אור ברסלב
ים של שלמה על גיטין פרק ד › סימן לו

ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ד · סימן לו

סימן לה

פסק כתב הטור כשב"ד או יורשין משביעין את האלמנה אין להשביע אלא חוץ לב"ד אבל מדירין אותה אפי' בב"ד וצריך שידירנה בדבר שיש בו עינוי נפש ושתהי' באיסור כל ימיה כגון שתאמר יאסר עלי דבר זה אם נהנתי שום דבר מכתובתי והוא דבר שיש בו עינוי נפש אבל אם אין בו עינוי נפש או אפי' יש בו עינוי נפש ואינה באיסור כל ימיה כגון שאומרי' לה משביעין אנו עליך שלא תאכל דבר זה אם גבית שום דבר מכתובתך והיא אוכלת אותו בפנינו לא מהני שאינה חוששת על העונש אלא בנדר של עינוי נפש שעומדת באיסו' כל ימיה ולא מהני נדרה אלא כל זמן שלא נשאת אבל אם נשאת אינה גובה בנדרה שהבעל יפר לה אפילו נדרה על דעת רבים ואפילו אם נתן לה רשות שתדור על דעת הב"ד יכול לחזור על מה שהרשה ויפר לה ע"כ משמע מדבריו דוקא להדירה אחר שנשאת הוא אבל מ"מ לא הפסידה כתובתה שיכולה לישבע חוץ לב"ד אף שהברירה ביד היתומי' להשביע חוץ לב"ד או להדירה. הכא דאי אפשר בהדרה א"כ נשבעת ולא כמו שכתב הרמב"ם בפי' המשנה שאבדה כתובתה אלא כמו שכתב אחר כך בשם רב האי שתשבע ותטול כתובתה וכן פסק הוא בספרו וכן פסק הרא"ש בתשובה עיין בפרק הנושא סימן י"ב. וזה לשון הרשב"א ומה ששאלת איזהו נוסח שבועת האלמנה אם באה לגבות כתובתה מדירין אותה בב"ד ותאסור עליה מקצת פירות בשר ויין וכיוצא בהם אם נטלה אלא כן וכן ולא תאסור עליה כל פירות שאם עשתה כן אין האיסור חל לפי שאי אפשר לחיות בלא שום פרי וכדאמרי' בר"פ אלו נדרים גבי קונם עיני בשינה:

ושבועה בנקיטת חפץ בב"ד ליכא באלמנה שהרי שנינו בפרק השולח נמנעו מלהשביע. ויש מי שאומר דמדירין אותה בב"ד ועוד משביעין אותה חוץ לב"ד שלא בנקיטת חפץ. והיינו דא"ל רב יהודא לרב ירמיה ביראה אדרה בב"ד ואשבעה חוץ לב"ד. ואני סבור דא"צ אלא או זה או זה איזה שירצו היתומ' ורב יהודא ה"ק לר' ירמיה אדרה בב"ד אם ירצו היתומי' או אשבעה חוץ לב"ד ושלא בנקיטת חפץ אם ירצו יותר היתומים בכך עכ"ל וכבר כתבתי אע"פ שהברירה ביד היתומי' כו' היינו היכא דאפשר אבל לא להפסיד כתובתה היכא דלא אפשר גם יתכן מה שאמר אדרה בב"ד ואשבעה חוץ לב"ד דה"ק אדרה בב"ד היכא דאפשר דבוודאי זו חמיר' דהא תנא דמתני' לא קתני אלא מדירין אותה והיכא דלא אפשר כגון שנשאת אשבעה חוץ לב"ד ומ"ה היתומים יכולים לעכב שלא תנשא עד שידירו עליה ומה שכתב שלא בנקיטת חפץ דמשמע אבל כל שאר דברים שצריכי' בשבועת ב"ד ה"ה נמי דבעי חוץ לב"ד בפרט הזכרת השם או כינוי ולאפוקי מפי' רש"י דלא בעי הזכרת השם ואפשר דמדמה לשבועת היסת וס"ל דלא בעי הזכרת השם אבל דעת הרמב"ם והטור אחריו דאף להיסת בעי הזכרת שם ואפילו אומ' בלשון אחר צריך לומר אהא בארור לה' אלקי ישראל או מי ששמו חנון אם יש לזה אצלי כלום או שב"ד אומרים לו כך וא"כ שבועה דרבנן אף שהיא חוץ לב"ד לא גרע. מסקינן בסוגיא ההיא איתתא דאת' לקמי' דרב הונא אמרה ליה הב לי כתובתי אמרה לה מאי איעביד לך דרב לא מגבה כתובתא לארמלתא אמר' ליה מידי האי טעמא אלא דילמא נקיטנא בידי מכתובתאי חי ה' צבאות אם נהניתי מכתובתי כלום. אמר רב הונא מודה רב בקופצת פי' רש"י ז"ל הואיל וקופצת ונשבעת תגבה וכן משמע בירושלמי דגרסינן עברה ונשבעה רב הונא אמר נשבעה נשבעה אבל ר"ח ז"ל כתב מודה רב בקופצת מעצמה ונשבעה שכיון שעברה ונשבעה משביעין אותה שבועה כתקונה על דעת ב"ד ומגבין לה כתובת' ומוכח לה מדאמרינן בפרק הגוזל קמא אור רב הונא אמר רב מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי ונשבע ובאו עדים פטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו עליו בשבועה שוב אין משתלמין ממון ופרכינן עלה ומשנינן כאן בקפץ כאן בשלא קפץ אלמא בקפיצה לאו חשיבי שבועה. ולאו ראיי' היא דלעולם שמה שבועה והתם היינו טעמא משום דלא קרינן ביה ולקח בעליו ולא ישלם שהרי לא קבלו בעלים שבועה אלא הוא מעצמו הוא שקפץ. ויש דוחין ואומרים נהי דקופצת ונשבעת מהני ולא בעי שבועה אחרת מ"מ לא איירי הכא שלא נשבעה בלא נקיטת חפץ או בלא דעת ב"ד דלא מהני וכן כל קופץ ונשבע דאי הוי חייב שבועה לא הוי סגי ליה ה"נ בקופץ לא מהני והכא מיירי בקופצת ונשבעה על דעת ב"ד אלא שהתלמוד לא חש להאריך וכן מצאתי כתוב ודברים של טעם הם מ"מ אומר אני פשיטא דקופצת ונשבעה אפילו בלא נטילת חפץ דאין צריכה שבועה אחרת דלא גרע משבועה דחוץ לב"ד שהיא נשבעת ודיו והתם משמע דקפץ ונשבע אפילו בב"ד דמיא לשבועה שחייבו חכמי' ונשבע חוץ לב"ד ומ"ה מיושב מה שלא הביא הרי"ף והרא"ש ושום מחבר הא דמוד' רב בקופצת משום דפשיטא דמהני מאחר דס"ל דנשבעה חוץ לב"ד מהני ודוקא לרב הוי חידוש דס"ל אין משביעין חוץ לב"ד מ"מ מוד' שאם קפצ' ונשבע מהני ולאו משו' דקפצה ונשבע' עדי' אלא היינו טעמ' משו' מאחר שכבר נשבע' א"כ לית תקנה על העונש מעוות שלא יוכל לתקן הוא ומה לנו להוסי' בעונש ומ"ה נוטלת כתובתה בלי שבועה אחרת ומ"ה נראה פשוט מי שקפץ ונשבע שלא כתיקונה לא מיבעי' דאם חייב שבוע' בנקיט' חפץ וקפץ ונשבע שלא בנקיט' חפץ שחוזר ונשבע ואף הדיין שמשביע בלא נקיט' חפץ דצריך נק"ח הוי כטועה בדבר משנה וחוזר כדאי' בפרק שבועת הדיינין וה"ה אפילו נשבע בנקיטת חפץ אלא שלא נשבע על דעת ב"ד כתיקונה שחוזר ונשבע. וקופצת דהכא דאמרינן דמודה רב איירי שנשבעה על דעת ב"ד וכדפי' במרדכי אבל לא נשבעה על דעת ב"ד אפילו לשמואל לא הוי שבועה דאיכא למיחש לרמאי ואין לומר איך יעשה שבועה על שבועה דגדולה מזו מצינו מי שנתחייב שבועת היסת ונשבע ושוב בא עד אחד דצריך לחזור ולישבע שבועת התורה כמו שכתב הרא"ש בשם הר"יף בריש שבועת הדיינין אע"פי שנשבע מתחילה כראוי כ"ש היכא שלא נשבע כראוי שצריך לחזור ולישבע כראוי. אבל היכא שקפץ ונשבע ולא מיגרע מידי משבועתו אפילו נשבע חוץ לב"ד אינו חוזר ונשבע דלא מצינו דאיכא גריעותא בקפץ ונשבע או חוץ לב"ד כי אם אליבא דרב משנשבע ואח"כ באו עדים דלא קרינן בהו ולקח בעליו ולא ישלם כדפי' הר"ן:

תוכן העניינים

ים של שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה