ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן מ
פסק נדר בעת צרה קבלה בידינו שאין להתיר וכן נמצא כתוב בשם הגאון ר' יהודא חסיד ונרא' בעיני שאין זו מן הדין אלא משום סכנה שלא יחזור עליו הצרה וכן נמצא בספר חסידים אבל מן הדין יכולים להתיר, אפילו בעת צרה ויש דייקי מקרא שיכולים להתיר בעת צרה מדאמר דוד ע"ה נדרי לה' אשלם. וגומר. ומאי רבותא שלא הניח להתיר לו נדרו אע"פ שידוע שכל נדריו היו בעת צרה. עוד יש נדר שאין מתירין אם נודר שלא יתירו לו את נדרו ואם יתירו לו אזי רוצה להיות כופרן כתב המרדכי בפרק האומנין אותו שנדר ואמר שאם ישאל על נדרו אינו יהודי אסור לשאול פן יכפור. ואם נשאל בדיעבד טעון כפרה וסליחה וצריך לקבל דברי חבירות עכ"ל ובתשובות להרמב"ן סימן ע"ד כתוב על א' שנשבע ואמר על זמן שיתחרט מזה דעתו באמת שלא יאמין בשם ית' ואח"כ נתחרט ונשאל על נדרו כיון שהגביה עליו כעסו ונבל עצמו לומ' כן צרי' להוכיח ולומר שאין לשום איש מכלל ישראל ליתלות זה בשום ענין וכעין כופר הוא בשעתו ותדע שהרי זה אע"פ שלא התירו מ"מ מתחרט הוא וזה תלה אמונתו בחרטתו והרי נתחרט ומוציא על עצמו דיבה הוא כסיל וקרוב הדבר להחמיר עליו שלא ישוב לכסל זה עוד עכ"ל. והיכא שאומר שאם ישאל על נדרו יהא מנודה בשני עולמו' לפי דעת הרש"בא ז"ל יש לו התרה שכתב בתשובה שעל מי שנדה עצמו בשני עולמות אם לא יעשה כך וכך ועבר ולא עשה לשון חכמים מרפא וחכ' עוקר את הנדר ואת הנדוי מעיקרו וכאילו לא היה הנדר והנדוי כלום וענין יהודה דאיתא בהחובל מפני שהיה סבור דנדוי על תנאי אם נתקיים התנאי אין צריך הפרה וע"כ לא שאל על נדוי. הא שאל הכל היה מופר על פי שאלה לחכם כדאמרינן בפרק אלו הן הגולין נדוי על תנאי צריך הפרה עפ"י שנתקיים התנאי מנ"ל מיהודה וכו' עכ"ל. אכן המרדכי כתב בפרק האומנין וז"ל פסק הר"ר פרץ נדוי של העה"ז יש התירא ושל עוה"ב אין לו התירא. ויש מפרשים דטעם דר' פרץ משום דאכתי לא חל הנדר. ומיהו זה אין נ"ל שהרי מיד שחל הנדוי מעתה ולעולמי עולמי' ודעתי נוטה דלכך אמר הרב דאין לו הפר' שהרי נכנס בנדוי הבריות בעוה"ז ובנדוי של מקום בעוה"ב ונדוי הבריות תלוי היתירא בבריות ושל מקום תלוי היתירא במקו' וכן ביהודה מצינו שהיו עצמותיו מגולגלין בארון עד דשריי' רחומנא. ורבינו ירוחם כתב נמי שקבל מרבותיו שהמנדה עצמו בעה"ב אין לו הפרה מההיא דיהודה ולפיכך לא התירו לו לא יעקב ולא משה רבינו והיו עצמותיו מגולגלין בארון עד שהתפלל עליו משה רבינו. ע"כ. וכן נראה בעיני עיקר. אכן אם נראה ממעשיו שלא יכול לקיים נדרו ובודאי יעבור מתירין לו נדרו ונדויו דאף את"ל שאינו מועיל להיות נקי מב"ד של מעלה מ"מ לא יהא עונש כ"כ מרובה מאלו לא התירו כלל. גם בהדי כבשי' דרחמנא למה לן מה דאית לן למיעבד עבדינן: