ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ה · סימן כח
מסקינן שלחו ליה בני גלילא לר' חלבו אחריהן מי קוראין לא הוי בידי' אתא ושיילי' לר' יצחק נפחא א"ל אחריהן קוראין ת"ח הממונים פרנסי' על הצבור ואחריהם ת"ח הראוי' למנותם פרנסי' על הצבו' ואחריהן מי שאבותיהן ממונים פרנסי' על הצבור ואחריהן ראשי כנסיות וכל אדם פרש"י הראוים למנותם כדאמרינן פרק כל כתבי איזה ת"ח הראוי למנותו פרנס על הציבור כל ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה והאידנא שקונים מצות סגן קוראין למי שירצה ורגילין לקרות קרובים ומחותניהם ולכבוד אורחים ומה שמוסיפין בדמי' יפול לכיס של צדקה לפרנס עניים ותיקון גדול הוא חדא דלא אתי לאנצויי ועוד בעבור הצדקה מלבד הכהנים והלוים מחוייבים לקרות רק שברירה בידם לברר איזה כהן או לוי שירצה ובמקומו' שיש אב"ד קבוע הממונה מן כל הקהל והוברר לש"ש שלא ע"י מחלוקות ראוי' לקרותו שלישי בשבתות ובי"ט וכן המנהג בקהילות אשכנז. ותו מסקינן שלחו לי' בני גליל' לר' חלבו מהו לקרות בחומשין בב"ה בציבור לא הוי בידי' אתא שייל' לר' יצחק נפחא לא הוה בידיה אתא שאיל בי מדרשא ופשטוה מהא דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן ס"ת שחסר יריעה אחת אין קורין בו ולא היא התם מחסר במילת' הכא לא מחסר במילתי' רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו אין קורין בחומשין בב"ה משום כבוד ציבור. וכתב המרדכי מהו לקרו' בחומשין כו' פי' רש"י שכתובים להם חמשה חומשי תורה בה' חתיכות כל חומש לעצמו דכל ספריהן היו מגוללין כמו ס"ת ומסיק הכא דאין קורין בו משום כבוד ציבור דהוי גנאי להם שאין להם אלא ספר אחד לחוד ויש מדקדקים מכאן דבודאי דבספר אחד אין לקרות מפני כבוד הבריו' דצבור הא בחומשין דידן דיש כל ה' חומשין דעתה אין גנאי בדבר מותר ואומר ראבי"ה דאין בדבריהם ממש דלא הוי טעם אלא כדמפרשי בירושלמי דמגילה בפרק בני העיר דגרסינן התם אתיא שיילי' לי' לר' יוסי מהו לקרות ברבים בחומשין אמר לו אסור לאו דאסור אלא מגו דנפשין עגומה אנו קונין לו תורה פי' כל עוד שנפשינו עגומות שנאסר עלינו לקרות בחומש נצטרך לקנות ס"ת וכן מצאתי הקורא בחומשין אין רוח חכמי' נוחה הימנה מוטב שלא יקרא שאפילו בס"ת שאינו עשוי כתיקון חכמים שאינה תפור' בגידין ואין בין שיטה לשיט' כמלא שיט' אסו' לקרו' כ"ש בחומשין דאסו' להזכיר שם שמי' לבטל' ע"כ פסק הרשב"א בחדושיו וכן כתב הר"ן מאחר שאסור לקרות בחומשין משום כבוד ציבור א"כ היכא שנמצא טעות בס"ת באחד מן החומשין ששפיר יכולין לקרות בחומשין האחרים שהרי לא הצריכ' לחומש האחרים אלא משום כבוד ציבור שיהא שלם ומאחר שהוא שלם אין אנו חוששין לטעות של חומש האחר שאין אנו קוראין בו ואני אומר דלא יתכן בעיני דמאחר שהס"ת כולה מחוברת אם כן טעות שנמצא בה פוסל מלקרות ונקראת ס"ת מוטעה ומעכב מראשה לסופה ומוסופה לראשה וגם בזו אינו כבוד צבור שיקרא בס"ת מוטעת ועוד אני אומר אפילו אי הוה שרי לכתחלה לקרות בחומשין מכל מקום היכא שמחובר ונמצאת טעות אפילו באחד מן החומשין שפסולה לקרות בה שהרי אינה בשלימות וכאלו היתה דבר שאינה בקדושה וכל הפוסקים נמי לא חלקו בזה ואף שאין ראי' לדבר זכר לדבר נטלה טחול כשירה ניקבה טריפה:
ותו' מסקינן רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו האי ספרא דאפטרת' אסיר למיקרא בי' בשבתא מ"ט דלא ניתן לכתוב מר בר רב אשי אמר אפילו לטלטולי נמי אסור מ"ט משו' דלא חזי למקרי בי' בשבת ולא היא שרי למיקרי בשבתא ושרי לטלטולי דר' יוחנן ור"ל מעיינו בספרא דאגדתא בשבתא והא לא ניתן לכתוב אלא כיון דלא אפשר עת לעשות לה' הפרו תורתיך ה"נ עת כו':