ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן מח
פסק כתב רבינו ירוחם בספר מישרים ערב שפרע בעד הלוה וקודם שנתפרע מן הלוה הגיע שנת השמטה אינו גובה חובו כי כבר נעשה מלוה משעה שפרע. כך כתבו הגאונים וכ"כ הרשב"א בתשובה וז"ל שאלת שמעון לוה מעות מגוי וראובן נעשה לו ערב קבלן ועשה לו שמעון שטר בגופו של גוים שישמרנו מנזק והוצרך ראובן לפרוע לו בכח החצר ואח"כ נכנס השמטה. מי נימא שתשמיטנו שביעית אם לא. תשובה מסתברא שאם נתן לו גוי רשותו בשטר כדרך שעושים הגוים לכל ערב הפורע אומרים לו שטר חוב אינו משמט שזה אינו בא מכח קבלנותו אלא מכח שטרו של גוי שמסרו לו ואין הגוים בתורת שביעית והבא מחמת הגוי דינו כגוי ואם פרע קבלן זה לגוי ובא מכח שט"ש שעשה לו שמעון הלוה ה"ז משמט דתכף שפרע לו זה קבלנתו נתחייב לו שמעון מחמת שט"ח שחייב עצמו לו ולא עוד אלא אפילו לא כתב לו שט"ח אפ"ה כל שפרע מחמתו נתחייב לו מחמת שפרע ממון מלוה עליו וחזר עליו במלוה ולאו דוקא קבלן אלא אפילו ערב ג"כ הוא משמט לפי שמשעה שפרע חזר על הלוה כאלו חייב לערב ונעשה לו במלוה ע"פ ומשמטו. ע"כ. וכל אלו דברים של טעם הם ומוכרחים מעצמן כתב הטו' מדברי בעל התרומות וז"ל המוכר שטר לחבירו ועברה עליו שמיטה לאחר המכירה אין הלוקח חוזר על המוכר שהרי הלוקח פשע בעצמו שלא עשה פרוזבול אבל אם כבר עברה עליו שמטה כשמכרו טוענין ללוקח שהמוכר שמכרו היה לו פרוזבול ואבד שכל מה שיכול מוכר לטעון טוענין ללוקח. ואם הודה מעצמו המוכר שלא היה לו פרוזבול. אם אין למוכר נכסים אינו נאמן שאין אדם נאמן בהודאתו לחוב לאחרים. ואם יש למוכר נכסים נאמן המוכר לחוב לעצמו ומשלם ללוקח שהרי הטעהו שמכר לו שטר שנמחל שעבודו בחזקת שהוא קיים ע"כ פי' מה שפי' דטענת לא שביק התיר' כו' אינו אלא מכח טענת ודאי והלוה שמא. והכא אין כאן טענת ודאי שהרי המלוה לפנינו ואומר שלא היה לו פרוזבול נהי נמי דאינו מהימן מ"מ אין כאן ודאי ולא שייך לומר כאן דראשון מכר כל זכות שלו דהא לאחר שמטה מכרו ואין כאן מכירה כלל דשטר זה נמחל שעבודו והיה צריך להחזירו בפרט להוציא ממון בטענה שהוא ספק לפנינו ואפשר כשמת המוכר איכא למימר מסתמא לא שביק התירא כו' למכור דבר שאינו שלו ולהונות הלוקח אלא בודאי היה לו פרוזבול. אבל כשהמלוה צווח לפנינו והודה דעבד איסורא נהי דאינו מהימן לחוב מ"מ אין לו חזקה שהיה לו פרוזבול. וא"כ מאחר שהשמטה לפנינו פשוט בעיני שאינו גובה בו הלוקח ונראה דמ"מ אין להחזיר ללוה השטר דשמא היום ומחר יבואו עדים ויעידו שהי' לו פרוזבול או ימצא הפרוזבול. אלא מניחו ביד ב"ד. הנראה בעיני כתבתי ולענין יתומים פשיטא דטענינן להו כל מה שהיה יכול אביהן לטעון וכן כתב הריב"ש: