אור ברסלב
ים של שלמה על גיטין פרק ג › סימן יט

ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ג · סימן יט

סימן יח

דין ישראל שהלוה מעות לכהן או ללוי או לעני להיו' מפרשי מחלקם כנגד המעות. מפריש בחזקת שהן קיימין אפילו היו בשעת הלוואן חולים או זקנים. ויצא ידי חובתו אפילו לא בא לידו. ודוקא כשזוכה להן ע"י אחר או שרגיל ליתן להם מתנותיו או שנדר ליתן להם שאז אסור לחזור בו. וה"ה אם נדר בנתינת מצוה לפלוני כגון למוהל ולבעל ברית אסור לחזור. ומיהו אם חזר הוי חזרה אם לא שרגיל ליתנו לו וגם עתה נדר לו. דלא הוי חזרתו חזרה ואם מת צריך ליטול רשות מן היורשין. ואם הלואן בב"ד א"צ ליטול רשות מן היורשין:

מתניתין המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקם פי' המלוה הזה כשיפרוש תרומות ימכור התרומה ויעכב הדמים לעצמו בפירעון החוב זה בשביל הכהן. וכן המעשר ראשון בשביל הלוי ומעשר עני בשביל עני והמעשרות יעכב ויאכל אלא שמפריש מהן מעשר מן המעשר לכהן. מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ואינו חושש שמא מת כהן או לוי או נתעשר העני. ויש לפרש דהאי מתניתין נמי איירי אפילו בזקן וחולי דומיא דלעיל מתו צריך ליטול רשות מן היורשין ואם הלוה בפני ב"ד א"ל ליטול רשות מן היורשין. ופריך בגמרא ואע"ג דלא בא לידו ולא זכה בהן הכהן והלוי ואיך יצא ידי נתינה. ומשני אמר רב במכירי כהונה פי' שרגיל לתת כל המעשרות לאותו לוי וכן התרומה לאותו כהן וכן המעשר לאותו עני שמואל אמר במזכה להן ע"י אחר. עולא אמר הא מני ר' יוסי היא דאמר עשו את שאינו זוכה כזוכה. והרמב"ם פסק כרב ושמואל לגבי עולא. ואיירי מתניתין או במכירי כהונה או במזכה להם ע"י אחר. ואני אומר דאין הלכה כעולא דהא ר"מ פליג עליה דר' יוסי בפרק שני דבכורות ולא אמרינן כה"ג כל שחליפין ביד כהן עשו את שאינו זוכה כזוכה. וממילא הכא גבי מעשר נמי כה"ג והלכה כר"מ דסבר כרבנן דפליגי עלי' דר' יוסי וכן פי' התוס' בפ"ק דב"מ ובבכורות פרק שני דאין הלכה כר' יוסי גבי בכור וכן מה ששנוי בגיטין כ"א גבי לקט. ומ"ה מיושב שפיר הא דשמואל פסק כר' יוסי בפ"ק דב"מ והכא לא בעי לאוקמי מתניתין כותיה משום דלא ס"ל כותיה כ"א גבי לקט. וכן פסק הרא"ש גבי בכורות כר"מ ולא כר' יוסי. אבל הרמב"ם שפסק בפירוש משניות גבי בכור כר' יוסי וה"ה הכא גבי מעשר דהא חדא טעמא אית להו לתרווייהו. ואף בתלמודא משמע דשווים הם. מדאמר כולהו כעולא לא מוקמי משום דכי יחידאי לא מוקמו לה. ולא אמר משום דאינו דומה להא דר' יוסי. וא"כ מאחר דהלכ' כר' יוסי א"כ נהי דרב ושמואל לא בעי לאוקמי מתניתין כיחידאי אלא כדברי הכל כמו שתרצו התוס' במכילתין. מ"מ לענין הלכה ש"מ דלא בעי מכירי כהונה ולא מזכה ע"י אחר. ומהא דמכירי כהונה כתב במרדכי מאחר שרגיל בו הוי כמתנה מועטת ואסור לחזור בו. וה"ה אם נדר ליתן לו שאסור לחזור בו ומ"ה פסק מהר"ם דכן הדין בנתינת המצוה דמוהל ובעל ברית שאסור לחזור בו. ומיהו אם בדיעבד חזר בו חזרה היא. והא דהכא מסקינן לקמן שבעל הבית אינו יכול לחזור בו היינו משום שהם כבר קבלו המעות והוא לא חסר משיכ' שהרי כבר בביתו שיחזור בו וכן פי' רש"י ולפי מה שכתבתי בפ' החובל היכא שרגיל בו וגם נדר לו שלא יכול לחזור בו. ה"נ מיושב שפיר שהרי רגיל בו וגם נדר לו שהרי הלוה לו ע"מ כן:

תוכן העניינים

ים של שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה