ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן כא
דין המלוה מעות לכהן בב"ד ומת. מפריש בחזקת הראוי ליורשו. ולעני בב"ד בחזקת עניי אותה העיר ולא בחזקת ביתו, ואם אין עניים באותה העיר צרי' להפריש ולשלוח לעניי עיר אחרת. העשי' העני אפילו חזר והעשיר באותו שנה אינו מפריש עליו:
תניא ר"א בר' יעקב אומר המלוה מעות את הכהן ואת הלוי בב"ד ומתו מפריש עליהן בחזקת אותו השבט כלומר הקרוב באותו השבט וראוי ליורשו. ואת העני בב"ד. מפריש עליו בחזקת עניי ישראל ולא בחזקת עניי כותים ואם אשתכח דלא הוו עניי ישראל באותו העיר צריך להפריש ולהגיע ליד העני שהוא במקום אחר. והכי הלכתא. העשיר העני אין מפריש עליו וזוכה הלוה במה שבידו. שהרי הלוהו לו ע"מ שלא ישלם לו אלא ינכה לו מן המעשר. ועכשיו שאינו ראוי צריך הבעל הבית להפריש וליתן לעני אחר שבעירו. דדוקא היכא שמת דהוא מילתא דשכיחי עביד רבנן תקנתא שיפריש על כל העניים מה שא"כ בעשירים דלא שכיחי. לא עבדו רבנן תקנתא. ונראה אפילו היכא שהעשיר העני באותו שנה. שכבר זכה הלוה במה שבידו ונתייאש הלוה ממנו ואח"כ חזר והעני. לא יפרי' עליו. מפני שכבר אבוד היה ואין מפרשין על האבוד: