אור ברסלב
ים של שלמה על גיטין פרק ד › סימן נד

ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ד · סימן נד

סימן נג

ההוא עבדא דהוה לבי תרי קם חד מינייהו שחרריה לפלגא אמר אידך השתא שמעי רבנן ומפסדי לי מינאי דתנן מי שחציו עבד כו' כופין אותו לשחררו. אזל אקנייה לבנו קטן שלחה רב יוסף ברי' דרבא לקמי' דרב פפא שלח ליה כאשר עשה כן יעשה לו גמולו ישוב בראשו אנו קים לן בינוקא דאיקרבה דעתי' לגבי זוזי מקרקש לי' בזוזי פי' העבד מקרקש לי' בזוזי דהיינו בדבר מועט לינוקא ולא יצטרכו ב"ד לכופו כו' ואוקמינא לי' אפוטרופא וכתב לי' גיטא דחירותא על שמיה פי' רש"י על שמי' דקטן משום דפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. הקשה רשב"ם דהא דמקחן מקח וממכרן ממכר היינו דוקא משום כדי חייו ומדרבנן ובממון הפקר ב"ד הפקר. אבל להתירו בבת חורין אין כח ביד ב"ד לעשותו בשמו של קטן דאין מעשה קטן כלום דומיא דגט אשה דקטן שבא על יבמתו אינו נותן גט עד שיגדל ופי' רשב"ם וכתיב לי' גיטא על שמי' דאפוטרופא אע"ג דבעלמא אין האפוטרופא רשאי להוציא לחירות הכא כיון שעשה שלא כהוגן להקנותו לבנו קטן להפקיע מתקנת חכמים. הפקירו ב"ד ממון הקטן ונתנוהו לאפוטרופוס כדי לשחררו. וכי האי גונא תניא בהניזקין דאפוטרופסי' תורמין ומעשרין לאכול ואע"ג דדרשינן אתם ולא אפוטרופס'. מ"מ הפקירו הב"ד תבואה של יתומים ונתנוהו לאפוטרופוסי' כדי שיוכלו לתרום. וכהן האוכל את התרומה אין בה משום טבל. וקרקש זוזי כדי שלא יצווח התינוק. ר"ח פי' דכתיב ליה גיטא דחירותא על שמיה דאפוטרו' מדינא ולא מקנס מדלא קאמר הוא עשה שלא כהוגן אף אנן נעשה לו שלא כהוגן אלא כאשר עשה קאמר כלומר דינא הכי דמוקמינן לי' אפוטרופא לשום העבד בדמים יפים ומקרקש לי' זוזי כדי שיתרצה הקטן במכירה וכותב עבד שטר לקטן על אותן הדמים וימכור האפוטרופא את העבד לעצמו באותן הדמי' כי האפוטרופסי' רשאים למכור עבדים כדאמרינן לקמן בהניזקין מוכרי' עבדים ולוקחין שדות ותו אמרינן מוכרי' אותם לאחרים מוציאים אותם לחירות ובשטר שכתוב על עצמו במצות האפוטרופוס יצא לחירות כדאמרינן אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא וכסף גומר בו ואפילו בלא קרקוש זוזי אלא משום דמחזי כחוכא וטלולא שהתינוק עומד וצווח שלא למכור לפי שאביו מלמדו שלא למכור. ואית בי' משו' לזות שפתים כו' וכתיב ליה גיטא דחירותא בשמיה של אפוטרופוס לרווחא דמילת' לפי שהעמידו ב"ד אפוטרופוס בע"כ של האב הצריכו גט שחרור כדי שלא ילמד האב את הקטן לערער ולומר עבדי אתה ואחרי שכתב לו האפוטרופוס גט שחרור לא יכול להוציאו עליו לעז דהא דאין האפוטרופוסי' רשאין להוציא לחירות. היינו מדרבנן בעלמא משום דאמרינן דמיזלזלי בנכסי יתומים והכא ליכא למיחש להכי כי ידעי שכל המעשה נעשה במאמר ב"ד וזהו פי' המחוור ואף הר"ן כתבו וכתב שכן דעת הרי"ף וכתב ולפ"ז לא ק"ל כרבנן דאמרי בפרק הניזקין דאין אפוטרופוס רשאי להוציא עבדים לחירות אלא כר' דפליג עלייהו ואמר רשאי. אלא שהרי"ף ז"ל כתבה להדיא ולא פסק בה הלכה כר' לפיכך פירושו דכי אמרינן דאין רשאין להוציא אותן לחירות לא שאין דינם לעשות כן דכיון דק"ל דכסף גומר בו כדאיתא הכא בגמ' כשם שמוכרין אותם לאחרים כך רשאין ליטול ממנו דמי עצמו אלא שחששו שמא לא ידקדקו עמהם בשומת דמיהם וכאן קנסו אותו משום כאשר עשה כן יעשה לו והעמידו דבריהם על דין תורה. ע"כ. וכתב הטור ודוקא בהאי גונא שכיון להפקיע תקנת חכמים אבל אם מת והניח בן קטן ואח"כ, שחרר השותף חלקו אין מעמידין אפוטרופא לשחררו אלא עובד את עצמו יום אחד ואת הקטן יום אחד עד שיגדיל והיכא שנגחו שור או אדם נכתוב לקמן אי"ה בסימן נ"ט:

תוכן העניינים

ים של שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה