ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ה · סימן ט
מסקינן בסוגיא אמר רב אשי אנא ורב כהנא חתימא אשטרא דאימי' דזעירא דיתמי דזבין ארעא לכרגא דיתמי בלא אכרזתא דאמרי נהרדעי לכרגא למזוני ולקבורה מזבינן בלא אכרזתא וכתבו התוס' וז"ל רש"י פירש לכרגא לפיוסא לכרגא דיתמי כו' משמע דלשאר צרכי היתומים בעי אכרזתא. וקשה דבפרק שום היתיומים כן פריך לרב אסי דאמר אין נזקקין לנכסי יתומים אלא אם כן ריבית כו' ממתניתין דשום היתומים לוקמי לשאר צורכי יתומים בר מבעל חוב. לכן נראה דהכא בכרגא ומזונות וקבורה דאשה ובנות קאמר. וכתב עוד לקבורה הא פשיטא דאין ממתינים לקבור את המת עד דמשלמי יומי אכרזתא אלא הא קמ"ל דאם לצורך למ"מ קבורה מוכרים בלא הכרזה ופורעים ע"כ. ועיקר דינים אלו בפרק אלמנה נזונת ומסיק עמכם לבאה אפוטרופא דיתמי הוי אתו קרובים לקמיה דרב נחמן אמרו ליה קא לבש מדיתמי אמר להו כי היכא דלישתמעון מיליה הא קא אכיל ושתי א"ל אימור מציאה אשכח. והא קא מפסיד א"ל זילו ואייתו סהדי דאפסיד וסלקינן ליה דאמר רב הונא חביר' משמיה דר' אפוטרופוס דמפסיד מסלקינן ליה דאתמר אפוטרופוס דמפסיד ר"ה אמר מסלקינן ליה דבי ר' שילא אמרו לא מסלקינן ליה והלכתא מסלקינן ליה ע"כ, כתב הטור וז"ל ולא מיבעיא אם הפסיד בפשיעה אלא אפילו שלא פשע אלא שעבד שמירה פחותה אבל אם הפסיד באונס לא מסלקינן ליה וכתב הרמב"ם וז"ל דווקא במינהו אבי יתומים אין מסלקין אותו בשביל חשד אבל מינהו ב"ד מסלקין אותו אפילו בשביל חשד ואדוני אבי ז"ל לא חילק בזה. וכתב הרמב"ם ז"ל עוד ה"ה נמי אם מינהו אבי היתומים שהיתה שמועתו טוב וישר ורודף מצות וחזר להיות זולל וסובא בדרכי חושך או שפרץ בנדרים ובאבק גזל שחייבין בית דין לסלקו ולמנות להם אפוטרופוס כשר וכל הדברים אלו כפי מה שידונו הדיין שכל ב"ד אביהם של יתומים הם עכ"ל. והנה מה שכתב וא"א לא חילק לא שמעתי אינה ראי' ודברים של טעם הם ואף הרא"ש לא הי' חולק בשמעו דבריו: