ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן כ
דין דאם מפריש עליהן מחלקן אפילו לא הותנה עמהם ליתן לו בשער הזול אפ"ה צריכין ליתן לו כשער הזול שיהיה בשעת הפרשה צריך ליתן, לו כמו שהיה בשעת הלואה. וכהן יכול לחזור בו. אבל בעל הבית אפילו לא באו עדיין הפירות לעולם אינו יכול לחזור בו. ואם נשתדפו שדותיו ואמר ווי לחסרון כיס אפילו עלו ברנה אינו מפריש עליהן וצריך ליתן לכל אחד מתנותיו ואין שביעית משמטתו:
ת"ר המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהם מחלקם מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ופוסק עמהן כשער הזול פי' אפילו פסק עמו לאיזה קצבה ולא התנה שאם יוזלו עוד יתר מאותו קצבה שיתן לו באותו שער הזול. מ"מ אמרינן כמו שפסק דמי שבודאי על דעת כן הלוה לו. ולאפוקי בעלמ' אמרינן בפ' איזהו נשך ופוסק עמו כשער הגבוה פי' שצרי' להתנו' בו. ואפי' לר' יוסי שאמר שאפי' בלא פסק שיכול לומר לו תן לי כזה או תן לי מעותי היינו שאמר לו כן בשער הזול. אבל הכא אפילו שתק עד שהוקר השער יכול לומר לו תן לי כשער הזול שהיה מתחלה ואין בו משו' ריבית ואפילו פוסק עמו שיתן לו סאה בדינר ואע"פ ששוה הישן עכשיו יותר. וכן הקדש בשעת הגבי'. וטעמא משום דכיון דלית ליה לא יהיב ליה כי אית ליה נמי אין בו משום ריבית ואין שביעי' משמטתו דלא קרינן ביה ולא יגוש. ואם בא לחזור אינו חוזר אמר רב פפא לא שנו אלא בעל הבית בכהן אבל כהן בבעל הבית אם בא לחזור חוזר מאחר שעשאו כזוכה יכול לטעון ולומר לא משכת ממני הפירות. ונראה דבעל הבית לא יכול לחזור אפילו לא באו הפירות לעולם ואף שכתבתי בפרק החובל אפילו היכא שרגיל בו ונדר כל זמן שלא היתה האשה מעוברת הוי כדבר שלא בא לעולם כלל ולא זכה בו. שאני הכא שהן כבר ברשותו ולא צריך לזכות ממקו' אחר. כה"ג לא אמרינן דבר שלא בא לעולם. ואיך שיבאו ברשותו יבאו זכה הכהן באותו הקניין שאם רוצה שלא יכול הוא לחזור בו. וכ"כ הרשב"א נתייאשו הבעלים מהן כגון שראה שכשתדעו שדותיו ואמ' וויי לחסרון כיס לפי שנתייאש מאותו הלוא' ואח"כ חזר וניתקנו אין מפריש עליהן. לפי שאין מפרישין ואמרינן אפילו היכא דאקו' פי' שעלו בקנה ואח"כ נתייבשו. מ"מ לא אמרינן מאחר דלא שכיחי שיתקלקלו לגמרי אחר שיעלו בקנה ולא היה יאוש אלא כ"ז שהיה מתייאש פעם אחת אין מפריש עליהן וחשבינן כדבר האבוד. וצריך להפריש וליתן לכהן וללוי ולעני כל מה ששייך להם: