ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן מא
דין האשה שהביאה גיטה והתנה עמה בעלה שתהיה שליח להולכה. עד שתגיע הגט ליד ב"ד ונשווה שליח ויתנה לה אז צריכה לומר בפנ"כ ובפ"נ. ואשה שהביאה גיטה אומרת שבעלה נתנו לה להתגרש בו מיד נאמנת וא"צ לומר בפ"נ, ואפי' אין מכירין החתימה. ואפי' אמר לה אל תתגרשי בו אלא עד שתגיע לב"ד פלוני או עד שלשים יום כשתגיע לב"ד או ליום שלשי' מתגרשת בקבלה ראשונה. ואינה צריכה לומר בפנ"כ:
האשה עצמה מביאה גיטה. אשה מכי מטי גיטא לידה מגרשאש דא"ל את הוי שליח להולכה עד דמטי להתם לב"ד פלוני. וכי מטי' להתם אומרה קמי ב"ד בפ"נ ובפ"נ ונשווי שליח ונתבי ניהלה וכתב הרמ"ה שהאשה המביאה גיטה ואומרת שבעלה נתנה לה במקום פלוני להתגרש בו מיד נאמנת ואינה צריכה לומר בפ"נ ובפ"נ ואע". שאין מכירין החתימה, ואפי' א"ל אל תתגרשי בו אלא ע"י ב"ד פלוני תנאה הוי וגם אם אומר אל תתגרש אלא עד למ"ד יום או לכשתבא לב"ד פלוני והגט ברשותה מתגרשת בקבלה ראשונה. ואינה צריכה לומר בפ"נ ובפ"נ ע"כ ויותר מזה כתב הר"ן בריש פ"ק סי' א' דאי הוי אפי' שליח לקבלה אינה צריכה לומר בפ"נ ונתן טעם לדבריו ע"ש. ומפני חשש שמא יבא הבעל ויערער. אין לחוש לעירעורא אלא כשהוא נותנו לשליח להולכה לפי שבשעה שהגט יוצא מתחת ידי הבעל אינו גומר ומגרש לפיכך חוששין שמא ימלך ויערער אבל כל שהוא נותנה לידה או ליד שליח לקבלה, הרי בשעת שהגט יוצא מתחת ידו גומר ומגרש כיון שאין לחוש שמא יבא ויערער. הרי האשה מותרת להנשא אעפ"י שלא נתקיים הגט דכל היכא דליכא למיחש לעירעורי הבעל אין האשה צריכה לקיומי מיהו אם בא הבעל וערער יתקיים בחותמיו וה"ל כמביא גט בארץ ישראל דא"צ לומר בפ"נ ואם בא וערער יתקיי' בחותמיו:
הדרן עלך המביא תניינא