אור ברסלב
ים של שלמה על גיטין פרק ב › סימן כז

ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ב · סימן כז

סימן כו

דין כתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו. קנאתו ומתגרשת בו. והוא שיהי' העבד כפות עד שאינו יכול להלוך וגם צריך שיהא ישן. אבל בכפות לחוד או ישן לחוד לא מהני. ואם לא הי' העבד כפות וזכתה בעבד וקנאתו לא הוי מגורשת עד שיחזיר הבעל ויטול הגט מידו ויתן לה:

אמר רבא כתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו. ואמאי חצר מהלכת היא, וכ"ת בעומד והא אמר רבא כל שאלו מהלך לא קנה עומד ויושב לא קנה, והלכתא בכפות. פי' אהך קושי' דחצר מהלכת לחוד קאי הוא דמשני דאיירי בכפות ידיו ורגליו או כפות אפי' רגליו לחוד שאינו יכול להלוך מספיק. ומ"מ איירי אף בישן כדמוכח בהזורק דאמר רבא ניעור אינו גט לפי שאינו משתמר לדעתו ישן הרי זה גט. ופריך בישן אמאי הוי גט הא הוי חצר מהלכת. וכ"ת ישן שאני והאמר רבא כל שאלו מהלך לא קנה כו' ומסיק והלכת' בכפו' פי' אפ"ה ניעור אינו גט. וכ"פ רש"י וכן דעת התוס' וכן דעת ה"ג. דתרווייהו בעינן כפות וישן. וכן דעת הרמב"ן והרשב"א ועיקר ויש שיטה אחרת כגון הרמב"ם שסבר דכפות לחוד מהני וישן לחוד מהני מדאורייתא. אבל הוא גט פסול דהיינו אם נשאת לא תצא. וסבר מה שפסק תלמודא והלכתא בכפות היינו דכפות לחוד מהני ומדאמר הגמר' והלכתא בכפות אלמא דישן לא מהני היינו להתיר' להנשא לפי שהוא פסול מדבריהם אבל אם נשאת לא תצא. וקשה לדבריו מאחר שכפות לחוד מהני א"כ הא דקאמר התם רבא ניעור אינו גט איירי באינו כפות ומ"מ ישן לחוד הוי גט מדאורייתא א"כ אמאי אמר רבא משום דהוי חצר שאינו משתמרת לדעת תיפוק ליה דהוי חצר מהלכת ואז הוי רבותא טפי דאפילו הוי משתמר לדעת כגון שידיו כפותי' בחבל ואחזתו בידה אפ"ה לא הוי גט משום חצר מהלכת. וגם אין סברא לחלוק דכפות לחוד מהני וישן לחוד נמי מהני מדאורייתא אבל לא מדרבנן דמאי שנא. ומנ"ל להש"ס לחלק במלתא דרבא דלמא תרוייהו לא גזרו רבנן לפסולם או בתרווייהו לפסול. והטור א"ע הביא דברי הרמב"ם בנוסח אחר דכפות לחוד לא הוי גט ובישן לחוד הוי גט פסול והוא שיבוש שאין הדעת סובלתו וגרסה שאינה נכונה בא לידו. והשתא דתרווייהו בעי' א"ש הא דקאמר הש"ס והלכתא בכפות ולא אמר בלשון תירץ בכפות. אלא ה"ק אף שיש לחלק בין ישן לעומד ויושב ולומר דהכא איירי בישן ובישן לא אמרינן חצר מהלכת. מ"מ הלכתא דלא מהני ישן אלא כפות. וכ"ש דהתם בהזורק א"ש דקאמר הלכתא וה"ק אף שיש חילוק בין ניעור ובין ישן ולא ישן לא הוי גט א"כ הוה ליה לאחלוקי בין ישן לעומד ויושב אפילו בלא כפות אפ"ה הלכתא דלא מהני אלא בכפות. עוד עסק הרמב"ם שאם העבד לא הי' כפות והיא זכתה בעבד וקנאתו שאינה מתגרשת בקבלת העבד עד שיגיע הגט לידה משמע שאם נטלתה מן העבד מגורשת ולית' דשמא הוי כטול גטך מעל גבי קרקע ולא הוי גט עד שיחזור הבעל ויטלנו מידו ויתן. לה. וכן דעת הרשב"א נוטה ואמר רבא כתב לה גט ונתנה בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו. ודוקא בחצירו אבל נתן גט בחצר חבירו והיא קנתה החצר אחר כך אינו גט כיון שלא בא קניית החצר מיד הבעל לאשה וזהו חצירו הבאה לאחר מיכן המוזכר בהש"ס. והא דמתגרשת הכא בחצר וגיטה הבאי' כאחד היינו שהיא עומדת בצד החצר וסמוכה לה כדאיתא לקמן בהזורק:

תוכן העניינים

ים של שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה