ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ה · סימן יג
מתניתין הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבים ותניא עליה מפני תיקון העולם ולפי מה דאנו ק"ל דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק האי תיקון העולם אמזידים חייבין קאי ומסקינן בסוגיא ת"ר היה עושה בטהרות ואמר לו טהרות שעשיתי עמך נטמאו. היה עושה בזבחים ואמר לו זבחים שעשיתי עמך נתפגלו נאמן אבל אמר לו טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו זבחים שעשיתי ביום פלוני נתפגלו שורת הדין אינו נאמן מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי כל שבידו נאמן רבא אמר כגון דאשכחי' ולא אמר ליה ולא מידי ובתר הכי אשכחי' וא"ל וכתב הרא"ש מדברי התוס' והקשה ר"ת דבפרק האומר בקידושין פליגי אביי ורבא באשתו זינתה בעד אחד והלה שותק ומוכח התם דתרווייהו מודו באומר ליה עד אחד נטמאו והלה שותק נאמן וכן אמר לו אכלת חלב אע"ג דאינו בידו נאמן. ואדרבא נמי קשה דאע"ג דמהימן ליה הכא כשאינו בידו היינו משום שהיה תחלה בידו אבל היכא שלא היה בידו מעולם לא. ואור"ת דהכא מיירי במכחישו או אומר אינו יודע. אבל התם מיירי בשותק ושתיקה כהודאה דמיא וכן מוכח בפרק האשה רבה דבעי למיפשט מיניה דעד אחד נאמן באיסורין וקאמר דלמא שאני הכא משום דאישתיק ושתיקה כהודאה דמיא ומתוך כך היה אומר ר"ת המטהר יין חבירו מן הגוים אי אשכחן זימנא קמייתא וא"ל נתנסך יינך מהימן כרבא ואפילו מכחישו כיון שהי' בידו אבל אי לא א"ל בזימנ' קמיית' או אדם א' שלא היה בידו לא מהימן ואם מכחישו או אומר איני יודע אבל אי שתיק מהימן וכגון שאומר לו העד נטמאו טהרותיך בפניך או ידעת רגלים לדבר דומיא דאכלתי חלב דכיון שאמר לו שהוא יודע בדבר ושותק ודאי הך שתיקה כהודאה דמיא אבל בענין אחר הא דשתיק משום דלא ידע. ע"כ. ועוד כתב וריצב"א היה אומר דאפילו היכא דהי' לו לידע אם שתק מעיקרא ולבסוף צווח ומכחישו אם נותן אמתלא לדבריו דמה ששתיק מעיקרא לא בשביל שהודה אלא מתיישב ומחשב בדבר אם אומר אמת אם לאו הך שתיקה לאו כהודאה דמיא כיון שיש לתלות השתיקה דלאו להודות שתיק כי ההיא דאמרינן בפרק המפקיד גבי גזלתי אחד מכם ואינו יודע איזהו וכל אחד אומר אותי גזל ומוקי לה כגון ששתיק בשעה שכולם תובעים אותו דלא הוי שתיקה כהודאה משום דמימר אמר כל חד וחד אמינא דלמא האי הוא. ונ"ל דאף ר"ת לא פליג אדרבי' ריצב"א כי סברא ישרה הוא וכמה פעמים מצינו בתלמוד שאם נתנה אמתלא לדברי' דמהימנא ולפעמים לא הוי שתיקה כהודאה היכא שיש עדות מוכחשת במת בעלה ושתקה עיין בפרק האשה רבה סי' ד'. ומה שאמרנו דשתיקה הוי כהודאה דוקא בשאר איסורין אבל באומר אשתך זינתה אפילו אומר בפניך זינתה וכ"ש במקום שהיה לך לידע. שאינה נאסרת שאין דבר ערוה פחות משנים דק"ל כרבא לגבי אביי אם לא שהודה לו להדיא דאז שווייה אנפשי' חתיכה דאיסורא עיין לשם בפרק האומר סי' כ"ד ועיין נמי בפ"ק דיבמות סימן יו"ד חי"ת: