אור ברסלב
ים של שלמה על גיטין פרק ו › סימן ז

ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ו · סימן ז

סימן ו

דין אם אמרה אשה קמי דידי נתת לשליש לשם גרושין אם הגט יוצא מתחת ידה מגורשת גרושין גמורין דאם אין יוצאת מתחת, ידה מגורשת ואינה מגורשת. ואם אין הגט לפנינו והבעל אומר נתתי לשליח שעשתה לקבלה וגם השליח אומר נתן לי בתורת קבלה והיא אומרת נתן לי ונאבד או שאמר ג"כ שנתנו לשליח לגרושין והשליח נותנו לה ונאבד ה"ו מגורשת לחומרא ולא לקולא:

מסקינן בסוגיא אמר רבה ומודה רב הונא דאי, אמרה איהי לדידי א"ל שליש דלגרושין יהבי ניהלי' מהימני ופריך אי איכא מידי דשליש גופא לא מהימן ואיהי מהימנא אלא אי אמרה קמאי דידי לגירושין יהבא ניהלי' מהימנא מיגו דאי בעי אמרה לדידה יהבה ניהלה ועיין בהרא"ש שכת' וז"ל ואיירי שהגט יוצא מתחת ידי אשה והיא אומרת שקבלתו דהשת' איכא מיגו כיון שהגט יוצא מידה דאם אין בידה אין מיגו ואי משום שאמרה לבעל גרשתני נאמנת כיון דאיכא שליש דקא מסייע לה מעיזה ומעיזה וק"ל דהאי מיגו לא הוי מעין פלוגתייהו דאינהו איירי כשהגט ביד שליש ואפשר דאפילו הגט ביד שליש מיהווני כיון דלא מסייעו ליה אלא שליש לחודא אינה מעיזה והא דקאמר תלמודא מיגו דאי בעי אמרה לדיד' יהיב נהילי' ה"ק נתנו והפקדתיו ביד השליש ע"כ והטור סמך על אפשר זו ופסק בשמו דאפי' הוא ביד השליש נאמנת ואני אומר שאין לסמוך על הוראה זו להקל וכ"כ תלמידו ר' ירוחם שפי' הראשון עיקר ואין לבנות בנין על קושיא חלושה דאפשר שייך לומר ומודה אפי' לא איירי ממש בדומה לו ופירש הראשון עיקר ובפרט שהרמב"ם נמי פסק כן דאיירי כשהגט יוצא מיד האשה תו מסקינן היכא דנאבד הגט והבעל אומר לגרושין והשליש אומר לגרושין והיא אומרת נתן לי ונאבד לר' יוחנן הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים ופריך ואמאי ולהמני' לשליש ומשני וכי נפיק גיטא מתותי ידי' דלהמני ולהמני' לבעל דא"ר יצחק האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם ומת שלוחו אסור בכל הנשי' שבעול' חזקה שליח עושה שליחותו ה"מ לחומרא אבל לקולא לא ולהמני לדידי' מדרב המנונא דאמר רב המנונא האשה שאמרה גרשתני נאמנת חזקה אין האש' מעיזה בפני בעלה ה"מ היכא דליכא דמסייע לה אבל היכא דמסייע לה מעיזה ומעיזה ע"כ ומדקאמרינן דחזקה שליח עושה שליחותו לחומרא שמעינן דהוי ספק מגורשת ואם בעלה כהן אסורה לו ולעלמא לא משתריא עד דיהיב לה גיטא אחרינא ואם מת אסורה לכהן ואם יש לה יבם חולצת ולא מתייבמ' וכ"כ הרי"ף והרא"ש כתב הרמב"ם וז"ל אפי' אמרה נתנה לשליח לגרושין ונתנו לה הואיל והשליח מסייע אותה אפשר שתעיז פניה ושמא לא נתגרשה ע"כ ונכון הוא וכן הביא הטור וכתב עוד וז"ל כתב הרמב"ם שליח קבלה שקבל הגט לאשה ושלח לו בפני עדים והגיע הגט לידה ואינה יודעת אם הבעל שלחו או שליח קבלה שלחו או שלוחו או של בעל ה"ז מגורשת בא הבעל וערער שלא נתנו הרי יתקיים בחותמיו שהרי עדים מעידים שהגט שנתנו לה יצא מתחת יד שלוחו שידו כידה ואע"פ שהיא אינה יודעת הרי העדים יודעין ואם לא נתקיים בחותמיו אינה מגורשת ע"כ ותימא למה הביא הטור דעתו הלא הרמב"ם אזיל לשיטתו שפסק כרב חסדא וכ"כ המ"מ שפסק כרב חסדא אבל לאותן שפסקו כרב הונא אם שלשתן בעיר אחת איכא למיחש שמא יאמר הבעל לפקדון נתתי וליכא למימר דס"ל הטור כ"ז שלא ערער ואומ' לפקדון נתתי לא חיישי' להכי דלא שכיחא דא"כ מה היקשו התו' לעיל והובא בסי' ו' למה צ"ל בפני נכתב כו' הלא אפ"ה יכול לערער ולומר לפקדון נתתי ומאי קושיא זו דלמא להא לא חיישינן שיאמר דלא שכיחא ונראה בעיני דהטור ס"ל דסתמא דמילתא איירי שאין שלשתן בעיר אחת כי אם אין רגילין לגרש כלל ע"י שליח:

תוכן העניינים

ים של שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה