ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן כה
דין בן ישראל שאמר ללוי אבא אומר לי שיש לך או לאביך בידי מעשר צריך הלוי לפרוש ממנו תרומת מעשר. ואם אמר כור מעשר יש לך בידי אין צריך לפרוש ממנו תרומת מעשר ותרומת מעשר פורשי' אותן במחשבה ורשות לבעל הבית לתרו' אותה ואם הפרישה בדיעבד במאומד הוי הפרשה ואם הרבה מעשרותיו במכוון מעשרות מקולקלין:
ת"ר ישראל שאמר לבן לוי מעשר יש לך בידי אין חוששין לתרומת מעשר שבו. כור מעשר יש לך בידי חוששין לתרומת מעשר שבו ומפרש רב אשי ואיפך לה וה"ק ישראל שאמר לבן לוי אבא אמר לי מעשר יש לך או לאביך בידי חוששין פי' הלוי לתרומת מעשר שבו. כיון דלא קייץ לא מתקן ליה ב"ה אבל אמר. אמר לי אבא כור מעשר כו' אין חוששין הלוי לתרומת מעשר שבו מאחר שהיה כבר בביתו זמן ארוך ומצוה עליו רמיא וקייץ ליה בודאי הוה מתוקן. ופריך וכי יש רשות לבעל הבית להפריש תרומת מעשרותיו ומשני אין ואבא אליעזר בן גמלא היא. דתניא אבא אליעזר בן גמלא אומר ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן בשתי תרומות הכתוב מדבר כדגן מן הגורן היא תרומה גדולה. ונחשב לכם תרומתכם היא תרומת מעשר. כשם שתרומה גדולה ניטלה באומד ובמחשבה. אף תרומות מעשר כן. וכשם שתרומה גדולה יש רשות לבעל הבית לתרום. אף תרומת מעשר כן. וכן הילכתא כסתמא דברייתא ויש רשות לבעל הבית לתרום תרומת מעשר כאבא אליעזר ואף דרבנן פליגי עליה היינו לענין אומד לחוד הוא דפליגי לפי שסברי המרבה מעשרותיו מעשרותיו מקולקלים בטבל, אבל הכא בהא מודו כשם שמודים שניטלת במחשבה. וכ"ש לפי מה שכתבו התוס' דאפילו לעניין אומד לא פליגי אלא שאסור לעשות כן אבל בדיעבד הוי תרומת מעשר מאומד שפיר תרומה ולא אמרו המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלים אלא שמכוון להרבות ממש בלא אומד א"כ רבנן גופא מודים דמקישים תרומת מעשר לתרומה גדולה דמהני בדיעבד ולכתחילה הוא דאסור שמא ירבה במכוון ויהיו מעשרותיו מקולקלים. א"כ דמצוה יותר לעשות מכוון כמו שצותה תורה שיהיה דרך מעשר. א"כ מכ"ש דמודים רבנן דשרי לתרום בעל הבית תרומת מעשר דאין בו חשש וטעם לאיסור: