ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן כג
דין מי שמלוה מעות לתוך כיס של צדקה חוזר ונפרע ממנה וא"צ ליטול רשות מן הנותנים לכיס. אבל העשירו כל הקהל של העיר. אז וויתר מעותיו לעניים שהלוה מעות להם זכו במה שבידם:
פסק כתב במרדכי בהאי פירקא המלוה את הכהן מעות כו' יש מרבותינו שרצו לפסוק המלוה לתוך כיס לצדקה דלא יפרע לעצמו מן הכיס אם לא בדעת הקהל. ולא נהירא לראבי"ה דבפרק אע"פ בירושלמי פליגי ר' חנינא ור' יוסי אם מוטל על הגבאים ללות או לא ומדקרי ליה הלואה ש"מ שנפרעים מכיס של צדקה כשמצאו בו לאחר זמן ואיך צריך ליטול רשות מן הנותנים לכיס. וגרסינן בירושלמי המלוה מעות לעני והעשיר אין מפרישין עליהן. שאין מפרישין על האבוד וזכה העני במה שבידו. הני אילין דבי רב אשאלון פרושא לציבורא. אתי עובדא קמי' דרבנן ואמרינן לית ציבור כולי' עתר לית ציבור כולי. פי' סומך על מקצת עניים שבהם. שאין לומר העשירו כולם. ואפילו בעני אחד תנן אין חוששין שמא העשיר אבל אם ייחד לעני א' ושוב נודע שהעשי' וויתר זכה העני במה שבידו. ע"ש בפ' אע"פ. ומה שהביא ראיה מהמלוה מעות לעני' ועשיר כו' לא שמעינ' מיניה שיכול להפרע בעצמו דאינו דומה למלוה מעות לעני כו' דמשלו הוא חוזר ונפרע אבל להיפרע ממה שנותנין אחרי' לא שמעי' מיני' אלא שמביא ראייה דלא תימא איך יכול להיפרע שמא העשירו העניים וזכו ממה שבידם וא"כ הוא וויתר את שלו. מ"ה מביא הא דירוש' דלא אמרינן מספק שמא העשירו כולם. וא"כ לפ"ז היכא דאשתכח שהעשירו כולם כגון בקהל קטן אז איבד מעותיו ולא יכול לחזור ולגבות מן הכיס מה שהם מתנדבים לצורך עניים אחרי' שבשאר קהילות: