ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן לה
דין דאם אחד שהיו עומדין במעמד שלשתן מודה מקבל לנפקד שטעה בחשבונו שנפטר הנפקד מהמקבל, המקבל חוזר על הנותן והנותן על הנפקד בשבועה. אבל אם הנותן מודה לנפקד. אם יש לנותן נכסים נאמן וגובה חובו ממנו ואם לאו או שהוא אלים או שיהיב ליה במתנה א אינו נאמן:
פסק כתב הרי"ף דוקא היכא דאיכא סהדי. א"ב דאודי ליה דהכי הוא חשבונו בטעות כו'. כתב הר"ן וז"ל מה שכתב הרי"ף א"נ דאודי ליה כו' דוקא דאודי לי מרא ארעא דכיון דאודי ליה ה"ה נפטר ממנו. אבל היכ' דאודי ליה גינאי חברי' לדברי מי שאמר שבמעמד ג' יכול למחול כי מודה לי' גינאי נמי דלא מחייב ליה ולא מידי' מהימנא כדאי' בסוגי' דשני' אוחזין בטלית דאמרינן ש"מ איתא דשמואל דשמעינן מני' דכל היכא דיכול למחול מהימנ' נמי לומר פרוע הוא. אבל לדברי מי שאמר דאינו יכול למחול כי אמר נמי דלא פי' גבי' ולא מידי נמי לא מהימן ואע"ג דאיכא חד סהדי דמסהיד ולא מחייב ליה ולא מיד' כיון דהאי לא ידע וא"י לשבע להכחיש את העד אינו מפסיד דשבועת עד אחד המעיד פירע' מדרבנן בעלמא הוא כדאיתא בפ' הכותב דהיכא דאפשר משתבע והיכא דלא אפשר לא מפסיד וכי מודה ליה מרי' ארעא שהוא נפטר ממנו כדאמרינן מרי ארעא אינו גובה מגינאי חבריה כיון שהעמיד אידך גינאי אצלו נפטר לדעת הרי"ף ז"ל שכך כתב בפרק המקבל אבל דעת רבינו האי גאון ז"ל ור"ת אינו כן. שהם סוברי' שהמומחה אצל אחר אינו נפטר מה שהי' חייב לו אלא א"כ פטרו בפי' ולדבריהם אע"פ שמרי ארעא מעיד דלא פש ליה גביה ולא מידי. מרי דארעא חוזר וגובה מגינאי וגינאי נמי גובה מאידך גינאי חבריה אע"ג דאידך גינאי מרי ארעא מעיד עליו שאינו חייב לו כלום ה"ל עד אחד ויטול הלה בשבועה כיון שהוא יכול לשבע ואע"פ שנשתעבד' האי גינאי למרי ארעא ברצון חבירו כיון שאינו פורע כלום למרי ארעא אינו נפטר ממנו עכ"ל. והנה תחלת דבריו שכתב היכא דמודה ליה גינאי שטעה שאינו נאמן ולא נפטר מן המקבל פסקו נמי הרא"ש והטור כמו כן. והוסיפו לבאר וז"ל ואם הנותן מודה שטעה בחשבון והמקבל אינו יודע אם טעה א"ל אם נתנו למקבל בשביל חוב שהיה לו עליו והמחוהו אצלו ליפרע ממנו אם יש לו נכסים לנותן שיכול המקבל ליפרע ממנו נאמן הנותן לומר שטעה ויחזור המקבל ויגבה חובו מן הנותן. אבל אם אין לו נכסי' לא כל כמינה לחוב המקבל בהודאתו כדאיתא בפ' ב' דכתובות דאין המלוה נאמן לומר שטעו אמנם הוא היכ' שהו' חוב לאחרי' ואפי' אם יש לו נכסי' וההוא גבר' אלמא והשני נוח לו ליפרע ממנו לא מהימן כיון שיש למקבל שום הפסד ואם מתנה הוא אינו נאמן כלל ע"כ. עוד הוסיף הטור וכתב וצריך הנפקד לתנו למקבל וחוזר וגובה אותו מן הנותן כיון שמודה שלא היה בידו כלום ובגרמתו הוא נתחייב ליתן בזה ואין בזה חילק בין אם נתן הנותן למקבל בשביל חוב שהיה בידו בין אם נתן לו במתנה עכ"ל אבל מה שכתב הר"ן בסוף דבריו שאם מודה מרי ארעא כו' שהוא חוזר על גינאי והגינאי על גינאי חבירו כו'. ולא פסק הטור כן אלא כתב ואם המקבל מודה שטעה בחשבון והנותן אינו מודה הנפקד פטור בלא שבועה שהרי מיד כשהמח' הנותן למקבל אצל הנפקד ונתרצה ליתן לו נסתלק הוא ממנו ודינו עם המקבל והרי הוא מודה לו שאין לנותן ביד נפקד כלום והנותן צריך לשבע שבועה למקבל בד"א שהמחהו אצלו בשביל חוב שהי' לו בידו אבל המחהו בשביל מתנה פטור בלא שבוע' דהא לית ליה גבי' ולא מידי ואפי' שיודע הנותן שלא היה לו ביד הנפקד כלום אינו חייב למקבל ומתנה בטעות היתה עכ"ל ונראה דברי הר"ן עיקור דאיך נפטר בשבוע' מאחר שיכול לחזור עליו לסברת הרא"ש כמו שכתב הטור גופא לעיל מני' גבי' היכא שהנפקד נשבע היסת למקבל שטעה ואז המקבל חוזר ותובע לנותן לסבר' א"א הרא"ש שלא נסתלק המקבל מעל הנותן. ולפי דעתי שלא דק וכתב אליבא דדברי הרי"ף שכתב שסבר שנסתלק או איירי שקיבל עליו בפירש לפטור הנותן כמו שפי' לעיל דבכה"ג נשבע הנותן היסת וא"כ יפה כתב הר"ן מאחר שחוזר המקבל על הנותן שהנותן חוזר על הנפקד ואין מועיל לו עדות המקבל וכן הוא עיקור: