ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן לו
דין הכל כשרים להביא את הגט חוץ מחש"ו ונכרי ואפי' הגדיל הקטן ונתפקח החרש ונשתפה השוטה ונתגייר הנכרי. אבל פיקח ונתחרש וחזר ונתפקח שפוי, ונשתטה וחזר ונשתפ' כשר סומא שהביא גט בח"ל פסול דלא מצי למימר בפני נכתב ובפ"נ. אבל בא"י כשר. וכן שנים שהביאו. ואם הי' רואים מעיקרא ונסתמא אח"כ כשר אפי' בה"ל. דהא יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם:
מתני' הכל כשרים להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ונכרי. קבל הקטן והגדיל חרש ונתפקח שוטה ונשתפה סומא ונתפתח נכרי ונתגייר פסול, אבל פקח ונתחרש וחזר ונתפקח. פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר. זה הכלל כל שתחלתו וסופו בדעת כשר. ומפרש בסוגי' דחש"ו לאו בני דיעה נינהו ולא חזי לשליחות ונכרי נמי לאו בר כריתות הוא. לפי שאין גטין וקדושין נוהגין בהן אלא בעולת בעל יש להן. ומידי דלא חזו לי' לא מצו למיעבד' שליחות לאחרינא. וסומא דפסול בח"ל עסקינן דבעי למימר בפ"נ ובפנ"ח ולא מצי אמר אבל אי הוה בא"י או ע"י ב' שלוחים והם סומים כשר. וה"ה היכי דהוי פתוח מעיקרא ונסתמא אח"כ דכשר שהרי מצי לומר שפיר בפ"נ ובפנ"ח. ומש"ה תני במתניתי' כל שתחלתו וסופו בדעת ולא תני כל שתחלתו וסופו בכשרות: