ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן מד
תנן התם אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע ואם אין לו קרקע מזכהו בתוך שדהו כל שהוא וכמה כל שהוא אמר רב יודא בר אשי אמר רב אפילו קלח של כרוב אמר רב יודא השאילו מקום לתנור או לכירה כותבין עליו פרזבול איני והא תניא הלל אין כותבין אלא על עציץ נקוב נקוב אין שאין נקוב לא ואמאי והאיכא מקומו. לא צריכא דמנח אסיכי פי' יתדות וכתב הרא"ש וסיכי הן של בעל קרקע ופשוט מהא דרב אשי מקני לה גידמ' דדיקלי פי' גזע של דקל שנקצץ וכתוב עליו פרוזבול וכתב הרא"ש ואף ע"י אחר כדתניא לעיל מזכהו בתוך שדהו כל שהוא. מזכהו משמע ע"י אחר והקילו בפרוזבול אע"ג דחוב הוא לו עכ"ל. וכתב הר"ן ומסתברא דמאי דאמרי' מזכהו בשד' כל שהו שאם הי' שם וצוח לא מהני שאין אד' זוכה בע"כ ומיהו אם לא היה שם משמע דמהני ומכאן נ"ל דמאי דק"ל זכין לאד' שלא בפניו כל שהדבר בעצמו זכות אף שהדבר הנמשך ממנו חובה שהוא יתר על הזכות זכה וקנ' דהא הכא כשמזכהו קרקע כל שהו' מתחייב הוא בכך שאין שביעית משמטת חובו וא"פה אמרינן דמהני אלא שאפשר לדחות ולומר שאף זה מקולי פרוזבול והיכא שצוח לדברי רשי' דהאי דבעינן קרקע היינו משום דבעינן שיהא החוב כשאר שטרות שהן נגבין מן הקרקע וקרוב הדבר לנגבין כיון ביש בבתיהן הפרוזבול היה הקרקע בחזקתו מהני אבל לדברי רבי' שמשון שכתב דהיינו מפני שאז החוב כגבוי ביד ב"ד משמע דלא מהני וכן הדין אם היה לו קרקע בשעת כתיבת פרוזבול ומכרו קודם שביעית שהדבר תלוי בסברת שני הפירושים ע"כ ואעפ"י שאיני כדי להכריע וכ"ש במקו' שהר"ן לא רצה להכריע מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך דלפי' רש"י לישנא דאין לו קרקע כו' לא משמע כפי' דא"כ ה"לל לא היה לו קרקע כו' אלא אין לו השתא משמע בשעת כתיבת הפרוזבול וכן עיקר תו מסיק ת"ר אין לו קרקע ולערב יש לו קרקע כותבין עליו פרוזבול לו ולערב אין לו ולחייב ללוה יש לו קרקע כותבין עליו פרוזבול מדר' נתן דתניא ר' נתן אומר מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל ונתן לאשר אשם לו וכתב הרשב"א דהאי חייב לו אערב נמי קאי. תנן ר' חוצפית אמר כותבין לאיש על נכסי אשתו. ירושלמי כותבין לאשה על נכסי בעלה: