אור ברסלב
ים של שלמה על גיטין פרק ו › סימן ו

ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ו · סימן ו

סימן ה

מתניתין האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה ב' כיתי עדים שנים שאומרים בפנינו אמרה ושנים שאומרים בפנינו קבל מפר' בגמרא שבשעת השמד שנה משנה זו שגזרו על המצות והוצרך לקרעו ואפילו הן הראשונים והן האחרונים או אחד מן הראשונים וא' מן האחרונים ואחד מן השוק מצטרף עמהם ומסיק אתמר בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגרושין ואומר שהיה שליח לקבלה והעדים מעידים שעשתה שליח לקבלה רב הונא אומר בעל נאמן דאם איתא דלגרושין יהבי ניהלי' לדידה הוי יהיב לה ומיירי ששלשתן בעיר אחת ורב חסדא אמר שליש נאמן דהא מהמנוהו וכתב הרא"ש מדברי התו' ואפי' אומר הבעל שנתן לו הגט בפני עדים לא הימני' מ"מ סמך עליו דזימנין דאייתי סהדי ואזלו למדינת הים וכתבו עוד התוס' וז"ל ואין לפרש דנאמן השליש מטעם מיגו דאי בעי עביד בי' מאי דקאמר שיכול למוסרו לאשה כדפיר' בקונ' בסמוך חדא בלא שום מיגו הימנוה רבנו לשליש כדמשמע בסוף זה בורר גבי ההיא סבתא דאפקידה גבה שטרא ואמר' פרוע הו' והימנה ר"נ בלא שום מיגו דכיון דאתחז' בב"ד אי בעי קלתיה לא אמרי' ועוד אי חשי' מיגו לא הוה פליג רב הונ' דהיכא דאיכא מיגו מודה כדאמרינן בסמו' ומודה רב הונא דאי אמרה קמי' דידי' כו' אלא לא חשיב מיגו דהא אין ביד השליש למוסרו לאשה דשמא האש' לא תתרצה לקבל הגט מספק כיון דבעלה אמר לפקדון לכך נראה דהא הימני' כיון שמסר בידו על דעת כן מסר לו שיהא לגרושין אע"פ שהוא משקר ולפ"ז מהימנן לי' לשליש אפי' בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר היכא דלא אמר בתורת שאלה אלא אומר בפקדון יהיבה ניהלי' ע"כ פי' לדבריהם לאפוקי אם היא בתורת שאילה ושכירות ואינו אומר שלפקדון יהיב בידי' ולא אמרינן דמהמני נהי דיהב בידו כדרך העשוי בין הבריות אצל עבדיה' נאמן ממש שאין שם שליש עליו ואינו נאמן בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר שאין לו מיגו שיכול לומר לקוח בידי אבל אי אמר אותו שנתן לו שום פקדון מ"ה הוי מודה רב הונא כדלקמן דהא איהו גופא כתב דהא מיגו דהכא גרוע דשמא האשה לא תתרצה לקבל גיטה כיון דבעל אומר לפקדון כו' אבל לעולם רב חסד' ס"ל דמהימן מכח מיגו גם מה שכתוב דמיגו רע הוא כו' הלא כתב הר"ן דשפיר הוא מיגו וז"ל רב חסדא אומר שליש נאמן דהא הימני' פירוש אע"פ שעכשיו אין בידו ליתנו לאשה שהרי לא תקבלנו ממנו שהרי תחוש שמא תתקלקל עצמה דבעל אמר לפקדון אפ"ה מתוך שהי' בידו למוסרו לה מתחלה ואם רצתה היתה הולכת ונשאת בו הרי הוא כמי שא"ל נאמן תהי' עלי והריני נותנו לך על אותו ענין שתאמר בענין שאמרו באומר נאמנת שלא פייסית הלכך אע"פ שאין בידו עכשיו נאמן דהכי אסיקנא בסנהדרין פ' זה בורר גבי ההיא סבתא דאפקה שטרא מתחת ידה ואמרה ידעינא ביה דפרוע הוא ולא מהימנא רב נחמן משום דכיון דאתחזק שטרא ביה דינא אי בעי קלתי' לא אמרינן ואותביני' עליה מהא דתניא ושליש נאמן משניהם ואסקינא בתיובתא וכו'. ואפשר לומר שדעת התוס' אפי' קודם שבא הבעל לב"ד וטען לפקדון נתתי אפ"ה לא הי' רוצה השליש למוסרו לה שמא כבר שמעה שכך אמר הבעל שלפקדון נתנו לה ולא תתרצה לגרש בו ואיכא ריעותא בהאי מיגו אלא כדפירש דשמא רב חסדא שפיר ס"ל דמהימן משום מיגו אבל בלא מיגו לאו מהימן ה"מ הראיי' שהביאו היכא דאמרינן הימניה לשליש כו' דמהימן אפי' בלא מיגו כדמוכח בסוף זה בורר סי' י"ז היא ראייה ברורה ושם הארכתי אבל קשה לי מאי מיגו איכא בזה שהיה יכול למסור לה הא אפי' מסר לה היא אינ' טענת ברי אלא מה שאמר השליש והשליש גופא לא מהימן אלא הבעל משום דאם איתא כו' וצ"ל אחר שבא הגט לידה חשבינן כגרושין וודאי ומהמני' לשליש לא אתי האי סברא דאם איתא לדידה הוי יהיב לאפוקי אותה מחזקת גרושה אבל דעת הרי"ף אינו כן שאפי' יוצא הגט מתחת ידה אינה מהימנה לרב הונא כמו שנאריך בזה לקמן וא"כ מאחר דאנו ק"ל דמה דשליש מהימן לאו מכח מיגו הוא וכן ממילא לרב הונא היכא דמוד' דהשליש מהימן כמו שנכתב לקמן א"כ מה שנסתפק הר"ן מאיזה הזמן ושעה מתחיל הנאמנות דעתו נוטה עכ"פ לרש"י דלא מתחיל האי נאמנות אלא משעה שטוען השליש בב"ד דלגרושין נתנו אומר אני דלדברי התו' מהימן השליש מצד שלישותו א"כ הוי גט למפרע מאותו שעה שקבלו השליש וזהו פשוט ואותיב ר' אבא לרב הונא מהא דתני' הודאת ב"ד כמאה עדים דמי והשליש נאמן משניהם ופריק שאני ממון דאתיהב למחילה ומקשינן וכן לגיטין ופריק גיטי ממון וכתב הרי"ף וז"ל פסקו רבוותא הלכתא כרב הונא בשביל שהי' רבו של רב חסדא ואנן ס"ל דהלכת' כרב חסדא מדפרי' סתמא דתלמודא לקמן וניהמני' לשליש וכתב הרא"ש וז"ל ואינו נרא' לי ראיי' דהתם אין הבעל מכחישו ולא פליג רב הונא בהא ושוב מצאתי כתוב קושי' זו בשם ר' אפרים תלמידו של הרי"ף ז"ל והרמב"ן ז"ל העיד שראה בנוסח' ראשונ' של רב אלפס ז"ל מכתיבת ידו חזינא מאן דפסיק כר' חסדא ואנן לא ס"ל הכי דהא רב הונא רבו של רב חסדא ואין הלכ' כתלמיד לפני רב במקו' רב ועוד הי' כתוב בה אמאי דאמרינן לקמן בעל אומר לגרושין וכן שליש והיא אומרת נתן לי ונאבד וניהמני' לשליש מי קא נפיק גיטא מתותי ידי' דליהמני' ואי קשיא לך הא קמייתא דאמרינן שליש לא מהימן ואע"ג דנפיק גיטא מתותי ידי' והכא אי נפיק גיטא מתותי ידיה מהימן התם בעל קא מכחיש לי' הלכך איתרע לי' שלישותו והכא קמודו ליה ע"כ וכיון שלא נתגלה טעמו של רב אלפס ז"ל ראוי להחמיר בדבריו הראשוני' וכמו שפסק ר"ת ז"ל ע"כ דברי הרא"ש וראוי להחמיר כוותי' וכן דעת ר' אפרים והר"ז הלוי ומ"מ לא להקל ולהתיר' לכהן גם חולצות ולא מתייבמות והא דקאמר רב הונא דבעל נאמן היינו כשאומר לפקדון נתתי אבל אי אומר להולכה נתתי ורוצ' לחזור בו והשליש אומר לקבלה נתת לי מודה רב הונא שהשליש נאמן דלמימר דאם איתא דלגרושין כו' לא שייך למימר בזה כן פי' התו' וכן פסק הטור להדיא והר"ן כתב עוד דכי אמר רב הונא דבעל נאמן דוקא בשליח קבלה דאיכא ריעותא דכיון שידו כידה לדיד' הוי מסר אבל בשליח להולכה ליכא ריעותא שלא רצה למסור לה שתתגרש מיד ע"כ ואין זו סברא דלמא לא רצה שתתגרש מיד מאחר שדעתו לגרשה אם היה רוצה לעשות זמן לרווחא ה"ל לאתנויי עד כמה ימים דהכא לא פסיקא לי' שמא תזדמן לו מיד ויתן לה הגט גם הוא גופא כתב נמצא בתשוב' להרי"ף שפירש השמעתא דהכא בשליח להולכ' וכשהגט יוצא מתחת ידה ואפ"ה לרב הונא בעל נאמן ואפשר לומר לדברי הרי"ף בשליח לקבלה לכ"ע מהימן השליח מאחר דתלוי בקבלתו וכ"כ ר' ירוחם ולא נהירא דכ"ש הוא דאמרי' אי איתא לדידה הוה יהיב לה גם רוב הפוסקים פי' בשליח לקבלה אכן מה שמעתי מדברי הרי"ף אפי' יוצא הגט מתחת יד האשה אפ"ה לרב הונא אינה נאמנת ולפי' רש"י שפי' לעיל דמ"ה לרב חסדא מהימן השליש משו' מיגו הוה מסור לידה משמע דבכה"ג כולי עלמא מודה שהשליש מהימן וכן משמע משאן ומתן של תוס' והרא"ש בהאי מיגו שאם הי' יוצא מתחת יד האשה דהוה השליש נאמן דהא לא כתבי אלא משום דהוי מיגו גרוע שלא תתרצה לקבל משמע אי היתה מקבלת הוי מגורשת ואין זו ראיי' דלעולם אפי' יוצא מתחת ידה אינה מגורשת אם אינה טוענת ברי אלא מה שאומר לה השליש מכל מקום שייך לומר מיגו דאי דעת השליש לשקר כדי שתהיה מגורשת בו הי' לו למוסרו בידו דעדיף טפי שתוכל לומר בפני מסרתי לגרושין אם תרצה ואף אפשר לומר שלא תתרצה לשקר ולסייע' לה הוי עדיף במה שימסור לה גט ליד' כדפירש שתוכל לומ' בענין שיאמינו להן תדע שכן הוא שהרי התוס' הקשו וז"ל וא"ת וא"כ מה הועילו חכמים דתקון לומר בפני נכתב בפני נחתם משום דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה אכתי יערער שאומר לפקדון נתתי ואי דאיכא עדי' דיהבינהו לגרושין התם לא בעינן בפני נכתב וי"ל דלא מהימן אלא בשלשתן בעיר דשייך האי טעמא דלדידה הוי יהיב לה ומאי הוקשו שמא מ"ה תקנו בפני נכתב שלא יבא לערער מזויף הוא אחר שיצא הגט מתחת ידה דכה"ג לא יכול לטעון לפקדון נתתי אלא ע"י השליש הבעל מהימן לומר לפקדון נתתי דאף לאחר שיצא הגט מתחת ידה בענין שאינה טוענת ברי אלא ע"י דשליש הבעל מהימן לומר לפקדון נתתי ואין לחלק בין שליח להולכ' לשליח לקבלה ועוד נרא' דכ"ש אינה דבשליח הולכה ויוצא הגט מתחת ידה אמרינן דשליח עשה שליחותו והי' קצת ראוי שלא להאמין לבעל שיאמר לפקדון נתתי אפ"ה מהימן שליח לקבלה שלא יהני מה שהגט יוצא מתחת ידה שהרי כבר נתגרשה לפי דברי השליש בקבלתו והגט שבידה אינ' עולה לכלום א"כ פשוט שמהימן הבעל לומר לפקדון נתתי כמו שמהימן לומר נגד השליש כל זמן שהו' בידו ומסיק בסוגיא תנן האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שני כיתי עדים כו' ואמאי ליהמני לשליש פי' נהי דצריכה שניהם שעשאוהו שליח מ"מ שנים שקבל למה לי ומשני מאח' שהגט לא נפיק מתותי' ידי' שהרי נקרע מ"ה אינו נאמן ופריך ס"ס ל"ל עדים שקבל היכא שיש עדי' שראוהו בידו שלם יהא נאמן וכן פירש התוס' ועיקר ומשני הא מני ר"א היא דאמר עדי מסירה כרתי ואי אפשר בלא עדי' וכתבו התו' מיירי שאין עדים חתומי' בו ולכך לא סגי במה שראוהו בידו כלום כיון שלא ראו הקבלה אבל אם עדים חתומים בו כשר אפילו אין כאן עדי מסירה לפנינו דמסתמא נמסר בפני עדים ועושין כדין כדאמרינן בהשולח אמר רב לא צריכא אלא לר"א דאמר עדי מסירה כרתי תקנו חכמים עדי חתימה דזימנין מייתי סהדי או אזלי למדינת הים ע"כ ולפ"ז אי אמר השליש שהי' נותן לו גרושין בפני עדי מסיר' והלכו לו למדינת הים דסגי בהכי ולפי מה דק"ל כרב הונא דהבעל נאמן אין נ"מ בזה אם לא שהבעל אומר להולכ' נתתי או שאין שניהם בעיר אחת דכה"ג שהשליש נאמן או בכה"ג דמודה רב הונא כדלקמן וצ"ל שאומר השליש שנתנו לו הבעל בפני עדי' להיו' עדי מסירה וכ"כ הטור וכתב עוד ע"כ טוב להזהיר שלא לגרש ע"י שליח כשהבעל והאשה בעיר אחת פי' כיון דמצי מפיק מיני' חורבה שאם יטעון שלא לגרושין שהו' נאמן פי' היכא שמתו עדי השליחות:

תוכן העניינים

ים של שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה