ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן ל
דין גט שנכתב על דבר שיכול להזדייף כשר. והוא שתביא עידי מסירה או עידי חתימה ויעידו שלא הי' בו שום תנאי. ואם לא הביאה עידי מסירה או עידי חתימה אינו גט כלל. מ"מ היא שווית' לנפשה חתיכה דאיסורה ואסורה להתייבם ולכהן:
מתני' אין כותבין על נייר מחוק ולא על הדיפתרא שהוא קלף שאינו מעופץ. מפני שיכול להזדייף. וחכמים מכשירין וכתבו התוס' והרא"ש. דהאי נייר מחוק היינו פירושו שמקום העדים על המחק וכתב הגט אינו על המחק דחיישי' שמא ימחוק הכתב ויכתב מה שירצה ויהי' הוא ועדיו על המחק וכשר. אבל שניהם על המחק כשר. שאינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שני פעמים. ומסיק אמר ר' אלעזר מאן חכמים ר"א הוא. דאמר עידי מסירה כרתי. פירש"י דלמאן דאמר עידי מסירה כרתי אשה הבאה להינשא ע"י גט צריכא להביא עדי המסירה שנמסר להם בפניהם. ולא חיישינן שהי' בו תנאי ונמחקו וכתבו התוספות והרא"ש דלאו בכל גיטין קאמר שצריכא להביא עדי מסירה. דשאר גיטין בדבר שאינו יכול להזדייף וחתומים בו עדים יכולה להנשא על פיהם ואינה צריכה להביא עידי מסירה אפילו לר"א כדתנן בפרק בתרא ומייתי לה לעיל בפ"ק שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם. דמאחר דחזינן גט בידה דליכא למיחש לזיופא אמרינן דמסתמא בא לידה כמצותו אלא דוקא בגט זה שכתב בדבר שיכול להזדייף. בהאי קאמר רש"י כשבאה להנשא בו צריכה להביאה עידי מסירה ע"כ. ונראה דעיקר הטעם מאחר שאינה מגורשת בעדי החתימה אלא בעידי המסירה. רק שמוקומינן לה בחזקת מגורשת כראוי מש"ה לא אמרינן הכי אלא היכי דליכא ריעותא בגט. אבל אי איכא ריעותא בגט כגון דבר שיכול להזדייף צריכה להביאה עדי מסירה ולא סמכינן אגיטא שבידה, לאפוקי לר"מ דאמר עדי חתימה כרתי. וצ"ל מוכח מתוכו. אפילו איכא עדי מסירה קמן לא מהני, והטור פסק מאחר שהוא כתוב בדבר שיכול להזדייף לא סגי אפילו בעדי החתימה לפנינו ומעידים שלא נמחק שום דבר ולא הי' בו תנאי ותמיהני הכי מאחר דהגט יוצא מתחת ידה אמרינן מסתמא בכשרות ניתן לה בעדי מסירה. דהא לא סגי בעידי חתימה אלא בעידי מסירה. מאי אמרת שמא נזדייף מאחר דאית בי' ריעותא הא איכא עדי חתימה קמן ומסהדי דלית בו ריעותא ולא יתכן דבריו אלא לדעת הרי"ף וסיעתא דמכשירין בעידי חתימה לחוד. מש"ה איכא למיחש דשמא גט זה לא ניתן בעידי מסירה. דכה"ג בשאר גטין כשר. והכא לא יספיק עידי חתימה מאחר דאינו מוכיח מתוכו. ועוד יותר נראה בעיני דאפילו לא הביאו עידי חתימ' לפנינו אלא שהגט על הכתב והעדי' על המחק דאז מוכח מתוכו דלא הי' שום תנאי בגט. דה"נ אמרינן דמסתמא בכשרות בא לידה ע"י עידי מסירה. ורש"י לא קאמר שצריכה להבי' עדי מסירה אלא היכא שהגט בא לפנינו יוצא מתחת ידה הוא נמי על המחק. דחיישינן שמא הי' מתחלה על הכתב והי' בו תנאי ומחקה אותו כה"ג צריכה עדי מסירה. וכן היכא דכתב על הדיפתרא אבל היכא דמוכח דלא הי' בו שום זיוף ותנאי בין שמוכח ע"י עדים ובין שמוכח ע"י הכתב סמכינן שבכשרות בא לידה ע"י עדי מסירה. ומ"מ צריכה לעולם עדי קיום כל היכא דליכא עדי מסירה לפנינו אפילו ליכא בו שום ריעותא. דמש"ה בעינן לומר בפנ"כ ובפנ"ח דכל זמן שאינו מקויי' אין לך ריעותא גדולה מזו ושמא לא נכתב כלל ע"י הבעל אלא היא בעצמה כתבה וחתמה בו העדים ומה שכתבנו היכא שכתב על דבר שיכול להזדייף שצריכה להביא עדי המסירה. נראה שאם לא הביאה עדי מסירה לפנינו שאינה בחזקת מגורשת כל עיקר. ואפי' ספק מגורשת ליכא שהרי אין עדי מסירה לפנינו והגט שיוצא מתחת ידה הוא כתב שיכול להזדייף א"כ במה תצא מחזקת איסור א"א. מ"מ היא שוי' נפשה חתיכה דאסורא שהרי אמרה שהי' לה עדי מסירה ולפי דברי' מגורש' ודאי ואסורה לכהן וכן אסורה להתייבם. וא"ת א"כ מה חילוק יש בין שוי' נפשה חתיכה דאיס' ובין ספק מגורשת. וי"ל כגון שיש לה צרה והיא ערוה ליבם. דאמרינן אינה מגורשת וצרתה יוצאת בלא חליצה. ואלו היתה אפילו ספק גירושין הי' צרותיה חולצת ולא מתייבמת וכן אם נשאת דמחזקינן בנה כממזר ודאי ומותר בממזרת ודאית וכן אם קבלה קדושין מאחר דאמרינן קדושי השני לאו כלום הוא ומותר המקדש בקרובותיה: