אור ברסלב
ים של שלמה על גיטין פרק ה › סימן יד

ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ה · סימן יד

סימן יג

פסק כתב הרא"ש שי"ד חילוקים יש בענין נאמנות באיסורין. א' כל דבר שהוא ספק ולא איתחזק לא איסור ולא היתר עד אחד נאמן לומר שהוא מותר כדמוכח בפרק האשה רבה גבי חתיכה ספק חלב ספק שומן דנאמן לומר שהוא שומן וכ"ש אם הוא אומר חלב הוא דנאמן לומר כיון דלא איתחזק לא איסור ולא היתר:

ב' היכא דאתחזק היתרא ואמר עד א' איסור הוא אינו נאמן כדמוכח פ' הניזקין דף נ"ד טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו אינו, נאמן משום דאתחזק מהיתר':

ג' היכא דאיתחזק איסור' ועד א' א' היתר הוא אינו נאמן כדאיתא בפרק האשה רבה גבי הקדש טבל וקונמות דנאמנים הבעלים משום דבידם לתקן הוא אחר דאין בידו לתקן לא:

ד' כל אדם נאמן לומר על שלו אפילו איתחזק איסורא כדאמרינן גבי הקדש וקונמות הואיל בידו לתקן ולפדותו:

ה' עם הארץ וחשודין אינם נאמנים על שלהן כדתנן במסכת דמאי ומייתי לה בכתובות החמרין שנכנסו לעיר ואמר אחד שלי אינו מתוקן ושל חבירי מתוקן אינם נאמנים משום דחיישינן לגומלים אלמא דאיהו גופי' לא מהימן אטבל דידי' ואע"פ שחבירו מסייע ועוד אמרי גבי מדומע אף בחול שואלו ואוכלו על פיו משמע דווקא מדומע אבל שאינו מדומע לא:

ו' האומר טבל שלי מתוקן אמרו לו האיך ואמר אמרתי לו לפלוני לתקנו הלכו ושאלוהו ואמר לא תיקנתיו הרי הוא בחזקת טבל אע"ג דכל מקום שהאמינה תורה אחד הרי הוא כשנים מכל מקום כיון שהוא מודה שלא אמר אלא לאחר לתקנו והלה אומר לא תיקנתיו הרי הוא בחזקת טבל גמור:

ז' האשה שאמר' א"א הייתי וגרושה אני נאמנת שהפ' שאס' הוא הפה שהתיר:

ח' אשה שאמרה מת בעלי נאמנת דאשה דייקא ומינסבא דמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלתה:

ט' חבר שמת כל פירותיו בחזקת מתוקנים ואפילו הן בני יומן בירושלמי מפרש והוא שמת בישוב הדעת דאמרינן חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן:

יו"ד אינו נאמן לומר כהן אני להאכילו בתרומה כדאמרינן בכתובות דאפילו עד אחד אינו נאמן להאכילו בתרומה היכא דאיכא למיחש לגומלין כ"ש דהוא עצמו אינו נאמן ואע"ג דעביד לגלויי היינו טעמא משום דהוי שבח כהונה ורווח מתנות כהונה לו ולזרעו לדורותיו:

י"א כל דבר שהוא בידו של אדם אפילו איתחזק התירא נאמן עד אחד לטמא ולאסור אפילו מכחישו או אמר אינו יודע כדתניא הכא היה עושה עמו בטהרות ואמר לו טהרות שעשיתי עמך נטמאו נאמן ומפרש אביי טעמא הואיל וברשותו הן הרי הן כשלו ונאמן עליה' לומ' ולאו מטעמ' דאי בעי מטמ' להו דאי טמאנהו בעי שלומי ועוד דמשמע גבי ס"ת דאי ס"ת ביד לבלר נאמן לומר לא כתבתי אזכרות לשמן אעפ"י שכבר נכתבו ועוד אמרינן בפרק האשה דאי סבר תורם משלו על חבירו א"צ דעת משום דבידו לתקנו ואטו בשופטני עסקינן שיתרום מטבלו על של חבירו אלא כיון שבידו לתקנו הוי נבעלו ואפי' תרם משל חבירו:

י"ב דבר שאין עתה בידו או לא היה בידו מעולם ואתחזק התירא אינו נאמן כהא דתניא טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו אינו נאמן והוא שמכחישו או שאמר איני יודע:

י"ג. אבל אם שתק שתיקה כהודאה דמיא כדמוכח בקידושין בפרק האומר גבי הא דפליגי אביי ורבא באשתו זינתה בעד אחד דמודו תרוייהו באומר לו עד אחד נטמאו טהרותך והלה שותק דנאמן וכן אמר לו עד אחד אכלת חלב ואע"ג דאינו בידו ומפרש טעמא בפרק האשה רבה משום דשתיקה כהודאה דמיא ודוקא כשאמר לו העד נטמאו טהרותיך בפניך או ידעת רגלים לדבר דומיא דאכלת חלב דכיון שאמר לו שיודע בדבר ושתק ודאי הך שתיקה כהודאה דמיא אבל בענין אחר הא דשתיק משום דלא ידע ולא הוי כהודאה ועד אחד אינו נאמן לאסור כיון שאינו בידו:

י"ד: אפי' דבר שאינו ברשותו עתה אי בזמנא קמייתא דאשכחי' א"ל עדיין נקרא בעליו ומהימן כדאמר רבא כיון דלא מצי א"ל אלא השתא. ע"כ פי' דמאי ה"ל למיעבד בשעה שהיה ברשותו לא אשכחן למימר ליה והשתא דאשכחן א"ל והיינו דאמר הכא כגון דאשכחי' ולא א"ל ולא מידי והשתא אשכחי' וא"ל הוא דאינו נאמן דרבא הוה מודה לאביי דכל שבידו מהימן וברייתא מיפלגי בהדיא בין היכא דאמר עשיתי עמך כו' שהיו בידו ונטמאו טהרותך בין היכא דאמר ביום פלוני. שבא רבא להוסיף איסור דאפילו אין בידו עתה כגון שהחזירן כיון דאמר נטמא כשהיה בידו ומאז הודעתיך אלו מצאתיך נאמן עתה לומר נטמאו למפר' אם לא דאשכחי' ולא א"ל ולא מידי ובהני י"ד דינין פסק המרדכי ברי' האש' רבה אלא שמשנ' קצת והכל ענין א' הו' ואני באתי להוסי' עליהם עוד ה' דינין.

א' אעפ"י שאינו נאמן נטמאו טהרותך ומ"מ לא בטלו דבריו לגמרי ולגבי דידיה מהימן דשווייה על נפשיה חתיכה דאיסורא. ב' גבי זינתה אשתך אמרינן שתיקה כהודאה דמיא אפילו במקום דה"ל לידע כדאיתא בפרק האומר. ג' עד אחד בהכחשה לא אמרין מדשתקה כהודאה דמיא כדאיתא בפרק האשה רבה ס' ד'. ד' אפילו היכא דאיכא טריפה וכשרה כגון בית המקולין נאמן לומר עד אחד זו היא הכשרה בפרק האשה רבה סי' ז': ה' שעד אחד אינו נאמן לומר שהשוחט שחט שלא כהוגן ומותר אח"כ אפילו העד לאכול משחיטתו ולא שוייה אנפשיה חתיכה דאסורא בפרק קמא דחולין סי' ט':

תוכן העניינים

ים של שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה