ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ה · סימן ב
מתנית' אין נפרעין אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן שטר חוב היוצא על היתומים אף על גב שכתוב בו שבח אינו גובה אלא מן הזיבורית. וכתב הרא"ש מדברי התוס' ואע"ג דק"ל שעבודא דאורייתא וכל תנאי שבממון קיים ואם כן למה הפקיעו חכמים זכות המלוה וי"ל דלא פלוג רבנן ביתמי והשוו דיניהם מכל מקום לגבות מהן מן הזיבורית ורבא פליג עליו וכתב הרא"ש מדברי הרי"ף וכיון דרב נחמן ומר זוטרא בריה ואביי קיימי בחדא שיטתא ה"ל רבא יחיד לגבייהו ועוד דפריך לרבא ואף על גב דשני כולהו לא סמכינן אשינוייא דחיק' וכתב עוד והוא מדברי רשב"א ועוד שנויי דשני דאבי' ר' חוזאה בר' ישמעאל לאו אליבא דהלכת' הוא דק"ל כרבינא דמוקי מתניתין כר' עקיבא. כתב עוד הרא"ש וז"ל וכתב הרמב"ן דנראים הדברי' כשכתוב לו סתם גבה מן העידית ומן הדין שיגבה בין ממנו בין מן היורשים אבל כיון שתקנו חכמים ליתומים מן הזיבורית אין עוקרין תקנת חכמים בסתם אלא א"כ פירש גבה מן העידית בין ממני בין מן היורשין וגמרינן להא מדקמ"ל כאבא שאול בן אמינא מרי' דאמר בין מנכסי בנו מנכסי אילין בין הוא בין יורשין אין משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא לפרוע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וכשה"י תנן בין הוא בין יורשיו אין משביעין אות' כך פסק ר' אלפסי ז"ל בכתובות אבל ר"י ור"ח ז"ל פסקי הלכה כאבא שאול ואפי' פירש. ומיהו הכא מסתבר דהיכא דפירשו לא הפקיעו חכמים זכות המלוה. ורשב"א מה"ג כתב בשם רמ"ה ור' יונה דהכי מסתבר דלא הפקיעו חכמים זכות המלוה. ואני צריך לכל זה כי הכרעתי בפרק הכותב סימן ל"ח כדעת הסמ"ג. תו מסקינן בסוגיא והלכתא יתומים שאמרו גדולים ואצ"ל קטנים בין לשבועה בין לזיבורית וכתב הר"ר יונה ז"ל ה"מ לענין ב"ח דלא מסיק אדעת' דמיית ונפלו קמי' יתמי אבל לענין נזיקין דדינו מן התורה בעידית לקטנים עבדין תקנה ולא לגדולים וכתב עליו הרא"ש ודברים של טעם הם ע"כ אין שייך לומר כאן לא פלוג כמו שפירשו התוס' למ"ד שעבודא דאורייתא אם כן נזיקין שדינו בעידית איך הפקיעו חכמים גבי יתומים דינם לגבות מן הזיבורית ותירצו בחד שינויא משום לא פלוג היינו היכא דשייך בהו האי טעמא דתקנתא אבל האי טעמא דלא אסיק אדעתיה דמיית לא שייך אלא בב"ח ולא בנזיקין כלל אם כן פשיטא דלא עבד תקנתא אלא לקטנים ולא לגדולים וכן פסק הר"ן: