אור ברסלב
ים של שלמה על גיטין פרק ב › סימן לה

ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ב · סימן לה

סימן לד

דין דחש"ו וגם נכרי כשרים לכתוב תופס הגט. אפי' בלא גדול עומד על גביו. והוא ששיירו התורף וכתבו ישראל בן דעת. אבל בתורף אפי' גדול עומד ע"נ אינו גט בחש"ו ובנכרי וגדול עומד ע"ג הוי ספק מגורשת ועבריינא אפי' לכתחלה טופס ותורף ומ"מ לא ירגיל לכתוב ע"י הש"ו ונכרי:

והא לאו בני דיעה נינהו. פי' המחוור לר"מ פריך שהוא סבור מאחר שסתם מתני' ר"מ כל היכא דנוכל לדחוקי ולאוקמי כר"מ אוקמינא ודעת המקשה הי' דאף לר"מ בעי כתיבה לשמה. נהי דסבר עדי חתימה כרתי מ"מ וכתב לה אינו יוצא מידי פשוטה. ואפי' תאמר שיוצא מידי פשוטה. מ"מ הוי אסמכתא מעליותא לאסור מדרבנן ומשני אמר רב הונא והא שגדול עומד על גביו, ומסיק הר"ן אליבי' דאפילו נכרי נמי כשר כשגדול עע"ג מדפסל לי' נכרי לקמן במתני' לענין הבאה מכלל דלענין כתיבה כשר. והא דתניא בברייתא נכרי פסול אף לענין כתיבה. היינו ר"א דבעי כתיבה לשמה מדאורייתא ומש"ה מחמירין גבי נכרי אפי' גדול עומד ע"ג ומשום דנכרי לדעת נפשי' קעבד. אבל ר"מ דבעי וכתב אחתימה. ומדרבנן דבעי לשמה לא אחמיר כולי האי היכא דגדול עע"ג. והשתא לפ"ז לא פליג ר"א אלא לענין נכרי אבל בחש"ו ואפי' לר"א מהני בגדול עע"ג. ורב יהודה אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף ור"א היא פי' דאמר עדי מסירה כרתי ולא מהני שום תיקון לתורף אפי' בגדול עע"ג בין נכרי ובין חש"ו. והא דלא גזרינן הכא טופס אטו תורף כמו גבי מחובר. לפי שהוא מלתא דלא שכיח' וגם מזהר זהיר' בי' דהכל יודעין שאינן ראווין לכתוב הגט ולגומרה אלא ע"י ישראל בן דעת, והכי הלכתא דבתופס כשר אפי' בלא עומד ע"ג וכנ"ל. ובתורף לא מהני גדול עומד על גביו אפי' לגבי חש"ו. והא דממעט חרש וחרשת בחליצה מפני דלאו בני קריאה נינהו. וכן קטן מדכתיב איש בפרשה תיפוק להו דלאו בני דיעה נינהו. ואפי' גדול עומד ע"ג לא מהני היכא דבעי כונה וחליצה בעי לשמה עד שיתכונו שניהם לשם חליצה כדאיתא התם. ונ"ל דלק"מ דלפי המסקנא דהתם איתא דחרש וחרשת פסולי' משום דלאו בני דיעה נינהו וכן הא דממעט איש ולא קטן ה"נ משום דלאו בן דעת הוא. ומהכא אפשר דשמעינן דבעינן דעת וכונה בחליצה ואפי' תאמר דילפינן ממקום אחר. מ"מ צריך למעט קטן משום דלאו בן דעת הוא דלא תימא מאח' שב"ד עונשין עליו ומזהירין ומלמדין אותו בעשיות החליצה אין לך גדול עע"ג יותר מזה ומהני קמל"ן דקטן פסול משום דלא מהני גדול עע"ג בשום דבר דבעי כונה ולשמה, ומש"ה מיושב שפיר דפסול שוטה בחליצה כדאי' בתוס' אע"ג דליכא קרא למעוטי. אלא דאייתי הכל ממיעוט דקטן דאפי' ב"ד לא מהני וה"ה שוטה ממועט. ורבים חשבו שדעת האלפסי לפסוק כתרווייהו לחומרא. כרב הונא דאיירי בגדול עומד ע"ג וכרב יהודה אמר רב דלא מכשירים אלא תופס וגם דוקא בגדול עע"ג ומש"ה הביא דברי רב הונא וכתב נמי הא דאמר רבי יהודה אמר שמואל דמשמע לן דלא פליגי אהדדי. וכן דעת הרמב"ם ותמהו על ככה הרשב"א והר"ן דסוגית הש"ס לא משמע הכי. ונראה דבריהם. ועוד אומר אני אולי טעו בדמיון שהם סברו מאחר שהביא הרי"ף רב הונא ורב יהודה אמר שמואל אלמא דתרווייהו סבירא ליה דקושטא קאמרו ולא פליגי. וליתא דאדרבה מביא דברי רב הונא כדי לאשמעינן דרב יהודה פליג עלייהו ומוקי בתופס אבל בתורף אפי' גדול עע"ג לא מהני משו' דבעי' בני דעת וליכא דעת גבייהו ולא תימא א"כ לפ"ז נכרי עדיף דהא אית לי' דעת וישראל עע"ג ומלמדו ובודאי כשר אפי' תורף. ומש"ה כתב הרי"ף ונכרי אף שישראל עע"ג פסול וה"ה לאינך כך נרא' בעיני דעתו. והרא"ש חשב שדעת הרי"ף שנכרי אפי' בתופס וגדול עע"ג פסול. ותימא למה לי' לאפלוגי על דברי הר"ן שהי' בתראי וחזר מסברתו הראשונה וסבר דמתניתין דידן מכשיר אפי' בנכרי כמו חש"ו. מדפסל לי' לענין הבאה. ולפ"ז עבד כשר בכתיבת הגט בין בתופס ובין בתורף. ולא כרמב"ם דפוסל. דמאי זה צד בעי למפסלי' משו' דלאו בן שליחות הוא ולא בן כריתות הוא. כבר הוכיחו בתוס' בראיית דבכתיבת הגט לא בעינן שליחות אלא לשמה. כדמשמע פשטא דתלמודא. וכי היכא דשליחו' לא בעינן ה"ה בני כריתות לא בעינן נמצא לפי פסק של הלכה דחש"ו ואף נכרי כשרים לכתוב הגט ולשייר מקום התורף אפי' בלא גדול עומד' ע"ג. רק שלא ירגיל בכך ותורף אפי' גדול עע"ג לא הוי גט כלל. אבל בנכרי וגדול עע"ג ומלמדו נראה לי דספק מגורשת היא. דשמא לא כתב אדעתא דנפשי' ועבד אפי' לכתחלה יכתוב טופס ותורף. הנראה בעיני כתבתי וישראל מומר לע"א ולחלל שבתות בפרהסי' דינו כנכרי. וכן כתב הרמב"ם והטור וכן הוא עיקר:

תוכן העניינים

ים של שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה