אור ברסלב
ים של שלמה על גיטין פרק ד › סימן יב

ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ד · סימן יב

סימן יא

דין המוסר מודעא על הגט אפילו נתרצה אח"כ אם היה הריצוי ע"י כפי' לא נתבטלה המודעא. וביארנו דבגט ומתנות אפי' לא ידעי באונסא. וגם האונס האומר שקר הוא אפ"ה יכול למסור מודעא חוץ מאם נתפשרו קרובי האשה עם הבעל שיגרשנה אז לא מהני מסירת מו מודעא בלא ידיעת האונס. ואם מסר מודעא ואמר בפני העדים אף אם אבטליה אח"כ לא תבטל אז אם ביטל מודעי ומודעי דמודעי עד סוף כל המודעי הכל בטל. ונוסח ביטול מודעא הוא כך. וכל מודעי ומודעי דמודעי ומודעי דנפקו מגו מודעי עד סוף כל המודעי כולהין אני מבטל בפניכם העדים בכל לישנא דאמרי רבנן דמבטלי בהן מודעי וכל הדברים שדברתי מעולם שאם יתקיימו יהיו ביטול לגט זה כל אותן הדברים אני מבטל בפניכם העדים ואותם הביטולים יעשה קודם שיתחיל לכתוב את הגט. וגם צריך לחזור ולבטל קודם הנתינה. ומדינא היכא דמגרש מרצונו אפילו לא ביטול מודעא אין בו חשש. אלא שהמנהג לבטל אפילו במגרש מרצונו:

כתב הרי"ף והרא"ש אחריו. גרסינן בערכין בסוף האומר משקלו עלי אמר רב ששת האי מאן דמוסר מודעא אגיטא. מודעא מודעא. פשיטא. לא צריכא דעשינהו וארצי. מהו דתימא בטלה למודעא קמ"לן ואימא ה"נ. א"כ ניתני במתניתין וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיתן. מאי עד שיאמר רוצה אני עד דמבטל ליה למודעא קמא ע"כ. וענין מסירת מודעא בגט כתבתי בפרק ח"ה סימן ס"ג. דבגט ומתנה אפילו לא ידעי באונסיה כלל ואף האונס שאומר שקר הוא. אפ"ה יכול למסור מודעא ולבטולי דאינה אלא גילוי מילתא בעלמא שאינו חפץ בגט זה או מתנה זו. חוץ היכא שמתפשרים קרובי האשה עם הבעל שיגרשנה דאז לא מהני מסירת מודעא בלא, ידיעת האונס. דהוי כמו תלויה וזבין כו' כדפרישית לשם. וכתב הרא"ש אם מסר מודעא ואמר בפני העדים אף אם אבטלנו לא תיבטל אם ביטל מודעי ומודעי דמודעי עד סו' כל מודעי הכל בטל שכשם שביטולו מועיל על מודעא אחת כדאיתא בערכין. גם מועיל על כמה מודעות ועל כל התנאים שהתנה. וכן עמא דבר. ודלא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל אם אמר גט שאכתוב לפלונית אשתי בטל הוא וכל דבר שאבטל בו מודעא זו הרי זה בטל וכתב אח"כ הגט ונותנו לה. אע"פ שבטל מודעא קודם שיכתוב הגט הרי זה בטל א"כ מאי תקנות דבר זה שיאמרו לו העדים קודם כתיבת הגט אמור בפנינו שכל דברים שמסרת שגורמין כשיתקיימו אותן הדברים לבטל זה הגט הרי הן בטלין. והוא אומר הן. ואח"כ אומר להן לכתוב ולחתו' וליתן לה ולא יניחו לילך עד שיגיע הגט לידה כדי שלא יצא לבטלו. ואין המוסר מודעא ואין המבטל מודעא צריך קניין ע"כ ולדבריו לא הבנתי תקנתו שמא מתחלה מסר מודעא למודעא. ואולי שכך פירו' דבריו מתחלה כתב אע"פ שביטל המודעא שהגט בטל היינו שביטל המודעא בסתם או מודעא דמודעא קיימת. לפיכך אין ביטולו מועיל אבל, כשאומרים לו אמור לפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמין כשיתקיימו אותן הדברים לבטל זה הגט הרי הן בטלין. ואמר הן. או ביטל כל מודעי דמודעי ומועיל הביטול עכ"ל. ולכאור' משמע מדבריו כמה שכתבתי ואולי שכך פי' דבריו. שחזר ממה שפי' מתחלה ודלא כהרמב"ם. כי אף הרמב"ם מודה בזה ולא פליג אלא בביטול מודעא סתם. אכן הטור לא הביא בסימן קל"ד סיום דברי הרא"ש שכתב ואולי שכך פי' לפי שהרמב"ם ודאי פליג על דברי הרא"ש. והיינו טעמא דאפילו תימא היכא שהביטול מודעא הוא בלשון כולל אפילו המודעא נמי בלשון כלל דבטל. ה"ה מודעא. דאזלינן בתר אחרון. מ"מ אם ביטל מודעי דמודעי כו') אף שהזכיר כמה עניני ביטול מודעי מ"מ כולם בטלם מאחר שביטל הכל מקודם בדרך כלל כגון שמסר מודעא ואמ' אף אם אבטלנו לא תיבטל אם לא שיבטל באחרונה הכל דרך הכלל כמו שכתב הרמב"ן וכדבריו הסכימו כל האחרונים של חכמי הספרד גם בעיני ישרו דבריו ומ"מ של ביטול מודעי שלנו דהיינו וכל מודעי ומודעי דמודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי עד סוף כל מודעי כולהון אני מבטל בפניכם העדים בכל לישנא דאמרי רבנן דמבטלי בהן מודעות. ובלשון הזה כלול כל הביטולים שבעולם כאשר פירשתי בפרק חזקת הבתים סימן קי"ג ועדיף מאילו אומר עשרה פעמים מודעי זו אחר זו ומ"מ נהגו גבי גט לומר ג"כ לשון הרמב"ם שהוא מבואר להדיא בזה וכל הדברי' שדברתי מעולם שאם יתקיימו אותן הדברים יהיו ביטול על הגט זה. כל אותן הדברים אני מבטל בפניכם העדים פלוני ופלוני, והמנהג שהחכם אומר ביטול המודעו' והבעל אומר אחריו מלה במלה. ואם אינו יודע בלשון הקודש צריך לחזור עמו בלשון לוע"ז שיכיר אותו ואותו הביטול יעשה קודם שיתחיל לכתוב את הגט דאי לא ביטלו מקודם שמא מסר מודעא על כתיבת הגט. והוי נכתב בפסול מאחר שביטלו הוי שלא לשמה. וגם צריך לחזור ולבטל דשמא מסר מודעא על נתינת הגט. אף שהרשב"א חוכך להחמיר לומר שאף בזו אינו מתוקן אלא שיפסול העדים שיעידו על מסירת המודעי, ולדברי הרמ"ה שיודה שלא מסר מודעא והודאת בעל דין כמאה עדים דמי. וכל זאת אינו שוה לי כאשר כתבתי בפרק ח"ה. גם לשם כתבתי היכא. דהוה אונס בנתינת הגט או מתנה אפילו לא מסר מודעא או ביטל למודעא מ"מ לא הוי גט ומתנה בטילה דלא שייך לומ' אגב אונסיה גמר ומקני אלא במוכר שקיבל הדמים. אבל אין לחוש דשמא אחר הביטול חזר ומסר מודעא על כתיבת הגט לא חיישינן להכי מאחר שכבר ביטל כל המודעות. א"כ לא יעלה על דעת' שיהני. ואפשר דשוב לא מהני על כתיבת הגט מאחר שכבר ביטל המודעות וצוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום אלא שיבטל הגט עצמו וזה אינו אלא במסירת מודעא על הנתינה כדפרישית לעיל סי' ט' ומה צריך לבטל שנית קודם הנתינה ומה שכתב הרמב"ם שלא יניחו לילך כו'. היינו משום דסבירא ליה שאם יבטל הגט ששוב לא יכול לגרש בו אבל לפי מה שכתבתי לעיל לית ביה מיחוש כלל. ומ"מ יש מחמירין שלא מניחים הבעל לילך מן העדי' שלא יעלימו עיניהם ממנו אלא א"כ שיש צורך בדבר קצת. ובמשומדי' יש להזהר יותר. ומ"מ נראה היכא דליכא משומד וליכא עישוי כלל ומגרש את אשתו מרצונו אפילו לא ביטל מודעא אין בו חשש כיון דמדעתה מגרשה, אין חשוד לקלקלה. כ"כ הרא"ש להדיא וכן הוא דעת הרמב"ם אלא שהמנהג לבטל המודעי אפילו כשמגרש מרצונו כאשר כתבו המרדכי והטור וכל האחרונים. ודין גט מעושה אכתוב אי"ה בפרק המגרש. ודין כפי' עיין בריש המדיר סימן ב':

תוכן העניינים

ים של שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה