ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ה · סימן ג
מתניתין אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין כתב הרי"ף והרא"ש אחריו הא דתנן אין נפרעין מנכסים משועבדים ל"ש מכר ול"ש מתנה דתניא שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני ושלש מאות לפלוני וארבע מאות לפלוני לא אמרינן כל הקודם בש"ח זוכה אלא יחלוקו הנכסים פי' הן רב הן מעט לתשעה חלקים ויטול בעל מאתים שני חלקים ובעל ג' מאות ג' חלקים ובעל ארבע מאות ארבע חלקים לפיכך יצא עליו שטר חוב גובה מכולם כפי חלוקה כן הוא הפירעון כדתנן גבי בכור יצא עליו שט"ח גובה מכולן כפי החלוקה בכור נותן פי שנים. אבל אם אמר תנו מאתים זוז לפלוני ואחריו לפלוני ואחריו לפלוני אומרי' כל הקודם בשטר זכה לפיכך יצא עליו ש"ח גובה מן האחרון. אין לו גובה משלפניו. אין לו גובה משלפני פניו דאע"ג דלקמ' בינונית ולבתרא זיבורית. מזיבורית גבה ולא גבה מבינונית ש"מ דבמתנה נמי עביד רבנן תקנה וכן הלכתא ואע"ג דדחינן ואוקמינן בב"ח א"כ דה"ק אין נפסד אלא אחרון פירש הא דקתני גובה מן האחרון אין נפסד אלא האחרון קאמר שהרי כולן חוזרין עלי. א"נ דשווי כולהו להדדי. ההיא דחותא בעלמא היא ולא סמכינן עלה. וכתבו התו' ואיך דייק מהאי בריית' דאף במתנה עבוד רבנן תקנתא הלא יש לחלק בין מתנת ש"מ לשאר מתנות דלא מסיק אדעתי' כו' נ"ל לא מסתבר ליה לחלק. א"נ הכא במתנה במקצת הוי כמתנה של בריא ושינויא בתרא עיקר. וכן כתב הר"ן וז"ל וא"ת והיכא קרא למתנת ש"מ ממשועבדים דאם כן מלוה על פה בגו זימנא ומזון האשה והבנות לא יגבו מהן. וליתא מדאמרינן ביש נוחלין השתא ירושה דאורייתא אמרת אלמנה ניזונת מנכסיו מתנת ש"מ לא כ"ש. י"ל דהכא במתנת ש"מ במקצת ובקנין דהוי כמתנת בריא אבל מתנת ש"מ בכל. אי קמא בינונית ובתרא זיבורית מבינונית דקמא גבי, וכן דעת הרי"ף ז"ל והר"מ ז"ל בבבא בתרא ע"כ. כתב הרי"ף והרא"ש אחריו דאפסיקא בפרק מי שהיה נשוי דאי אשתדיף בני חורין דגבי ממשועבדים עיין שם: