ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן טו
דין עדים שאין יודעים לקרות הגט שנים קוראים לפניהם והם חותמים והוא שיבינו העדים לשון הגט ובשאר שטרות אסור לחתום על סמך שקוראים לפניהם אפילו כששנים קוראים אם לא כשיש אימתן, על הקורא דאז אפילו בחד קורא סגי ולא מהני קריאה אלא שכבר ידע ענין השטר. ומ"מ בדיעבד אם חתמו ע"פ הקוראי' אין לפסול השטר:
תניא כוותיה דרב עדים שאין יודעים לחתום מקרעים להם נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו ושאין יודעים לקרות קורים לפניהם וחותמים אמר רשב"ג בד"א בגיטי נשים פי' משום עיגונא אבל שאר שטרות ובשחרורי עבדים אם יודעים לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין אמר רבא הלכה כרשב"ג ורב גמדא משמיה דרבא אמר אין הלכה והא ההיא דעבד עובדא בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא תרגמא אקריאה פי' תפרש רב גמדא שאמר אין הלכה כרשב"ג היינו בקריאה דכשר אפילו בשאר שטרות וכן פירש"י והרשב"א והרא"ש והוא עיקר וכן משמעות הלשון של תרגמא דקאי אדברי רב גמדא ולא ממעט דרב כהנא ומסיק רב סור' מצטער וקרי וכתב וחתם א"ל עולא לא צריכת דהא ר' אלעזר מרא דארעא ישראל וקאי קמיה וחתים ורב נחמן קאי קמיה ספרי דדייני וחתם ודוקא ר"נ וספרי דדייני דאית להוא אימת' אבל רב נחמן וספרי אחריני או ספרי דדייני ואינשי אחריני לא ופסק הרא"ש כרב גמדא דאין הלכה כרשב"ג בקריאה אלא אפילו בשאר שטרות מותר לקרות כהא דרבי אליעזר ודוקא שנים שקוראים לפניו ועובדא דרב נחמן איירי בחד ומשום אימת' וכן פסק הרשב"א והר"ן שפסק כסתמא דתלמודא בשם רבא דהלכה כרשב"ג בין בחתימה ובין בקריאה דבשאר שטרות לא ולא הביא הא דרב גמדא ורבי אלעזר אלא הביא דברי רבא ועובדא דר' נחמן ודעת הרא"ש שהיא היא שאף לדברי הרי"ף שרי בשנים שיקראו לפניו או בחד ומשום אימת' כרב נחמן וספרי דדייני רק שהוא מפורש דעובדא דר' אלעזר קאי אחד וכן הא דרב גמדא אבל בשנים שקוראים לפניו אפילו רשב"ג מודה דשרי אף בשאר שטרות כך הוא המובן מדעת הרא"ש למעיין בו ודוחק היא בעיני שהרי"ף יסתום דבריו ולא יפרש דבשניהם שרי אפילו בלא אימתא דהא כתב עובדא דר"נ דקרא קמי' וחתי' כו' בסתמא ולא פירש כלל דבחד איירי וגם דוחק בעיני דמנ"ל לתלמודא דעובדא דר"א ור"נ איירי בחד דלמא בשני' איירי דהא קרא קמיה קאמר לשון רבים ודלמא כמשמעו קאמר ששניהם היו קוראים לפניו ותו קשה לפי' הרא"ש שמפרש עובדא דר' אלעזר בשנים ועובדא דר"נ בחדא ומנ"ל כל זאת מאחר דבתרוויייהו איתא האי לישנא קרו קמיה וחתי' ע"כ נראה דתרווייהו איירי בחד גונא דקרו לפניהם שנים ועובדא דר' אלעזר הוא כעובדא דר"נ דר"א אית לי' נמי אימת רבה דהא מרא דארעא דישראל הוי ושכיחי ת"ח לפניו ואפשר שהיו, קוראים לפניו שני ת"ח ומוחזק' ותלמודא הוא דמפרש עובדא דרב נחמן וה"ה לעובדא דר' אלעזר אלא צריך התלמוד לפרש דלא תימא ספרי דדייני מהני אפילו בדלא רב נחמן אבל תרי ת"ח המעידים בודאי מהימני אפילו דלא כרב נחמן ואת"ל דפליגי הך תרי עובדא אהדדי הלכה כהאי עובדא דרב נחמן וכמו שמפרש התלמוד דוקא ר' נחמן וספרי דדייני ומ"מ נראה דלאו דוקא דבעי שניהם ואימתא אלא אפילו בחד סגי מטעם אימתא ועדיף מתרי אינך אף על גב דשני עדים כשרים בכל העדות הכא שאני דהוי כעד מפי עד ומ"ה החמירו חכמים דלא מהני כהאי גוונא דליכא שום צד ספיקא שלא יקרא לפניו בענין אחר והוה כאלו הי' קורא בעצמו ומשום עיגונא הקילו חכמים דמהני ששנים קוראים לפניהם וחותם דלא הוי עד מפי עד ממש כמו שתי' ר"י וכיון דלא מסהדי אעיקרא דמילתא אלא דאמרינן שכך כתוב בשטר ומ"ה נראה דבעינן שיהיו העדים החותמים מבינים לשון הגט ולא סגי במה שיקראו לפניו ויתרגמו לו דהוי כעד מפי עד ממש אף שהטור חולק מ"מ נראה דעת הרמב"ם עיקר וכן הסכים הרשב"א וכן דעת הא"ז וכל מה שכתבתי דשטרות אפילו שנים לא מהני אלא היכא דאיכא אימתא ואז אפילו חד סגי כגון ראש ב"ד וסופר שלו יראה כן דעת הרמב"ם להדיא וגם נראה בעיני דלא מהני קריאה אלא שכבר ידע ענין השטרות וכן לשון הרמב"ם דאם לא כן הוי עד מפי עד ממש ואפילו בתרי ואימתא לא מהני אבל מ"מ מה שרמב"ם כתב גבי שטרות עדים שאין יודעים לחתום וקרעו להם נייר חלק כו' דמכין אותו מכת מרדות והשטר פסול וה"ה בקראו לפניו היכא דליכא אימתא בזה לא ישרו דברי הרמב"ם בעיני מאחר דליכא עד מפי עד ממש אלא שהחמירו חכמים לעשות כן לכתחלה אבל לא לפסלו וכן כתב הרשב"א וז"ל מדאמרינן נגדיה רב כהנא ולא אמר נגדי' ופסל ליה השטר ש"מ דשטר כשר הוא כדאמרינן בעלמא רב מנגיד אמאן דקדיש בביאה נגודה מנגיד ליה וקדושיו קדושין וכן דעת נוטה דכיון דבגיטין שרינן להו בשאר שטרות אמאי פסלינן ליה לשטר עכ"ל וכתבו הגאונים איתנהו לסהדי קמן וקים לן בהו דלא ידעי למקרי אע"ג דאסהידו אחתימת ידייהו דייקינן אסהוד' ע"פ אי מכווני על שטרא מקיימו להו ואי אמרי אקרינן למאן דידעי למקרי סמכינן עלייהו פירש והשטר כשר:
כתב הטור עדים שאינם יודעים לקרות אחד קורא בפניהם והם חותמים וכתב הרמב"ם והוא שיכירו לשון הגט ונראה דאפילו אם אינם מבינים לשונו אם הקורא לפניהם מתרגמיני' שפיר דמי ע"כ והקאר"ו תמה עליו מן הירושלמי דפ' המגרש דבעי להדיא שצריך העדים להכיר לשון הכתב והכתיבה ובודאי אשתמטתי' לההיא דירושלמי ול"נ דלא קשה מידי כאשר אפרשנו לשם: