אור ברסלב
ים של שלמה על גיטין פרק ג › סימן י

ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ג · סימן י

סימן ט

דין השולח גט ע"י שליח בין א"ל הולך סתם. בין א"ל אתה הולך. לא ישלח כיד אחר. אלא א"ש חלה או נאנס שאינו יכול להוליכו. אז ישלחנו ביד אחד. ואם לא חלה אפילו בדיעבד לא מהני שליחות אחר ע"י אחר. ואם אמר בפירוש אל יתן לה אחר אלא אתה. אפילו חלה אינו גט כשישלח ע"י אחר. והאידנא שכותבין הרשאה עושה שליחו' אפילו בלא אונס אבל שליח קבלה אינ' עושה שליח א"ל שנתנ' רשות בפי'. וגבי מתנה אפי' אמר לג' תנו אין יכולין לעשות שליח ולומר לאחרים איכתבו ויחתמו א"ל הם עצמן. אבל באומר אמרו כשר במתנה. ודוקא שטר מתנה ולענין קני'. אבל שטר ראיי' פשיטא שיכולין לעשות ע"י אחר:

מתניתין המביא גט בא"י וחלה ה"ז משלחו ביד אחר, ואם אמר לו טול הימנה חפץ פלוני ה"ז לא ישלחנו ביד אחר. שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר ומסיק א"ר כהכא חלה תנן פי' שהוא אונס וכלכה"ג, אבל לא חלה לא יכול לעשות שליח. ופריך פשיטא חלה תנן. מהו דתימא אע"ג דלא חלה והאי דקתני חלה אורחא דמילתא קמ"לן ומסקנא דמילת' דמתניתין סתמא קתני בין אמר לו הול' בלא את ובין א"ל הולך את גט לאשתי לא חלה לא יכול לעשות שליח וה"ה שאר אונסין יכול' לעשות שליח. וכן דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכ"כ הר"שבא בשם הרמ"בן. ונר' בעיני היכ' דלא יכול לעשות שליח אחר אפי' בדיעב' לא מהני האי שליחו' להתירה להינשא ואפי' נשאת מסתפינ' דתצא דשמא בעל קפיד והוי כאלו אומר אל תגרשה אלא בימין וגרשה בשמאל אלמא שבחול דאומדנ' דמילתא שלא עלה בדעתו להקפיד שלא יעשה שליח מאחר שהוא אונס אך שלא יאמר להדיא אתה תהא שליח ולא אחר ואז אפילו אנוס לא יכול לעשו' שליח ומ"ה נהגו האידנא לכתוב בתוך הרשאה שיכול לעשות כמה שלוחי' דהיינו אפי' בלא אונס ובתשובת הרי"ף נמצא כתוב מה שנהגו לכתוב הרשאה כדי שיהי' כתוב בו שיכול לעשו' שליח דהיינו אפי' בלא אונס אבל משום עדות לא בעי הרשאה שהרי הימנהו כמו שכתבתי בריש פ"ק סי' ה' ודוקא גבי שליח להולכ' הוא דאמרינן הכי. אבל שליח לקבלה אפילו חלה ונאנס וגם היא לא אמרה התקבל אתה אלא סתמא אפ"ה א"י לעשות שליח אחר דכה"ג בודאי קפדה ולא יהבה רשות שימנה אחר להיות זוכה לה הגט בקבלתו. דדוקא גבי שליח להולכה ליכא קפידא כולי האי שהרי מעשה שליח אינו כלום אלא להביאו לידה א"ל שתתן לו רשות בפי' שיכול לעשות שליח אחר. וכן דעת הגאון והעיטור והרמ"ה שכתב אפילו בפירוש לא מהימנה דהוי מילי ולא מימסרן לשליח וכתב הטור שדבריו אינם נראים דלא אמרינן מילי לא מימסרן לשליח. אלא כשמוסר לו דבר לעשותו שאינו יכול למוסרו לאחר. כגון מי שעשה שליח לחתום גט שאינו יכול לומר לאחר לחתמו. אבל כשאומר לו בהדיא לומר לאחר חתומו יכול לעשות. כדאמרינן להדיא באומר לשנים אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ולפלוני ויחתמו דלא הוי מילי ע"כ פי' והוי אומר אמרו. ויש מקשים והא כתב הטור לקמן דאומר אמרו פסול. וכתב נמי שדעת הרא"ש כדעת הרי"ף שאפילו אינו גט כלל לא קשה מידי כי לא דייק אלא דלא נקרא מילי אלא אומר אמרו. והא ראיי' אפי' מאן דס"ל דמילי לא מימסרן לשליח מ"מ מכשיר באומר אמרו וס"ל דלא פסלינן אומר אמרו אלא לגבי כתיבות וחתימות. אבל לא לענין שליחות. וכמו שכתב הרא"ש לקמן בסוף פרק התקבל סימן ט"ו וכן נראה עיקר ואף שהר"ן כתב בס"פ התקבל וז"ל ומיהו מסתברא שאין שליח קבלה עוש' שליח דה"ל מילי דלא מימסרן לשליח אלא באומר אמרו ומשווה היא שליח שלא בפניו דהתם טעמא אחרינא הוא ע"כ דמשמע מדבריו דאינה יכולה למנות שליח לקבלה שימנה שליח במקומו אפילו אמרה בפי'. אף הרשב"א כתב להדיא לשם בחידושיו אבל שליח לקבלה אינו עושה שליח לקבלה אלא א"כ אמרה בפירוש שימנה שליח אחר תחתיו כו' וכן מסתבר תו גרסינן בסוגיא אמר רב מתנה אינה כגט. כלומר בגט הוא דאמרינן אם אמר כתבו גט לאשתי לא מצי לשווי' שליח למיכתב גט משום בזיון דבעל אבל במתנה דליכא בזיון דבעל כי אמר כתבו שטר מתנ' לפלוני בשדה עלי מצי לשווי' שליח למיכתב. ושמואל אמר מתנה נמי הרי הוא כגט וטעמא דשמואל בגט משום דמילי נינהו ומילי לא מימסרן לשליח. וה"נ במתנה מילי נינהו ומילי לא מימסרן לשליח והילכתא בהא כשמואל וכ"כ הרי"ף והרא"ש בסוף פרק התקבל והא"ז חולק שאם אמר לג' תנו מתנה כו' שעשאן ב"ד ויכולים לעשות שליח לכתב ולחתום בודאי ס"ל בכה"ג לא הוי מילי ובסוגיא דס"פ התקבל משמע דעיקר מילי דלא מימסרן לשליח דר' יוסי דפסק שמואל הלכה כוותי' איירי באומר לג' תנו דאלו בלא תנו אפילו ר"מ מודה א"ל תאמר בגיטין לא מהני תנו משום דבעינן שישמע מפיו אבל במתנה נהי דאשווינא לגט דמילי לא מימסרין לשליח באומר להם כתבו ונותנו. אבל כתבו לחוד לענין מתנה דממונא שפיר יכולין לעשות שליח וכל זה דוחק. גם הרמב"ם כתב דלכל מילי שוה מתנה לגט שפוסל אפילו באומר אמרו גבי מתנה כ"ש באומ' לג' תנו דהא שמואל דפוסל באומר לג' תנו גבי גט ומכשיר באומר אמרו אלמא דאומר אמרו עדיף טפי גם הראב"ד כתב להדי' דאף תנו לא מהני במתנה, ומ"מ נראה בעיני כדעת הרמ"בן שכת' דלא פסלינן אומר אמרו. אלא בגט אבל במתנה כשר. אבל כתבו אין חילוק ופוסל לכ"ע כדפי' וכ"כ הר"ן בס"פ התקבל עוד כתב הא"ז ונסתפק א"מ א"כ הדין בשאר שטרות העומדים לראיי'. דדלמא ה"מ בשטר מתנה כגון שכותב לו שדי נתונה לך שקנה השדה בשטר דומיא דגט שהאשה מתגרשת מיד. אבל בשטר העומד לראיי' שמעידי' שנתן לו ה"נ דשפיר ומלשון הרמב"ם משמע דל"ש. ע"כ נ"ל דפשוטו דלא איירי בשטר קנין ולא בשטר ראי' דהא מתנה קאמר משמע שטר מתנה שיקנה בו. ומה שכתב בדברי הרמב"ם לא משמע הכי לא מצאתי שום משמעות שיורה כנגדו:

תוכן העניינים

ים של שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה