתו מתנה וא"צ אומדנא ע"כ וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' זכיי' ומתנה ודבריהם מתמיהים דממתני' מוכח דכי בעי אומדנא היינו דוקא באומר מחולי זה אבל באומר אם מתי וכן במתנה בסתם גיטו גט ומתנתו מתנה ולא בעי אומדנא דהא קתני ברישא תלתא בבי ה"ז גיטך אם מתי הרי זו גיטך מחולי זה הרי גיטך לאחר מית' וקתני לא אמר כלום והדר מפרש תרתי מינייהו במהיום אם מתי ה"ז גט ומהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט והדר מפרש במהיום אם מחמת חולי זה דאומדין אותו אלמא ליכא אומד אלא במחולי זה אבל במהיום ליכא אומד ומ"מ משמע דהאי אם מתי שאתרפא מחולי קאמר ולא תנאי דלעולם הוא והכי מוכח מדאתקין שמואל בגיטא דש"מ דאם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט ואי האי לישנא תנאה דלעולם משמע היכא תיקן שמואל בגיטא דש"מ דהא איהו לא בעי דתיהוי מגורשת אלא בשלא עמד אבל כשעמד לא א"ו כדכתיבנא ומיהו שמא בש"מ שאמר כן לפי שדעתו בכך אבל בבריא שהתנה ואמר אם מתי תנאי דלעולם הוא ואע"פ שהוא סוף התנאי להתקיים שסוף אדם למות מצינו תנאי כיוצא בו כדאמרינן לקמן ע"מ שתצא חמה מנרתקה ע"כ והוא מדברי הרמב"ן והנה מה שכתב דלא בעי אומדנא אלא גבי אם מתי מחולי זה יפה כתב וסוגיא דגמרא משמע כפשוטה שניתק מחולי לחולי משמע ספק חולי הראשון ולא מת אלא מחולי האחרון אפ"ה הוי מתנתו מתנה כל זמן שלא עמד ונתרפא לגמרי ואל תשגיח אל הטור כי הלך לשיטתו וכן גבי אם מתי ולא אמר מחולי זה אבל נתרפא לגמרי פשיטא שבטל הגט והמתנה בסתם ש"מ ואף שראייתו שהביא אין כ"כ ברורה לסתם ש"מ דאפשר לומר דלעולם קיים התנאי באם ימות והא דאתקן שמואל בגט דש"מ אם מתי ואם לא מתי כו' אפשר לומר לדעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דגבי מעכשיו וע"מ וה"ה מהיום א"צ תנאי כפול א"ה כשאמר אם מתי כו' ואם לא מתי דכפלי' לתנאי בודאי לתנאי גמור כפלי' אם יהיה אם לא יהי' מ"מ מסתבר לומר אפי' לשאר גאוני עולם דס"ל דבכל דוכתי' בעינן תנאי כפול ואינה מיותר התנאי מה שכפל מ"מ מאחר שהוא בלשון תנאי מסתמא תנאי גמור קאמר בפרט מאחר שהוא חולי שאם לא ימות כלומר שנתרפא לגמרי שלא יהי' הגט כלל אבל מה שהן באין לדמות לע"מ גבי בריא שאומר מעכשיו ע"מ שתצא חמה מנרתקה שלא יהי' גט שזה א"א וכשם שילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן שצריך תנאי שיכול להתקיים ה"ה היפך התנאי שאם לא יהי' כו' שיהא דבר שאפשר דומיא דהתם אלא האי ע"מ שתצא חמה מנרתקה הוא כמו מעכשיו עד זמן שיעלה השמש דהוו גט למפרע מעכשיו ואפי' מת קודם שיזרח השמש מ"מ כשיזרח השמש הוי גט למפרע מחיים וכמו האומר ה"ז גיטך מעכשיו ולאחר שלשי' יום דלכ"ע הוי גט מעכשיו אי לאו דמספקא לן אי תנאי הוה אי חזרה הוי שחוזר מעכשיו ואומר דלא יחול עד ל' יום וכדפרישי' בפ' האומר בסי' ד' והכא גבי ע"מ שתצא חמה מנרתקה לא שייך בה חזרה ואינ' דומה למעכשיו ובוודאי חד עניינא וכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו וא"כ כשתצא חמה מנרתקה חלה הגט למפרע מעכשיו ואפי' מת הוי גט ולא איירי כלל בתנאי אבל מ"מ נראה מכח סברא גבי בריא דתנאי דלעולם קאמר כלומר כ"ז שימות בחייה יהיו הגט ואם לא ימות בחייה לא יהא גט ויורשה ומטמא לה כאלו היא אשתו ממש דלא שייך לומר תנאי אחרינא מאחר שהוא בריא לפנינו בשעת התנאי וגט ש"מ בסתם כשם שאם עמד אינו חוזר ולא בעי אומדנא כך אפי' נתרפא לגמרי הוי גט גמור ולא יכול לחזור וכדמוכח מעובדא דאיזהו נשך גבי אי קיימת דידך אנא דאמרינן פטומי מילי נינהו: