אור ברסלב
ים של שלמה על גיטין פרק ז › סימן ג

ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ז · סימן ג

סימן ב

איתא בסוגיא בהך בריית' כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו למשאות ולמתנות ולירושות ולעדות אמר רב יוסף בר מניומי אר"ש בעדות אשה דאקילו בי' רבנן משום עיגונא אבל עדות דעלמא לא דרחמנא אמר מפיה' ולא מפי כתבם ואינו דומ' למי שחתם עצמו על השטר דהוי שפיר עדו' שאני האם דחתימת ומתקיימת ע"י אחרי' ולא ע"י עצמו ולאו ירוש' דעלמ' אלא ירוש' בנו הבכור דנכסייהו דידהו נינהו ולכל דבעי מזכה בהו ומשאות ומתנות נמי איירי בדידי' כגון ליקח ולימכר אבל לאסהודי בבדיקה לא וכי קאמר במתניתין דבדקינן לגיטין דוקא למי שנשתתק אבל לחרש שאינו שומע ואינו מדבר לא דתני' חרש לא הלכו בו אחרי רמיזותיו ואחר קפיצותי' ואחר כתב ידו אלא במטלטלין אבל לא לגיטין וכתבו הרי"ף והרא"ש והאי דלא בדקינן לי' לענין גיטין כשאינו שומע ואינו מדבר דוקא שנשא כשהוא פקח ונתחרש אבל חרש מעיקרו בדקינן לי' דתנן חרש שנשא פקחת ונתחרשה רצה יוציא רצה יקיים נשטית לא יוציא נתחרש או נשתטה לא יוציא עולמית ומפרשינן דהא עולמות בא לרבות דאפי' כתב שיכתבו גט לאשתו אינו מועיל ותנן נמי לעיל בפ' הניזקין חרש רומז ונרמז בן בתירא אומר קופץ ונקפץ במטלטלין ואמר רב נחמן כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת לגיטין ע"כ והיינו בחרש מעיקרו והא דאמר רב כהנא חרש שאינו שומע ואינו מדבר ויכול לדבר מתוך הכתב שכותבין ונותנין גט לאשתו ואיירי שלא הי' חרש מעיקרו ואין הלכה כן אלא אדרבה ק"ל כר' יוחנן דאמר חלוקים חכמים על רשב"ג דס"ל דחרש מעיקרו לא הלכו חכמים אחר רמזותיו בגיטין כ"א בפקח שנתחרש אלא אדרב' אמרינן בחרש מעיקרו כשם שנכנס ברמיזה וכו' ובפקח שנתחרש שאינו לא שומע ולא מדבר לא מהני אפילו כתב ידו וכ"ש רמיזותיו וכתב הטור בח"מ סי' רל"ה וז"ל אחד חרש גמור שאינו לא שומע ולא מדבר ואחד שנשתתק שאינו מדבר ושומע דינן שוה ובשניהם אין מעשיהם קיימין עד שיבדקו אותן אם יש להם דעת כדרך שבודקין אותו לגיטין ויראה שהמדבר ואינו שומע דינו כפקח ואין דעת הרמב"ן ז"ל כן שכתב חרש שאינו שומע ואינו מדבר או מדבר ואינו שומע מוכר ולוקח ברמזותיו במטלטלין ולא במקרקעי ואף במטלטלין לא נתקיימו מעשיו עד שבודקין אותו ומתיישבין בדבר אלם שומע ואינו מדבר נשתתק מקחו וממכרו ומתנותיו מתקיימין בין במקרקע בין במטלטלין והוא שיבדוק כמו שבודקו לגיטין או שיכתוב בכתב ידו ע"כ הרי החמיר יותר במדבר ואינו שומע ואינו נראה כן ע"כ ויפה הכריע שמדבר ואינו שומע עדיף טפי גם בדיקה אינו צריך שמדבריו ניכר אם הוא פקח ומסתמ' סתם חרש שהשוו רז"ל לשוטה וקטן היינו באינו שומע ואינו מדבר אכן יש להקשות על שניהם הכווב"ן והטור מהא דתנינ' ומייתי לה בסוגיא מדבר ואינו שומע זהו חרש שומע ואינו מדבר זהו אלם וזה וזה הרי הן כפקחין אלמא דשניהן שוין לפקחין דהרי הן כפקחין לכל דבריהם הרי שאין דינם כחרש שוטה וקטן כלל שהם פטורים מכל המצות כדאיתא בר"פ קמא דחגיגה וכן כשהוא פקח ונתחרש לחוד או נשתתק לחוד יכול להוציא בגט אלא שכשנשתתק צריך בע"כ בדיקה כדאית' במתני' דשמא חולי של שגעון בא עליו אבל מדבר ואינו שומע אפי' בדיקה אינו צריך אם מדבר כשאר בני אדם ואינו ניכר שטות בדבריו הרי הוא כפקח ממש והיינו כדברי הטור וכן עיקר כתב הרא"ש בתשוב' והטור הביאו וז"ל ששאלת מי שהוא חרש ונושא ונותן יפה ומבין כשמדברים עמו בקול רם אע"פ שדעתו אינו מישבת עליו נ"ל אם יכול לעשות מחילה ולהיות מוכר ומקדיש דע כי בכ"מ שהזכירו חרש אצל שוטה וקטן היינו שאינו מדבר ואינו שומע כלל וכך הי' ממעי אמו אבל זה ששומע כשמדברים עמו בקול רם אינו חרש אלא שכבדו אזניו משמוע והרי הוא כפקח לכל דבריו ע"כ:

תוכן העניינים

ים של שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה