ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן לא
עתה אתחיל לכתוב נוסח כל השמות בין בלשון קורש בין בלשון לע"ז ע"ד אל"ף בי"ת:
א
אהוביה כבר כתבתי בסימן שלפני זה אברהם מן הסתם יש לכתוב בה"א אם לא שיש בקבלה לאותה משפחה שנקרא על שם אברם וחותמין כך בשטרותיהם על איזה סיבה כי לפעמים שם אביו הוא בחיים אברהם ושם אבי אשתו הוא ג"כ אברהם ומת ורוצה לקרות בכו אחריו שהוא זקינו או איפכא וכדי שלא יהי' נגד האב שהוא בחיים ויקפיד על זה כדרך האדם ולכן הי' משונה שמו אברם. וכן פסק מהררי"ב. אברוש או אברשקא אין צריך לכתוב אותו הכינוי בגט אלא כותב אברהם לחוד ואף עברלין אין לכתוב כדפרי' לעיל סימן כ"ז. אביגדור לכתוב בוי"ו היכא שחותם בשטרות מלא ויש לו קבלה בכך מאבותיו ואף שאביגדור הנאמר בקרא נקרא אביגדר בן זמר חסר וי"ו. מקרוב נשתנה וחותמין עצמם מלא. ואפשר שבאיזה סיבה נשתנה וכן אחד יחיד שעשה ר' אביגדור חתם עצמו בוי"ו וכן חתם מהר"ר אברהם בן מהר"ר אביגדור ז"ל אבל מן הסתם יש לכתוב חסר אחר לשון המקרא וכ"כ בקובץ שיש לכתוב חסר וכותבים בחד תיבה וכן עמינדב עמיהוד עמיאל צורי שדי בת שבע אביעזר אבי שלום נגזר מן אבשולם אלא דלא מסקי בשמיה אור שרגא כולהון חד תיבה הוא ועיין לקמן בסימן יו"ד גבי ידידי"ה. איחל בחי"ת ותמצאנו באות יו"ד אצל יחיאל:
אכתריאל אינו בנמצא בזמנינו כי אם כתריאל:
אלעזר מצינו במקרא ביו"ד ונקרא הלמ"ד חירק ומצינו במקרא אלעזר בלא יו"ד ונבלע בלמ"ד כמו אלעזר בן אהרן הכהן ודבר זה תלוי בקבלה אם נדגש הלמ"ד בחירק כותבין ביו"ד ואם מובלע כותבין בלא יו"ד ורוב לאזיר נקרא בס"ת אלעזר וכן חותמין בשטרות וליזר נקרא בס"ת אליעזר ומ"ה א"ל לכתוב בגט אליעזר המכונה ליזר או אלעזר המכונ' לאזר אם לא שנקרא לס"ת אלעזר בקבלה וכינוי ליזר או נקרא לס"ת אליעזר וכינוי לאזיר שאז כותבין המכונה. ראיתי גט שהובא מפוזנא שכתוב בו אליעזר המכונה ליזר ואין צריך. ובודאי דעת המסדר הי' מאחר שיש אליעזר שכינוי ליפמן א"כ צריך לברר בכינוי איזה אליעזר הוא וטעות הוא בידו דמה בכך ס"ס אותן שקוראין אותו ליזר לא יאמרו שהוא אחר שהרי כל ליזר בא מאליעזר בשלמא אם היו שמות ג"כ בשם ליזר אז הי' צריך המכונה שלא יאמרו שהוא אחר. אבל מאחר שאין זה בנמצא ליכא למיחש. שאותו הסדרן לא הי' בר סמכן אלישיב בתרי יודין וכן נמצא כתוב בד"ה ובעזרא. אלי"ה כתב מהרח"י בת"ה וז"ל נראה דכל היכא דמסתפקא לן נכתיב אליהו ולא אליה דרובן כתיב כך אליהו ולא כתיב אליה רק ב"ה מקומות ודרשו חז"ל לפי שלקח משכון משמו של אלי' שיבשר את בניו והכי פי' רש"י בפ' בחקתי אלמא דעיקר השם הוא אליהו. וא"ת והלא כתיב בד"ה ויעשיה מאליה וזכריה בני ירוחם. ואיתא בתוספות בפרק המקבל שנמצא בתשובות גאון שיש בסדר אליהו רבא שאמר לחכמי ישראל שהוא מזרעו של רחל אמרו לו תן לנו סימן לדבריך אמר להן כך כתוב ביחוסי של בנימין ויעשיה ואליה וזכריה בני יריחם. הא קמן דביחוסו מזכירו בשם אליה. מ"מ מי שקורא את בנו ע"ש הנביא הזה ז"ל תפס השם המבואר וביחוסו מבואר דאיהו הוא אל. על פי תשובת הגאון. ורוב בני אדם לא ידעי בהכי אע"ג דנמצא ג"כ אנשים אחרים בד"ה ששמם אליה היה. מ"מ מסתמא דמילתא האחרונים כולם או רובם לא נקראו אלא על שם אליהו הנביא ז"ל וכל זאת מן הסת' אבל לא במקובל כמו שמצאתי כתוב בליקוטין משמו וז"ל יש לכתוב אליהו שהוא הרוב אם לא שמקובל אותו פלוני מאבותיו שקראוהו לס"ת וכן חתם עצמו אליה אז כותבין אליה וכן מצאתי כתוב בשם מהרר"יב ונתן טעם לדבר אותו שמקובל מאבותיו בשם אליה ולא בשם אליהו ואומרי' שדי לעולם להשתמש בשתי אותיות השם י"ה ולא בשלש אותיות כגון אליהו:
אליקים בשתי יודין וכינוי גוצלק עיין באות ג':
אלכסנדר מן הסתם מצאתי כתוב אלכסנדרי ומ"מ אם ברור לו ששמו אלכסנדר כותבין בלא יו"ד והכל תלוי בקבל' ובחתימת שמו ואין כותבין המכונה סעדנרלא או סענדר כי כולם קיצור השם הוא:
אלקנה בה"א וכן נקרא ירוחם בן אלקנה. ואין צריך לכתוב אלקנה המכונה אליקא כי קיצור השם הוא:
אלימלך המכונה פילטא כותבין. אעפ"י שאין כותבין פלטיאל המכונה פילטא כי לשם קיצור השם הוא ורוב פילטא שם המובהק פלטיאל ודומה ליצחק אייזק כדפרי' לעיל בסימן כ"ז:
אושעיא נמצא בתלמוד כתוב באל"ף אכן עקיבא נמי נמצא כתוב בא"לף ויש הרבה שכותבין בה"א. ומצאתי בקובץ וז"ל שמעתי שמהר"ש אמר בשם מהר"ה ז"ל שכל שמות שיש ספק אם לכתוב סופו א"לף או ה"א כגון אושעי"א עקיבא שמרי' סעדי' וכיוצא בזה כותבין ה"א שבמקרא לא תמצא שום שם אלא שסופה ה"א הררז"ך ז"ל ע"כ. ומ"מ נראה היכא שיש קבלה במשפחה שכך היו חותמין משפחתו בכוונה כך ראוי לעשות כקבלתם אצל. שם הוא בדברי הימים. ואם הכינוי איצל וידוע בקבלה ששם המובהק אצל אז כותבין אצל. ואם אינו ידוע אלא על פיו שאומר כך היו קוראין אותו לס"ת אצל והוא איש נכרי. נראה שיש לכתוב איצל מאחר שאפילו לא נכתב אלא שם הכינוי לבד הוא כשר. אם כן מוטב לכתוב איצל דשמא קראוהו בטעות אצל ועיקר השם היה יצחק ונמצא שינה שמו ממש:
אשר המכונה אנשיל מצאתי:
אשר המכונה לאם או לעמיל תמצא באות הלמ"ד:
אייזק במקום שכותבין כגון לשלתיאל המכונה אייזק בשני יודי"ן אפילו היכא שכותבין המכונה אייזק ליצחק כגון איכא תרי יוסף בן שמעון וכאשר פסק מהר"אי בכתבי' שכך ראוי לעשות לכל קיצורי השם במקום דאיכא תרי יוסף בן שמעון מ"מ כותבין בשני יודי"ן ולא כותבין איזק מאחר שנגזר מיצחק שהוא בחיר"ק וכן הגוים קורין כל יצחק איזק לא משגחינן בהו אלא בתר קריא' העברים שהוא עיקר:
אליקים וכינויו געטשליק עיין באות ג'.
ב
בניה בניהו אינו בנמצא לפנינו בנימין כתב מהר"אי בת"ה וז"ל יראה דבנימין יש לכתוב חסר יו"ד בתרא. וכן נמצא כתוב ע"ש אחד מהגדולים שאמר שכל הגיטין שראה שהיה כתוב בהן בנימין נכתב חסר. ונראה דכן הוא לפום ההלכה דפרק אלו נאמרים במסכת סוטה שהחמשים אותיות על שנים עשר שבטים היו כתובים על האפוד. עשרים וחמשה על זה ועשרים וחמשה על זה. ופריך תלמודא הני חמשין נכי חדא אינון. ומשני אמר ר' יצחק הוסיפו אות אחת דכתיב עדות ביהוסף שמו. רב נחמן בר יצחק אמר כל התורה כולה בנימן חסר וכאן מלא משום דכתיב על האבן השני כתולדותם. וכתיב ואביו קרא לו בנימין. פי' כתולדותם משמע שיכתבו כמו שנכתבו בתחלת תולדותם. הא קמן דלפי מה דפריך בתחלה דנכי חדא אינון וגם לשינויא של ר' יצחק דינו של בנימן לכתוב חסר ולשינויא דרב נחמן נמי אי לאו דפריש קרא כתולדותם היה נכתב חסר ואם כן לגבי גיטין לבתר כל התורה אזלינן וגבי אפוד מסתמא טעמא יש בדבר ובאולי כדי להשלים החמשים אותיות. אך אתמהא דבמסורת דידן יש דבתורה יש שבע עשרה בנימין מלאים ובנביאים עוד יותר. וצריך לומר דכל התורה כלומר רוב התורה דרובו ככולו ואי לא הוה כ' כתולדות' היה נכתב אחר הרוב עוד נרא' להבי' ראייה מן הפייטן ר' בנימין הגדול שיסד האופני' בלולי אש ומימו' ומרומי רום חתם שמו בנימן ומצאתי אח"כ שאחד מן הגדולים הביא ג"כ ראיי' זו מן הפייט עכ"ל. וראיו' חלשו' קא חזינא מאחר שמצינו ששם הלידה היה מלא ובאפוד היה מלא ושם הבנים נקראו על שם היחס למה לא ניזול בתרייהו ולא נשגיח בתר כתיבת התורה חסר לאיזה כוונה ידוע ועוד המנהג בעו"ה כשמתה אם הילד קודם הברית שקורין אותו על שם המאורע ומסתמא קוראין אותו מלא מאחר שהוא זכר לדבר כי התם שהיה שם הלידה מלא והא לך הגה' מתיקוני גיטין וז"ל מצאתי כתוב בשם גדול ושמו שכחתי דיכתוב בגט בנימין מלא וראי' דאמרינן בסוטה פרק אלו נאמרין בנימין היה כתוב מלא על אבני האפוד מדכתיב כתולדותם ובתולדותם כתיב מלא וכן הורה פה קדוש מהריל ז"ל. אכן אי כתבו חסר אין לפוסלו דיעבד כלל כיון דרובם כתי' במקרא חסר וגדולה מזה כתב האשר"י בתשובות ומייתי לה בטור א"ע אי כתב כסליו מלא אין לפוסלו בשטר זה כיון דלשון העולם הוא כך. אע"ג דבמקרא לא אשכחן מלא דכולה כתיב חסר. ומכ"ש הכא דרובם כתיב חסרים ואף דרגילי רובא דעולם לחתום בשטרות חסרים הועתק מכתב ידי מהר"י ווייל כך כתב לי שארי מהר"ן י"ץ. נאם הקטן שמואל. ע"כ הגה' וכן מצאתי בשם הררז"ך. ואני מצאתי בקובץ שאחד מן הגדולים כתב שראה שמהר"יל פוסל הגט אפי' בדיעבד. ע"כ יראה לי להחמיר אף שמהרא"י כתב שיש לכתבו חסר. ובפרט האידנא שרובא דעלמא רגילין לחתום מלא והכינוי וואלף נכתוב לקמן באות הוי"ו:
בונמי הוא קיצור השם ואין צריך לכתוב בנימין המכונה בונמי מצאתי ה"ה שאין צריך לכתוב המכונה בינא או בינש או בונם שכולם קיצור השם הוא ובמקום דאיכא תרי יוסף בן שמעון שכותבין המכונה בינא יש לכתב' בלשון אל"ף ולא בה"א שהוא מלשון דעת ובינה וזה אין לו מקום כאן אלא מקיצור בנימין שהוא מלשון ימין אלא שהוא לעז בעלמא לשם המובהק. ע"כ ראוי לכתוב בא"לף. ומ"מ בדיעבד ליכא קפידא ברכיה שם הוא במקרא ואם נקרא ברוך ועולה לס"ת וחותם ברכיה כותבין ברכי' דמתקרי ברוך ולא אמרינן שהוא קיצור השם שהרי ברוך הוא נמי שם בפני עצמו במקרא:
בכודר אין לכתוב כי אין זה שם כינוי אלא הדרך לקרוא הבן שנולד אחר מיתת אביו ברודר מצאתי:
ברכה הוא שם מצוי שקוראין בו הילדים לסימן טוב בעלמא כמו יום טוב והדומה לו שם זה מצוי לאיש ולאשה נמי שמתה א' ואעפ"י שבדברי הימים נימצא זה השם. ובזה אני אומר שאם חותם שמו או עולה לס"ת בשם ברוך או ברכיה ונקרא ברכה לכינוי בעלמא שאין כותבין ברכה כלל כי אין זה שם מבורר במקרא גם לא מצינו שהוא כינוי לשם אחר אם כן דינו דינו כקיצור השם. אף שהוא ארוך יותר מברוך אין קפידא כמו חנה וחנינא וכמו שנאריך בזה לקמן בסי' ל"ב:
בילא הוא שם של אשה ואם כך נקראת בעריסה וא"כ קוראים אותה בילטא לא קפדינן בהכי וחשבינן לקיצור השם כמו חנה חנינא צפורה פורה כך פסק מהרר"יב וכתב עוד אעפ"י שכל בילא נגזר מבלהה לא קפדינן בהכי כמו שכותבין בגט רעכלין ולא רחל. כל זאת מדברי מהררי"ב ועיין לעיל בסימן כ"ה:
בריבא מצאתי צפורה המכונה בריבא ובודאי שם העריסה היא צפורה דא"לכ היו כותבין בריבא לחוד. ונראה במדינות פולין שמדברין לשון אשכנז גסה ראוי לכתוב פריבא:
ג
גד כותבין המכונה געדיל לפי שהוא נמי כינוי לגדליה ומ"ה כותבין נמי גדליה המכונה געדיל או גדיל:
גדליה כן פסק מהררי"ב אעפ"י שנמצא נמי גדליהו בקרא מ"מ אינו בנמצא אם לא שיש בקבלה מאבותיו בשם גדליה:
גרשון או גרשם שניהם במקרא וכתב מהרא"י בת"ה וז"ל אם יש ספק לאחד בשם מן השמות שלא יוכל לברר בדעתו האיך יכתוב אפשר לו לצאת ידי חובתו כגון לכתוב שני גיטין אחד בצורת שם זה ואחד בצורת שם זה כגון אם מסופק אם שמו גרשון או גרשם עשה אדם גדול בזמנינו ונתן שני גיטין ביד האשה בבת אחת או בזה אחר זה ואז היא מגורשת ממנו כו' וכתב עוד לעיל מיני' כל הדקדוקין אינן צריכין אלא היכא דלא ידעינן האיך חתם הוא או עלה לקרות בתורה כגון באבי האיש או באבי האשה או שהוא עצמו מסופק בשמו ע"כ ומצאתי נמי בליקוטין שמעתי ממהרז"ך ז"ל בנורבער"ג שמה"רר הילל הצריך ליתן שני גיטין לחד גברא שהיה מסופק אם שמו גרשון או גרשם ע"כ מכל הלין משמע דוקא בספק גמורה אבל אי אמר לו הבעל שכך שמו. א"צ. וכן מצאתי בשם מהרי"ב וז"ל גם ראיתי שכתיב בו גרשם חסר ולא נתן שני גיטין בשביל ספיקא דגרשון יען כי הבעל הגיד לי ששמו גרשם וכתב עוד בכתב אחרת על ספיקא גרשון גרשם אינו יודע לפרש כי לא ראיתי ליתן שני גיטין בימי והאמת ספיקא גדולה היא והבאים עם האשה אם היא סמיכה בכל שהוא בענין הראוי אפש' הייתי סומך עליהן אך כדאי את לילך אחר דעתך ושמעתי שהיא קרובה לר' ליווא לימג"א אי בדידי תליא הייתי שואל אותי ולא הייתי נותן שני גיטין. ע"כ. ומ"מ אין להקל בהן כי אם בחקירה ובדרישה ולא דרך ארעי כלל כי שני שמות ממש והוי שינוי השם ממש והא לך מה שמצאתי כתוב וז"ל ועל דבר הגט שסידר ה"רל להך גברא דמסופק ליה בשמיה אי גרשם אי גרשון ואתא עימי' מהר"ט כבר סדרתי שני גיטין להאי גברא שגירש אשתו הראשונה חד בשם גרשם וחד בשם גרשון כאשר כתבתי שאחיו מסופקים בשמי' אי גרשם אי גרשון והר"ל הנ"ל לא חש להאי ספיקא וכתב לההוא גברא גט כשגירש אשתו שניי' רק בשם גרשון לבד ואומרים עתה שהגידו לו קרובי אם המגרש שידוע להן ששמו גרשון שאם אותן קרובים קרובים למקומייכו דנשיילינהו ותשמע דבריהם האיך יודעים בודאי ששמו גרשון אחרי שהוא עצמו ואחיו מסופקים בדבר. אם תמצאו דברי נכונים יפה ונכרים דברי אמת אמאי לא נסמוך על דבריהם אחרי שהן מעידים בודאי אבל אם לא נתכוונו דבריהם או דליתנהו למוקומיינו לא מיהו הר"ל לא מהימן שכך העידו או הגידו לו הואיל ואחר מעשה אומר אין שומעין לו כדאיתא פרק הערל גבי יתר הישראלי שכל ת"ח שמורה ובא אם לאחר מעשה אמר אין שומעין לו וצריכה האשה הזאת גט אחר בשם גרשם וכשר הדבר. וכן שמעתי לפני מ' שנה מפי גברא חד דמהימן שהי' במעמד באירפורט שסידר מהר"ה ז"ל שני גיטין לחד גברא משום האי ספיקא דשם גרשון או גרשם בין כך ובין כך נראה שזה הר"ל ראוי להעבירו מלהתעסק בכל דיני גיטין וקידושין וחליצות הואיל וחזינא בו דרגיל הוא להקל ולהתיר אשת איש לעלמא בלי דקדוק יפה גוטקינד חד תיבה ולא כותבין גוטא קינד. ואם שמה גועיל בשורק יש לכותבו כך כך גוטיל ואם שם האשה גויט יש לכתוב גוטא. ואם שמה גוטל לא יכתוב גוטלין אלא גוטל ולא יכתוב גיטיל ביו"ד וכן איפכ' אם שמה בעריסה גוטלין לא יכתוב גוטל וכן יוטא יוטל יוטלין ואשה ששמה גיטיל ונקרא' ונקרא' בעריסא גימא כותבין גימא והארכתי בזה לעיל בסימן כ"ו:
גומפריכט הוא כינוי למרדכי ומצאתי יעקב הכהן המכונ' גומפריכט גוצלק הוא כינוי לאליקים וכן מצאתי ודוקא לשם בארץ אשכנז אבל בארצות שמדברים בלשון גס וקוראין געטשליק כך כותבין בגט:
ד
דוד כותבין בלא יו"ד דאזלינן בתר רובא. וז"ל מהרא"י ובשם דוד אין נראה לי כלל שום ספיקא אם כותבין מלא או חסר כיון שהוא כתוב בכל ספר תהילים בכל מקום דוד בלא יו"ד ואע"ג דבספר דברי הימים יותר משלשה פעמים דויד מלא. מ"מ כיון דס"ת לא נכתב פעם אחת מלא אלא כולן בלא יו"ד ואמרינן בפ"ק דבבא בתרא דוד כתב ספרו. פירוש הוא עצמו כתב ספרו וכיון שהוא עצמו כתוב שמו כך היאך נכתוב אנו בענין אחר. והנהו דדברי הימי' אפשר לשום דרשה נכתבו כך:
דוד המכונה דווטקי אין כותבין אבל כותבין דוד המכונה דנקי. בארץ רוסיא:
מצאתי דוד המכונה שעפטיל:
דן אין כותבין המכונה דעניל אע"פ שהיא אריכת השם הוי כמו קיצור השם דבורה כותבין מלא בוי"ו ואין כותבין דאברושא אכן אם היה שם עריסה כך כותבין דאברושא:
ה
הילל מצאתי כתוב בליקוטי' הילל מלא. ומצאתי כתוב בהגה הלל בלא יו"ד. וכן הוא בספר שופטים ולא להכריע ממה שנאמר בגמר' בלא יו"ד אין לסמוך על זה כ' לא דקדקו בזה ועקיבא שנכתב בתלמוד באל"ף ומורין לכתוב בה"א כאשר נכתוב לקמן גבי עקיבא עד שמצאתי כתוב בליקוטי גיטין וז"ל שמעתי ממהר"ר בעלח ז"ל שאומר בשם מהרי"ל ז"ל שכתוב לו אם לכתוב הילל ביו"ד או לכתוב הלל בלא יו"ד והשיב שבספר שופטים מצינו הלל בלא יו"ד דכתיב וישפוט אחריו עבדון בן הלל הפרעתוני והמסורת כתב על הלל לית כלומר לית עוד הלל בלא יוד אלא כל הלל יהיה מלא יו"ד הילל וכן רמז הילל בסוף החומש משה' לעיני' כל' ישראל' ס"ת הילל ביו"ד וכן א"ל מו"ל פנ"י המנור"ה יאירו שבעת הנרות כלומ' הלכ' כב"ה דמכאן ואילך מוסיף והולך דמעלין בקודש ואין מורידין בקודש ולהכי כותבין הילל מלא ביו"ד. ומכל מקום אם קבלה מאבותיו בכיון ידוע שלא יחתמו כן בשטרות כי אם בשם הלל חסר יוד או יעשו כקבלותיו הונא מצאתי כתוב וז"ל שמעתי הונא בה"א ונ"ל באל"ף ולפ"ז צריך שני גיטין ע"כ ולא נהירא דרוב שמות האמוראים סופם באל"ף והא לך אשר מצאתי הגה' אחת שכתב על דברי מהר"ר הילל שאמר כל היכא דמסתפק לך בשם אם א' או ה"א בסופו דאז יש לכתו' בה"א כו' משום דכל שמות שבמקרא יש ה' בסופו והבאתי לעיל באות אל"ף וכתב בהגה' ז"ל ודוקא שהשם בלשון עברי אז כותבין ה' לבסוף אבל אם השם בלשון לעז ולא מקודש כתבינן א' בסופה ולא בה"א כן מצאתי בתשובו' מהר"ר איסרלן ז"ל ה"ה ע"כ וידוע שכל שמות התנאים נחצבים מלשון הקודש ובלשון זה היו משתמשים ומשום הכי כל המשניות נעתקו בלשון צח הקודש כאלו הוא לשון המקרא ממש והאמוראים שכל שיחתם והווייתם בלשון ארמי ע"כ רוב שמות נחלבו מלשון ארמי שאינו מצח לשון הקוד' רב פפא רב הונא רבא אביי וכל עשר' בני רב פפא המוזכרי' בסדר הסתום כולהון לשון ארמי שסופו בא"לף ולא בה"א ע"כ נראה דליכא כלל ספיקא שיצטרך שני גיטין ועוד כי מצאתי כתוב ששאלו למהרי"ל על עקיבא והשיב ראיתי רבותי שכתבו בה"א ואם היה בא לידי היה כותב בא"לף כמו בה"א אלמא אפילו על שמות התנאים אמר כך א"כ בשמות האמוראים פשיטא דליכא קפידא אם כותבין בא"לף:
הושע הוא שם המקרא ובארץ רוסיא כל הושקא קורין לס"ת יהושע וכן חותמין ואפשר שכך קבלה בידם כי מן הסברא היה להם לקרות הושע ואפשר שסמכו בקריאת השם על שם הפסוק ויקרא משה להושע יהושע:
ואין כותבין יהושע המכונה הושקא כי קצור השם ממש הוא להושע וכבר כתבתי שהושע הוא יהושע ואף להושע הוא נמי דומה דלא גרע מיצחק חקין:
הוצקא הוא בלשון רוסיא כינוי להודה וכותבין יהודה דמתקרי הוצקא:
ו
ואלק הוא כינוי ליהושע וכותבין א' באמצע אבל אין כותבין א' בסוף כקבלת מהרר"ז עוד מצאתי ואמר מהרי"ל ז"ל אם שם האיש ואלק א"צ א' בסוף רק אותם שהם דגושים כגון יוטא או בילא וכן במקצת סמ"ק כתב המכונה טריכא בא"לף לבסוף אבל ואלק והדומה שאינם דגושים אין צריכים אלפי"ן בסופם ולפעמי' נקרא ועלקיל אם רגיל באותו שם לכל העולם כותבין המכונה ועלקיל ואם אינו רגיל לקרותו כך אלא ואלק אלא שאביו ואמו קוראין אותו ועלקיל על שם ילדותו מרוב חיבה או איפכ' שמקצת בני אדם קוראין אותו כך כך לקילותא בעלמא בשם ילדות אזלינן בתר רוב בני אדם ודומה לזה כינוי לאם ולעמיל וכל זאת לכתחילה ולא לעיכוב ואלף הוא כינוי לזאב שאז כותבין דמתקרי ואלף ואם הוא לבנימין כותבין המכונה וואלף וכדפרישית לעיל בסימן ב' מצאתי שכתב מהרר"יב לכתוב ב' ווי"ן וואלף ולא בב' כגון בא"לף ותימא מ"ש מואלק שכותבין בחד וי"ו ונראה דואלק דומה לפ"א כדפרי' ולולא דמסתפינא מחבראי היה נראה בעיני לכתוב במדינת פולין ורוסיא פאלק אף שיש לטעות ולקרות בדגש מ"מ הברת לשון אשכנז בארץ פולין ורוסיא היא גסה ואינה נחה כלל בוי"ו אלא שאומרים שוי"ו מסתם היא כמו פ"א רפויה ושתי ווי"ן הוא הברת וי"ו ממש ומ"ה אפי' באשכנז אינו אלא וי"ו אחת. אבל וואלף עיקר הברתו בוי"ו אפילו במדינת פולין ורוסיא ע"כ עושין אותה לגמרי רפויה בשתי ווי"ן:
מצאתי בנימין המכונה ואלבלין מהר"ם מינץ:
ואיירי בודאי שכך רגיל לקרותו לרובא דעלמא וכדפרי' לעיל ומה שכתבו בחד וי"ו היינו מפני שאינו פתוחה בקריאתה כמו וואלף:
ויבש מצאתי ונ"ל בארץ אשכנז אבל בפולין פותחין המלות וקורין ווייבש:
ורידון הוא כינוי לשלום ועיין לקמן באות השין וישל הוא בוי"ו אחת והוא כינוי למשה או לאפרים וכותבין המכונה אבל ויש הוא כינוי לאפרים לחוד. דוק ותשכח מצאתי ראובן המכונה ורידל:
וריידא מצאתי כתוב וז"ל האשכנזים כותבין ורוודא בשני ווי"ן מעשה ששלח מהר"ר ליפמן מפראגא ז"ל גט לאיגרא ושם האשה ורויידא וכתב בגט וורוודא בשני ווי"ן וכן שפת לשונם במדינת מהרי"ל והקפיד מהר"ן וכתב לו שפת לשונינו לכתוב כך דורויידא ומ"מ אם יחפוץ יתנהו כרצונו והשיב לו מהרי"ל שפת לשונם כך ורוודא וכתב בגט שני הכי ע"כ. מצאתי בקובץ ובמדינת פולין שפותחין המלות הוריתי לכתוב וריידא בלא וי"ו אחר הרי"ש וכן מצאתי בתקון הגט של מהר"י מינץ בתשובות מהר"ם מפאדוא:
ז
זכריה תמצא ג"כ בד"ה זכריהו ומ"מ מן הסת' אזלינן בתר הרוב אם לא שיש קבלה לבית אבות בשם זכריהו זכאי כך כותבין בגט אף שנמצא במקרא זכי מ"מ אזלינן בתר שמות הנמצאים בפנינו בפרט שמות הקדמונים בגמ' ר' זבאי :
זנוול בשתי ווי"ן הוא כינוי לשמואל מצאתי מהרר"י לננהוט כתב זנוול חסר יו"ד ומהרר ז"ך כתב מלא יו"ד לכ"ע ב' ווין:
וכן המסקכא לכתוב בשני ווי"ן והוא כיכוי לשמואל וכותבין שמואל המכונה זנוול אעפ"י שאין כותבין שמואל המכוני מואל או מואה דהוי קצור השם:
זוסמן הוא כינוי ליואל וגם כך לאליעזר:
זיסקינד מצאתי ונ"ל בסמך דומי' דזוסמן ואולי באותו מקום שהיו דוגשין השין אז יש לכתוב בשין על ב"פ ואפי' לא היו דוגשןן אלא שהיו קורין אותו קרוב לשי"ן מ"מ היו כותבין בשי"ן. ודומה לזה כתב מהרא"י בת"ה סימן רל"א אבל בארצו' שאין דוגשין יש לכתוב בסמ"ך שהוא מבורר במקומות שקורין אותו בחירי"ק יש לכתוב זיסקינד ביו"ד ולא בוי"ו וכן מצאתי:
זלמן הוא כינוי לכמה שמות ע"כ כותבין אותו בכל טעם אפילו לשלמה עיין לעיל בסימן כ"ז:
זעליק הוא כינוי ליעקב ראובן ולאביעזר ובכל פעם כותבין המכונה והכל לפי המקום שקוראין אותו זעליק או זעליקמן:
זעלדא היא שם האשה וכותבין בעי"ן אצל זיי"ן וכן פסק מהרא"י:
ח
חזקיה וחזקיהו יחזקיהו כתב מהרא"י וז"ל ובשם חזקי' נראה דכל היכא דמספקא לא כתבינן חזקיהו אם לא שידוע לנו כגון מהרי"ח המוזכר בחיבורי' היה שמו חזקיהו וכן כל זרע לבני משפחתו שנקראו על שמו אבל בסתמא לא אע"ג דבכל ספר דברי הימים לא נכתב אלא חזקיהו ובספר מלכים ובספר ישעי' כתוב ברוב המקומות חזקיה וכן בספר משלי כתוב אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה ובספר תרי עשר ובספר עזרא נמצאאו ג"כ שמות אחרים חזקיה ובתלמוד נמי אשכחן יהוד' וחזקי' בני ר' חייא אמר אביי משמי' דר' חזקי' ומסתמא האחרונים נקראים על שם הראשונים כיון דתפשו האחרונים רק שם חזקי' אנו נמי נתפוש אותו בסתמא דמילתא ואף את"ל דהתלמוד קיצר הלשון יהא כן מ"מ ה"ל כחניכתו דכשר כדאיתא בתו' ואשיר"י פרק השולח דלכולי שינויא דהתם חניכה כה"ג שרי לכתחלה א"כ אפילו מי שנקרא יחזקיהו או חזקיהו אם כותבין אותו חזקיה לא הפסיד דהוי כחניכתו אבל איפכא הוי הפסד וק"ל. עכ"ל ובלקוטי מצאתי וז"ל חזקיהו הוא הרוב ע"כ היינו אפשר דקחשיב הנהו דדברי הימים אבל מהררא"י אזל בתר רוב הספרים דהיינו מלכים וישעי' ומשלי ודבריו עיקר בפרט מאחר שאין הפסד בדבר כמו שכתב ולאפוקי איפכא:
חיאל הוא שם במקרא ומן הסתם לא חיישינן להכי וא"ל א"כ צריך לכתוב יחיאל דמתקרי חיאל מאחר שהוא שם בפני עצמו משום דאין זה כינוי אלא כשאין מפיקין היו"ד נשמע נחיאל חננאל הוא שם בדברי הימים גם חנני' ע"כ יראה לדקדק היטב בחקיר' ובדרישה במשפחה שלא יטעה בין חנני' לחנניהו ובין חנניה לחננאל אזלינן בתר רוב השמות גם מצינו ר' חנני' בן עקשיא ומ"מ אם ידוע בקבלה ששמו חנניהו וקורין אותו חנניה יש לכתוב חנניהו דמתקרי חנני' ואין זה קיצור השם דהא שם בפני עצמו הוא ומ"ה אם עולה לתורה בשם חנניה או חננאל וקורין אותו חנן צריך לכתוב דמתקרי חנן לפי שהוא ג"כ שם בפני עצמו:
חנניא הוא שם המוזכר בתלמוד וכתוב בא"לף מ"מ יראה לכתבו לכתחילה בה"א כי השם הוא לשון הקודש ממש ולשון המקרא הוא ע"כ ראוי לכותבו בה"א ככל שאר השמות אבל חסדא הוא בא"לף ולא תמצא בכל המקרא לשון חסדא ושם של ארמי הוא כמו שאר שמות האמוראים ויש שנקראו חסדאי:
חייא בשני יודי"ן וא"לף בסוף כי הוא לשון ארמי דר' חייא עלה מבבל גם אי הוה בלשון הקודש היה ביו"ד אחד מלשון כעת חיה אלא מלשון ארמי והיינו בא"לף וכמו שכתוב בתלמוד:
שם האש' חנה ואם נקראת חנינ' ושם העריסה חנה א"ל לכתוב המכונה כי קיצור השם הוא נחשב כמו שרה שערכין רחל רעכלין:
ט
טוביה טוביהו ג"כ נקרא ומן הסתם לכתוב טוביה וכן נמצא שם זה בין המחברים וכן יסד הפייט טוביה עלה למרום. אם ל בקבלה למשפחתו שנקראו טוביהו וכו' וכדפרי' לעיל:
טרוישטל מצאתי כינוי למנחם ומצאתי נמי טרויסטל בסמ"ך וכן נראה בעיני עיקר:
טרינא שם האשה וכותבין טריינא באל"ף וכן מצאתי ובארצינו קוראין טריינא בשני יודי"ן וכן כותבין טוקלין הוא שם האשה והוא כינוי לרחל אפילו זקנתה קוראין לה רחל וקוראין אותה טוקלין כותבין טוקלין ובודאי שהי' שם העריסה כך:
י
ידידיה נפלה בו מחלוקת אם יש לכתוב תיבה אחת או שתי תיבות וזה לשון מהרא"י בכתבי' ושם ידידיה אם כותבין אותו תיבה אחת או שתים והבאת ראיי' מטופס דהררז"ך ז"ל שכתב פדהצור עמינדב וכה"ג תיבה אחת ואמת שכך נמצא במסורת לא דמי דאותן שמות לא אשכחן דמחלקין להו בתרי שינוי כמו ידידיה כדאיתא פרנך ערבי פסחי' אליבא דרב דנחלק לשנים ידיד חול יה ומסתמא נ"ל דומי' דהללויה בתהלים דר' חייא דהוי כתבי בתרי שינוי בדפני' רשב"ם שם. אמנם היה נראה דכיון דאמר תלמודא דפליג ריב"ל בהללויה ומצינו למימר דה"ה פליג ריב"ל אידידיה וכדריב"ל ק"ל אפוי' כנגד ר' יוחנן כמו שהוכיח ר"ת מההוא דמגילה בב"ה ובית המדרש ור' יוחנן הילכתא כותיה נגד רב ושמואל כדאיתא בפרק קמא די"ט אך לגבי ר' חייא לא ברירא לי כלל אי ס"ל כריב"ל ומ"מ נוכל לומר דקרי' דקאמר רב דידידיה נחלק לשנים ר"ל אם ירצה אבל ה"ה אם יכתוב תיבה אחת שפיר דמי וראי' מבת היענה כדקתני בתקון ס"ת ובס"ת עצמה דכותבין בחד שיטה ואע"ג דבפרק אלו טריפות מסיק בהדיא דבתרי שיטין כתבינן אלא ע"כ ר"ל אם ירצה. לכך נראה דהכותבין ידידיה וכה"ג תיבה אחד בגט לא הפסיד ע"כ. ולא הבנתי דבריו במה שכתב דשמא ריב"ל נמי פליג אהא דרב. דהא ריב"ל לא פליג אני חייא אלא משום שדורש הללויה הללוהו בהילולי' הרבה ולא שיהא יה קודש אבל בידידי' למה נחלק. ועוד אפילו בזה שפליג אין הלכה כריב"ל כדמסיק ופליג ריב"ל אי דידי' כו' דס"ל נמי יה הוא קודש כר' חייא וא"כ ממילא שכך הלכה. ועוד קשה אמאי לא פסק דלא כרב משום דר' יוחנן פליג ארב להדיא ואמר ידידיה אחת הוא וכך לשון הגמרא אמר רב חסדא א"ר יוחנן הללויה וכסיה וידידיה אחת הן והלכה כר"י לגבי רב. כל זאת קשה לי על דבריו אבל לפי האמ' נ"ל פשוט דהלכ' כרבא מדמסיק עלה רבא אמר כס יה ומכתב יה אחת הן פי' אבל לא הללוי' וידידיה והלכה כרבא דבתראי הוא אפילו פליג אר' יוחנן כ"ש אי פליג ארב חסדא ואמר שלא אמר ר' יוחנן אלא הני תרתי וא"ל דרבא לא פליג אהא דרב חסדא למעוטי אלא להוסיף מרחב יה דא"כ לא הל"ל אלא מרחב יה לחוד ועוד הא בתר הכי בעי מרחב יה לרב חסדא מאי ועמד בתיקו וא"כ מאחר דהלכה כרבא דשתי תיבות הן אפילו כתבו בשני שיטות כשר לפי סברת ועיין בפרק אלו טריפות בסוף סימן קי"ט ומהררי"ב כתב וז"ל עמינדב חד תיבה וכן עמיהוד עמיאל צורישדי חד תיבה אבל ידידי' איכא פלוגתא בפרק ערבי פסחים ומהר"י דוד שפרינץ אמר שמצא בסדר שלו משום רבינו שמחה דשתי תיבות הן אבל מהר"י מרפורק כתב הכותב חד תיבה בגט לא הפסיד. מ"מ משמע דשתי תיבות עדיף טפי. ואני אומר טוב ליתן שני גיטין עכ"ל ולי אין ספק בדבר דבוודאי אין נכון לכתוב שתי שיטות דשמא ק"ל כר' יוחנן דס"ל שהוא חד תיבה ואפילו את"ל דק"ל כרבא מ"מ למה לנו להכניס בספק פסול בכדי ועוד אומר אני דאפילו לרב דס"ל דידידי' שתי שמות אין ראוי לכותבו בשתי שיטות ואינו דומ' להללויה שהוא שתי מלות אבל הכא חד שם הוא ואין ראוי לחלקו ממש אלא לכותבו בחד שיטה ולהרחיב ביניה' כמלא או' קטנה כשיעור בין תיב' ומ"ה משני הת' כדרלעומר דשתי תיבות הוא אבל לא פסק ספרא בשתי שמי' היינו טעמא דחד שם הוא ומ"ה מאחר שמצינו שהסופר לפעמים פוסק בת היענה בשתי שיטות א"כ לאו חד שם הוא. ועוד אני אומר דשם ידידיה שנקרא על פי הנביא ברוח הקודש הוא דאפש' דכתבי אף בשני שיטות כי האחד חול והאחד הוא קודש אבל השמות שאנו קוראין דרך הדיוטות פשיטא ששם אחד הוא וחד תיבה בעינן וגדולה מזו נרא' אפילו אור שרגא מאחר שקראו שם לאדם א"כ נעשה כמלה מורכבת ואין לכותבה כלל בשתי תיבות. ועל דברי מהררי"ב אני תמה מה עלה על דעתו להצריך שני גיטין הלא היה יכול להיות יוצא ידי כל הדיעות כשיכתוב ידיד יה יעשה ריוח מעט כעין אות קטנה שזה אינו מזיק אפילו הוא תיבה אחת. ומ"מ הנראה בעיני כתבתי שהוא תיבה אחת:
יברכיהו יגדליהו שמעיהו מצינו במקרא ומ"מ בסתם לא חיישי' כלל להכי אם לא בידוע:
יום טוב המכונה ליפמן ואין לחלק יום טוב בשתי שיטות אעפ"י ששתי תיבות הן מ"מ שם אחד הוא יוסלין או יוסבין או יוסל אין צריך לכתוב יוסף המכונה כו' וה"ה יוזיפא וכן מצאתי אבל יוזל שאינו דומה לא בכתב, ולא במבטא לא ידענא אי צריך לכתוב המכונה או לא שוב מצאתי כתוב בשם מהרר"י טאושטט שהוא ראה מהררא"י הלכה למעשה שלא כתב יוסף המכונה יוזל ובוודאי ס"ל דסמ"ך וזיי"ן במבטן אחת הוא והוי קיצור השם וה"ה אין כותבין אותו וכתב עוד לשם דבתרי יוסף בן שמעון כותבין אותו וכדפרישית לעיל:
יחיאל אין כותבין המכונה חיאל כדפרישית לעיל באות ח' אבל כותבין המכונ' מיכל בכ"ף. כ"כ מהרא"י אבל אין כותבין המכונה איכל. ונראה אפי' במקום שכותבין המכונה איכל כגון היכא דאיכא תרי יוסף בן שמעון אזי כותבין איחל בחי"ת לפי שהוא נגזר מיחיאל. ומ"ה כותבין נמי יחיאל. דמתקרי איחל ואינו דומה למיכל כמו שכתב מהרא"י היינו דוקא כמו מיכל שהוא רחוק מקריאת השם כגון לבני ריינוס שקורין יחיאל ואיכל קורן כהלכתו ומ"ה כותבין המכונה דאין זה קיצו' השם אלא מן העכו"ם הוא בא. אבל איכל שאין צריך לכלול בכינוי שהוא קיצר השם אם כן איך שקוראין יחיאל קורין נמי איחל בין לבני אושטרוי"ך בא' בין לבני ריינו"ס בה' הנראה בעיני כתבתי:
יוחנן. יואש יואל. יקותיאל. המכונה קוסקו בארץ רוסיא:
יקר בלא יו"ד:
יעקב המכונה קופלמן או קיפא. אבל אין כותבין המכונה יעקיל אם לא במקימות שקוראין יעקיל לאליקים כמו שכתבתי לעיל סימן כ"ח וסימן למ"ד:
ירחמיאל כתב מהרא"י וז"ל דע כי שאלתיהו פעמים אם כך שמו. ידעתי שלא ימצא בכתיבה רק ירחמאל ואומרים להדיא ששמו ירחמיאל ודחק בלשונו החירי"ק. וכן העידו עליו מיודעיו ששמעו שעלה לקרות בתורה ירחמיאל. וכתב האשיר"י פרק השולח דבהא תליא מילתא דאין לנו אלא שם שמחזיק בו לפנינו ומה בכך אם לא נמצא בכתיבה רק בלא יו"ד אשכחן נמי איפכא שם נחמנו ימצא בכתובים אבל נחמן לא ימצא כלל ואפ"ה אשכחן כמה אמוראים נקראו רב נחמן. ואפשר ע"י שם שינוי בחולי נקרא אחד מאבותיו כך ירחמיאל לסימן טוב לאמור ירחם אותי אל וכן נחמן ר"ל מנחם לכל, וק"ל ע"כ. ובשם מהרז"ך מצאתי כתוב להדיא שמן הסתם כותבין מלא וז"ל יש לכתוב ירחמיאל ביו"ד וכן איתא במקרא חסר ומלא ומשפחה הידוע חסר יש לכותבו חסר וכה"ג עשיתי מעשה ע"כ. ירמי' חסר וי"ו מן הסתם ואף שכתב מהרי"ו וז"ל נמצא ירמיה ירמיהו יש ליתן שני גיטין ויתן של ירמיהו קוד' כי הוא העיקר והטעם דלא אזלינן בתר רובא לכתוב ירמיהו לבד כי נמצא שני בני אדם שנקראו בשינוי שני שמו' חד ירמיהו הנביא ועוד איש אחר ירמיה ע"כ ואני אומר לכתוב מן הסתם ירמיה כמו חזקיה וכמו שהכריע מהרא"י עיין לעיל באות החי"ת:
ירחם חסר וי"ו:
ישעיהו כך נמצא כתוב ישעיהו בכל ספרי מלכים וישעיהו. אכן העולם אין רגילין לקרות לשום אדם ישעיהו כ"א ישעיה לחוד ומצאתי בד"ה ישעיה. ואינו ישעיהו הנביא ואמינה מסתמא לא קראו אחריו כי ריע מזליה ובן בנו מנשה קטליה במיתא קשה ומשונה וקראו הבנים אחר ישעיה של דברי הימים. ואולי כוונו ג"כ למעלת הנביא ושינו בו קצת. ולכן מן הסתם יש לכתוב ישעיה. והיכא שהוא כינוי לסעדיה תמצא לקמן באות סמ"ך:
יוטא יוטל יוטלין יוכבד המכונה יוטלין מצאתי וצ"ל דשם העריסה היה יוכבד ואחר שם המשפחה והכינוי הוא יוטלין משום הכי כותבין תרווייהו כדפרישית לעיל בסימן כ"ו:
יכנט בכ"ף:
קודם שאכנוס במבוי הכ"ף אדבר מענין חילוקי הדברי' מתיבה אחת או משני תיבו' כי לפי הסוגיא שהזכרתי דק"ל כרבא דאמר מרחב יה וכס יה אם כן למה כותבין הסופרים על פי תיקונם כס יה כעין שני תיבות נגד הסוגיא נגד ההלכה. ואף את"ל שאין הלכה כרבא הלא אף רב חסדא בשם ר' יוחנן נמי ס"ל הכי. ועוד אין מחלוקת בכס יה מדפריך התם לרב דאמר ידידיה נחלק לשנים הללויה מהו ולא פריך כס יה משמע דאין מחלוקת בכס יה. ואין לומר מה שאמרו התם חדא היא ר"ל שלא יכול לכתוב בשני שיטות. והיינו דמסיק התם דהללוי' שתי תיבות שיכול לכתוב בשתי תיבות כמו שהיה כתוב בתהילי' דר' חייא. זה אינו. חדא דלישנא אחת היא לא משמע אלא תיבה אחת. ועוד דלפי זה משמע אבל ידידיה לרב דנחלק לשתים וכותבין בשני שיטות זהו ליתא כאשר הוכחתי מכדרלעומר שהוא שני תיבות ואין לחלק בשתי שיטות. אם לא שתפרש שכדרלעומר אין צריך לכתוב בשתי תיבות לאפוקי בת היענה שצריך שני שיטות. וכבר הוכיח מהרא"י דלית' כי לא נמצא כן בס"ת. ע"כ אומר אני אי איישר חילי אבטליני' ולהזהיר הסופרים:
כ
כלב כתריאל. בנמצא אע"פ שעיקר השם אכתריאל אולי משו' קדושת השם לא רצו לקרות בני אדם כך אלא כתריאל גם הוא סימן ורמז לתורה שהיא כתר אל ובגי' תרי"ג מצות ומ"ח בריתות שנכרתו על כל מצוה ומצוה:
כולהו הוא שם בדברי הימים וקרינן כלוהו ואי איתרמי כך שמי' כותבין כלוהי דמתקרי כלוהו:
ל
למך אינו בנמצא:
ליוא הוא כינוי ליהודה שהוא גור אריה וכותבין דמתקרי כדפרישית לעיל בפירקין וכותבין ליוא בחד וי"ו ודוקא באשכנז אבל בארצות הללו שקורין ליהודה ליב כותבין דמתקרי ליב. ואם שם המובהק לוי אין צריך כלל לכתוב המכונה ליוא לפי שהוא ממש כמו לוי:
ליב קינד ולא יכתוב ליבא קינד ויכתו' בחד תיבה מצאתי:
ליבר מן הוא כינוי המצוי ליהודה וכן לאליעזר ואף לשאר שמות כמו ליפמן שהוא כינוי לכמה שמות:
ליזר כתבתי לעיל גבי אליעזר:
לעמיל הוא כינוי לאשר ולפעמים לאם והכל לפי המקומות ואיך הם רגילין לקרותו וכמו שכתבתי לעיל גבי וואלף וואלבלין:
ליבקא באל"ף ואם כתבו ליפקא בפ"א אין זה פסול כמו ליפמן:
מ
מיכל הוא כינוי ליחיאל וכותבין המכונה מיכל בכ"ף וכבר ביארתי הכל באו' היוד גבי יחיאל:
מיכליין כתוב בשני יודי"ן בגט שתיקן מהר"ר יעקב כהן וכ"כ מהרז"ך שוב מצאתי בתיקוני גיטין מ"כלין ונראה דהכל תלוי בחילוק, קריאת המקומות שאם באותו מקום קוראין מיכלין באחרונה בחיריק כותבין ביו"ד אח"ת ואם קוראין כעין פת"ח כותבין מיכליין ואם שם העריסה מיכל אין צריך לכתוב המכונה מיכליין אלא מיכל לחוד. וה"ה שמיכליין נמי כשר. אבל אין ידוע שעיקר השם הוא מיכל אז אין לכתוב אלא מיכליין לחוד וכמו שכתבתי לעיל גבי שרה ושערכין:
מואל הוא קיצור השם לשמואל:
מיכאל כך כותבין. ואם כינוי שלו מיכל אין צריך לכתוב המכו' דקיצור השם הוא:
מנחם המכונה מענדיל:
מנחם דמתקרי מן כאשר כתבתי לעיל סימן כ"ז וכ"ח:
מצאתי מנחם המכונה מענלא:
מרדכי המכונה גו גומפרכט בלי עיי"ן מערקל הוא כינוי למרדכי וראוי היה שלא לכותבו דהוי כמו יצחק חקין אם לא מאחר שהוא כינוי זר שרוב שמות מרדכי כינויים גומפריכט וזה נשתנ'. ומ"ה כותבין המכונ' וכ"ש בארץ רוסי' שכותבין המכונה מייקו וכן. נראה מלשון מהרא"י שכתב בכתבי' סימן ו' דיחזקאל קהינול פתחיה צחריים מרדכי מערהל חיים קסהריים אלו הכינויים קרובים ג"כ ללשון עברי אבל מ"מ אינם ממש קיצור לשון כגון יעקב יעקל יצסק חקי דחד מוצא אינון. מצאתי שמעתי שמהר"ר מרקל גירש את אשתו וכתב המכונה מערקל ועמד עליו חכם אחד והוציא לעז ואמר שיש לכתוב מורקל ונידה מהר"ם ז"ל אותו החכם מכח חרם ר"ת שלא להוציא לעז על הגט ונצח אותו על פי חכמים שבאותו הדור שיפה כתב שכך קראוהו מערקל בלא חו"לם משלם חסר בדברי הימים וכן בעזרא וכן במלכים וז"ל מהררי"ב בגט שסידר מהר"ר אנשיל כתב משלם חסר וי"ו באמצע כי הפייט רבי משלם חתם שמו באפיק רנן בקרובץ משל' חסר וי"ו. אבל הבעל בעצמו היה מסופק אם חסר או מלא. ואני ישראל קבלתי מזקן אח' באולמיץ בן פ' שנה ולמד בישיב' כל ימיו ושמו משה, כהן ואמר לי שני משפחות היו במדינת. רינו"ס אחרת חתמו משולם מלא ואחת משלם חסר. ע"כ ואני אומ' מאחר שבמקרא חסר הוא. אם כן יש לכותבו חסר מן הסתם מושיל הוא כינוי למשה ואין צריך לכתוב המכונ' וכן מושמן אבל וישל שהוא כינוי למשה צריך לכתוב המכונה וישל כמו שכתוב לעיל באות וי"ו בשם הגאון מהר"ר וייבש:
מתתיהו מצאתי בשם מהררז"ך ליתן שני גיטין הראשון מתתיהו והשני מתתיה והא לך מה שכתב מהרא"י בת"ה ובשם מתתיה נרא' דבסתמא דמלתא שאין ידוע היאך עלה לקרות בתור' יש לכתוב מתתיהו ואע"ג דשם מתתיה אשכחן תרי גברי חד בעזרא וחד בד"ה מ"מ במעשה דחניכה שהוא שגור בפי כל ומזכירין אותו בכל שנה ח' ימים מתתיהו בן יוחנן כ"ג סברא לומר שעל אותו השם נקראו הבנים וסברא רחבה היא שיש לתלות שמות האחרונים שנקראו על שמות הראשונים דוקא בהני דידעי ושכיחי לאינשי להזכירם ע"כ וקצת נמי סיוע לדבריו דבד"ה מצינו ד' פעמים מתתיהו אם כן הכי הוי הרוב. מ"מ איכא למימר שמא אזלינן בתר הרוב ספרי' עזרא וד"ה. ויותר תימא על הגאון שדרכו בכל המקומות להחמיר טובא ובכאן הקיל טובא באיסורא א"א דשמא שמו היה מתתיה נמצא שינה ממש דהכינוי הוא לרוב המקומות מתתיה אבל אי כתב מתתיה כשר לכ"ע אפילו הוי שמו מתתיהו וכמו שפי' הוא גופא גבי חזקיה ע"כ נראה מן הסתם לכתוב מתתיה בפרט מאחר שנקרא בשם מתתיה ואינני כחולק על הגאון אפשר שבזמנו היו נקראין רובן בשם מתתיהו משא"כ האידנא שהוא בהיפך. ומ"מ אם חתם שמו מתתיהו או עולה לס"ת בשם מתתיהו אין ראי' כ"כ דאין לבנות עליו יסוד דשמא לא דקדק כ"כ כאשר כתבתי לעיל בסימן למ"ד:
מתניהו כך כותבין וכך נמצא כתוב. מרנא הוא שם בא"לף מירוש הוא כינוי לאשה וכבר כתבתי דינו בסימן כ"ו:
נ
נחמי' נחמן. נתנאל. אין כותבין המכונה. נעכלא שם לאשה ולפעמים נקראה נעכלין וכולן בעי"ן:
ס
סעדי' מקצת אנשים שנקראו ישעיה ועולין לס"ת בשם סעדיה כותבין סעדיה דמתקרי ישעיה ובארצות הללו לעגי שפה שקוראין לכל ישעיה שעיה נראה בעיני לכתוב סעדיה דמתקרי ישעיה אבל אי אין עולין בשם סעדיה פשיטא שכותבין ישעיה ותו לא אפילו נקרא שעיה:
סנדרליין בארץ אשכנז ובמקומות הללו סנדרלא. עובדיה כ כותבין מן הסתם ונמצא נמי בקרא עובדיהו ומ"ה אם יש לו כך קבלה כותבין עובדיהו:
ע
עזיאל ולא עוזיאל וכן נמצא בקרא. עוזר וקורין לו לס"ת עזרא מצאתי כתוב וז"ל אשר דמית עזרא ועוזר ליצחק חקין לכאורה בלי דקדוק נראה בעיני דלא דמי כי חקין איננה מלה בפני עצמה בלשון הקודש רק כינוי לשם יצחק וכן בנימין בונמי לכן אין לחשוב אותה תיבה רק לקיצור השם ולכן אין צריך להזכיר בפני עצמו. אבל עוזר היא תיבה בפני עצמה בלשון הקודש ויש לו פתרון פירוש אחר מעזרא כי עזרא הוא באל"ף בסוף התיב' ואינו לשון עזרה בה"א בפני עצמה לכן אין להחשיבה לקצור השם רק למלה אחרת. ולכאורה יש לכתוב עזרא דמתקרי עוזר ועוד שמות רבות יש באותו לשון משונה כל חד וחד מחבריה עזרא עזרי' אליעזר אביעזר עזריאל השומע שקורין לו עוזר ואפילו אם יודע בוודאי שהוא כינוי לשם אחר הדומה לו מי יודע לאיזה אחד מן השמות הנ"ל יכונה ונקצרים לכן נראה לפרש שיש לכותבו בבירור אך האמת לא דקדקתי בדבר ע"כ בשם הגאון מהר"ר ווייבש וה"ה לעזריה וקורין לו עוזר וכמו שכתב נמי מהרי"ב וז"ל ועל שם האיש עזריה וקורין עוזר נ"ל שיש לכתוב עזריה בה"א ויש לכתוב עזריה דמתקרי עוזר ול"ד ליצחק חקין דפשוט היה דכל חקין קורין לס"ת יצחק וחותמין בשטרות יצחק אבל עוזר אשכחן דחתו' בשטרות וקוראין לס"ת רק בשם עוזר אלמא שם בפני עצמו הוא ואשכחן במקרא נמי שם עוזר מ"מ הכא יש לכתוב עזריה דמתקרי עוזר בוי"ו דילמא לישתמע עזר. אבל אין לחוש לעזרא אע"ג דעזריה הוא עזרא כדמוכח בעזרא בכמה דוכתי וכן פי' רש"י בריש פירקי אבות דעזרי' הוא עזרא דעלה מבבל. וכן ר' אלעזר בן עזריה הוא מתיחס על שם עזרא שהיה עשירי לעזרא ונקרא עזריה ותוס' מביאין אותו בפ' שני דייני גזירו' מ"מ אין לחוש אע"ג דעיקר שמו עזרא אך נתוסף לו ה"א במקו' אלף לישוע ה' כמו להושע יהושע מ"מ אין לחוש דאשכחן בד"ה עזריה ואין עזרא בכלל דעזרא הוא מאנשי כנסת הגדולה וכו' עכ"ל:
עמינדב חד תיבה וכן עמיהוד עמיאל:
עקיבא אם לכתוב בה"א או באל"ף דע שמצאתי כתו' וז"ל עקיב' מסופק אם כותבין באל"ף בסוף או בה"א ושניהם יש להם ראיות ע"כ יש ליתן שני גיטין כמו שכתוב בספר עץ חיים ע"כ. מה שכתב יש פנים לכאן ולכאן היינו שכתב וז"ל שמעתי משם הר"ר שמואל מבענבערק זצ"ל מהא דאמרינן בקר' תחת הנחש' אביא כסף נדרש על ר' עקיב' וחביריו הרוגי מלחמה מנ"ל ואמר מורי ר"ת קודם האי קרא וגואלך אביר יעקב הם תיבות של ר' עקיבא נמצא לדידי' עקיב' באלף. אבל הר"ר יצחק א"ז מאושטריי"ך חולק עליו בזה דאמרי' במדרש אור' זרוע' לצדיק' ולישרי' לב' שמחה' זה הפסוק נאמר על ר' עקיבה דאסופי תיבות דהאי קרא רמוז ר"ע א"כ ש"מ דכתבינן ליה עקיבה בה"א ולא בא"לף. ומרוב חיבה שמצא אותו צדיק רמוז באותו פסוק קרא הרב ר' יצחק בר משה הספ' שחיבר אור זרוע העתקתי מקובץ ע"כ. שוב מצאתי כתוב וז"ל הר"ר בערא סג"ל אמר בשם מהרי"ל שנשאל לו היאך כותבין עקיבא בא"לף או בה"א והשיב מהרי"ל שראה מרבותיו שכתב בה"א ואפשר אם היה בא לידו היה כותב אותו בא"לף כמו בה"ה ע"כ. ובתיקון גט נמי מצאתי שמעתי שמהר"י אמר בשם מהר"ה ז"ל שהוא מוהר"ר הילל שכל שמות שיש ספק אם יש לכותבו סופו אל"ף או ה"א שיש לכתוב ה"א כגון אושעיה עקיבה שמריה סעדיה וכיוצא בזה שבמקרא לא תמצא שום שם אלא שסופו ה"א ע"כ:
וכן נראה לכתוב לכתחילה בה"א מאחר שיש פנים לכאן ולכאן והקדמונים הכריעו לכתוב בה"א למה לא ניזול בתרייהו ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד פשיטא דכשר אף בא"לף מאחר שהוא נח מה חילוק יש במבטא בין הוא א"לף או ה"א כי אין דין ס"ת בכאן שיהא שייך בו פסול בתיבה ולהצריך שני גיטין וזהו דע' מהרי"ל שאמר שאי' לחוש כלל שאפילו כתבו בא"לף כשר כמו בה"א אף לכתחיל' ובדיעבד פשיטא דאין קפידא כלל:
פ
פלטיאל פילטא הוא כינוי לאלימלך ומ"ה אי בא במקרה שיהא כינוי לפלטיאל כותבין נמי פלטיאל המכונה פילטא כמו לאלימלך:
פדה צור יש לכתו' בחד תיבה פינחס במסורת כולו מלא ויש במסורת כלו מלא בר מחד ופשיטא שיש לכותבו מלא ומ"מ נ"ל בדיעבד כשר דרובא דרובא כותבין בכתבי' חסר ומסורת א' נמי מסייע לנו ובפרט לפי מה שכתב ר' הילל סתמא שאם כתב תיבה אחת מלאה או חסרה או איפכא שאין להקפיד:
פערלא אם שם עריסה מרגליות וקוראין אותה פערלא כותבין מרגליות דמתקריא פערלא ומטעמא שפירשנו לעיל בסימן כ"ה:
צ
צורי שדי חד תיבה הוא:
צביה הוא שם הכתוב בד"ה והמסורת ב' בה"א וחד בא"לף א"כ יש לילך אחר הרוב וגם הוא לשון הקודש ושמו' יקרא כולם בה"א ומ"מ אי כתב באל"ף כשר דהא מצינו חד בא' ואין חילוק במבטא כאשר כתבתי גבי עקיבא צחריי הוא כינוי לפתחיה כאשר כתב מהרא"י בכתבים וצריך לכתוב המכונה בפרט לפי מה שאין אנו כותבין וכל שום וחניכה והאידנא שאין זה מצוי אי בא במקרה יש לכתוב המכונה צחריי אפילו במקום שכותבין וכל שום וחניכה:
צרינו בלא א"לף כאשר כתבתי לעיל בסימן כ"ו:
ק
קלונימוס המכונה קלמן כותבין אפילו גבי אבי המגרש כדלעיל בסי' כ"ח:
קופמאן הוא כינוי למשלם ויש שכותבין קויף מאן והראשון הוא עיקר:
קופל מן או קופא כינוי הוא ליעקב וכותבין המכונה:
קישמן הוא כינוי למשה וכותבין המכונה אבל א"צ לכתוב משה המכונה מושמן קהיסל הוא כינוי ליחזקאל וכותבין המכונה כו' וכן קחריי לחייה:
ר
ראובן מלא וכן מוכח מן האפוד מצאתי:
רחביה וחביה הוא כינוי שלו וקיצור השם הוא:
רעכלין רחל כתבתי לעיל בסימן כ"ה:
רחמה בלא וי"ו וכן הוא בקרא:
ש
שבתי מצאתי כתוב שבתי צ"ע אם כותבין בלא אל"ף או שבתאי ונ"ל מן התו' פ"ק דגיטין לכתוב בלא א"לף דאמרינן שיבתאי הוא רוח רע אבל שבתי הוא שם ישראל. וא"ת דילמא האי ענין שביניהם הוא הי"וד שבין שי"ן לבית הא בערוך תמצא בערך שבתא וכן בתו' בטאי שם גוי בטי שם ישראל וכן ר"פ כל הגט איתא בגמ' ר' שבתי ומהרי"ש השיב דבעזרא כתוב שבתי ע"כ. וכן העיקר ואי כתב שבתאי מן הסתם יש לחוש אפילו בדיעבד דהוי כשינה שמו ממש ואם כינוי שלו שעפס או שעפסל צריך לכתוב שבתי המכונה כי הכינוי מורה בלשון אשכנז על שם הכנוי ואינו דומה ממש לקיצור השם:
שלום בוי"ו דמתקרי ורידמן לפי שהוא ביאור לשם המובהק וכמו שכתבתי לעיל בסימן וי"ו. וכן אם שמו המובהק שמחה והכינוי ורידמן וכן מצאתי לכתוב שחור והמכנה שוורצמן ובאופן זה:
שלמה וכיניו זלמן או שלמן כותבין המכונה כדלעיל בסימן כ"ח ובסוף סימן כ"ו:
שלומציל או שלומיצא כתבתי בסי' ל"ב ואם כינוי שלמן ליועץ כותבין יועץ דמתקרי שלמן:
שמעיה בה"א ואף שנמצא שמעיהו לפעמים אזלינן בתר הרוב. שמאי כותבין האידנא ואזלינן בתר שמות הנמצאים לפנינו שמאי והילל ואף שנמצא בקרא שמי בלא אלף וכמו שכתבתי באות זיי"ן גבי זכי:
שמשון מלא:
שמריה בה"א מצאתי כתוב דלפעמים נקרא שמריהו וצריך שני גיטין. ולית מאן דמשגח ביה כי מן הסתם יש לכתוב שמריה כמו שמעיה וירמיה וחזקי' אם לא היכא שידוע שחותם שמו בוא"ו או כך עולה לס"ת שוב מצאתי כן בשם מהרי"ו:
כתב מהררי"ב שאין צריך לכתוב שמריה המכונה שמעריל:
שרי ושרה יש ליזהר בהן שלא לשנות דהוי שינה שמה ממש וכ"כ מהררי"ב דאת"ל דאברם ואברהם חד שמא הוא שרי ושרה בלי ספק שני שמות הן:
ושרה ושערכין ושעריל עיין לעיל בסימן כ"ה וכן שארקא ושירקא. שינא שונלין. מצאתי:
שפרינצא. שעפטיל הוא כינוי לדוד וכן ליעקב וכותבין בכל פעם המכונה:
שרנץ או שרענציל אין לכתוב המכונה מאחר שלא נקרא בשם זה לבד כי עם בצרוף שם המובהק:
ת
תקוה שם בד"ה:
תרצה קרא הוא:
סליק: סליק: