אור ברסלב
ים של שלמה על גיטין פרק א › סימן לד

ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק א · סימן לד

סימן לג

דין אם לאחר שנתרצה הלוה או הנפקד ליתן למקבל במעמד שלשתן אמר עיינתי בחשבוני וטעיתי במה שהודיתי, אם לא היה בפני עדים שהודה לו מהימן. אבל היה בפני עדים אפילו בלא קנין לא מהימן אפילו במיגו ומה שכותב אדם בפנקסו יכול לומר טעיתי אחר הודאת בעדים או שהיה במעמד ג'. ובפני עדים שוב לא יכול לומר טעיתי אפילו יש עדים מסייעי אם לא שההודאה הראשונה היה ש ע"פ החשבון וסיפור דברי' דבכ"הג אם יש עדים שמבררי' שטעות היה בחשבון אפילו לא הודה הב"ד מהימן, והיכא שנעשה שובר אפילו בקנין ונמצא שבטעות היה לא מהני השוכר. ועוד חילוקי' בשוכר שנתנו הקהל ליחיד בענין המס:

הני גינאי דעבי' חושבנ' בהדי הדדי פש חמש איסתירי דזוזי גבי חד מיניהו אמרי ליה יהבינהו ניהליה למרי דארע' באפי דמרי ארעא וקנה מניה לסוף עבד חושבנא בין דיליה לנפשיה לא פש גבי ולא מידי. אתא לקמיה דר"ן אמר ליה מאי איעביד לך חדא דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך. תנהו לפלוני במעמד ג' קנה ועוד הא קנו מינך. אמר לי' רבא אטו האי קאמר דלא יהבינא דליכא גבאי קאמר. א"ל א"כ קנין בטעות הוא וכל קנין בטעות חוזר. וכתב רי"ף ור"ח ור"ת דוקא דאיכא סהד' דקמייהו עבד חושבנא ואישתכח דטעות הוא או שהודו לו בעלי דינים שכך עלה החשבון אבל מנפשי' לא מהימן לומר טעיתי אפי' במיגו שפרעתי וראי' מהא דתנן בשבועות מנה לי בידך א"ל הן למחר א"ל תנוהו לי. נתתי לך פטור, אין לך בידי חייב דכל האומר לא לויתי כאילו אומר לא פרעתי אלמא דאין מהימן לומר אין לך בידי לפי שטעיתי שהייתי סבר שאני חייב לו במיגו דפרעתי והיינו טעמא דהוי מגו במקום עדי' דאנן סהדי א"ל דדייק מעיקרא לא הוה משעבד נפשי' וכתב הר"ן בשם הראב"ד ומיהו היכא דליכא סהדי אע"פ שמודה שאומר בפני ג' וקנו מידו נאמן לומר טעיתי בחשבון ודוקא היכא דאיתא סהדי הוא דאמרינן אי לאו דקים ליה לא הוה משעבד אבל בדליכא עדים לא דייק דמימר אמר אי טעינא הדרינא בי דליכא מאן דמסהיד עלי. וכן כתב הטור בשם ס"ת רק שהוסיף וכתב דוקא המחהו בפני עדים וקבע לו זמן ליתן לו לזמן ידוע והוא בתוך זמנו דעכשיו אין לו שום מגו דלא יכול לומר פרעתי דאין אדם פורע תוך זמנו אבל המחוהו שלא בעדים או בעדים ולאחר זמנו נאמן לומר טעיתי במיגו דפרעתי ולא נהירא דהא הוי כמיגו במקום עדים כמו שכתבתי וכן כתב הטור בשם הרא"ש ומ"מ בהא דכתב שצריך המחהו בעדים. נראה שיפה כתב דהיכא דליכא עדים נאמן במיגו ומטעמא דפריש' דלא דייק כולי האי וכתב מהרי"ק ה"ה מה שאדם כותב על פנקסו חשבונות ועניינים שנאמן לומר טעיתי אפי' בלא מיגו לפי שלא דייק. ויפה כתב אבל מה שכתב ג"כ באותו תשובה אפי' הודה בפני עדים רק דלא משעבד נפשי' מהימן לומר טעיתי אפילו ליכא מיגו. ודקדק מתוך דברי הראב"ד דלעיל שכתב היכא דאיכא סהדי הוא דאמרינן אי לאו דקים ליה לא הוה משעבד נפשי' כו'. דמשמע דוקא שיעבוד בקנין כהאי עובדא דגינאי דקנו מניה ודקדק של הבל הוא דוקא גבי גינאי דעביד חושבנא הוא דאמרינן אי לאו דקים ליה לא הוי משעבד נפשיה בקנין. אבל בלא שעבוד בקנין פשיטא דהוי מהימן אפי' בלא מיגו דלא הוה הודאה ממש אלא בעסק הענין לפי החשבון שבניהם הוה אמר כך שהרי היו עוסקים באותו ענין של חשבון ומתוך זה עמדו ולא דייקי כולי האי אי לאו דמשעבדי נפשי' בקנין אבל בהודאה ממש בפני עדים אפי' במיגו נראה דלא מהימן לומר טעיתי דהודאתו בפני עדי' הוה כמאה עדי'. וא"כ הוה כמיגו במקום עדים דאל"כ ההיא דב"ב כל האומר לא לויתי כו'. נמי יהא נאמן לומר טעיתי במגו. ודוחק לומר דמתניתין דשבועות איירי דוקא במשעבד נפשי' בקנין ואם בא לחלו' בין טעיתי בחשבון לבין טעיתי לומ' שלא לויתי אלא לויתי ופרעתי דאין דרך לטעו' בכך א"כ מאי מביאי' ראי' לעי' דלא מהימן לומר גבי הך גינת' טעיתי היכא שאינו מברר בעדים או שהודו לו בעלי דינים מהא דשבועת מהאומר לא לויתי כו'. אלא ש"מ דלא מחלקינן ביניה' עוד נראה היכא דאיכא הודאה בסהדי דתו לא מהימן לומר טעיתי בענין שיהא הכחשה נגד הודאתו אפי' איתא ליה מגו וגם איכא עדים המסייעים לו כמו שכתבנו בפ"ק דב"מ סי' ד' כמו גבי אומר לא לויתי וה"ט דהודאות ב"ד כק' עדים דמי. ומה שכתב לעיל דוקא דאיכא סהדי קעביד קמייהו חושבנא ואישתכח דטעות הוא או הודה לו ב"ד דמשמע היכא שמעדים עדים דטעות הוא בחושבנא אפי' לא הודה לו ב"ד מהימן ולא אמרינן הודאת ב"ד כק' עדי' דמי. שאני התם דהודא' דהתם הוה מכח חושבנ' דעבדי ומאח' דמברר בעדים דחשבון בטעות הוה א"כ ההודאה שהי' אח"כ אפילו בקנין בטלה לגמרי. ולאפוקי הודאה שהיא בפני עצמו בלא קנין שלפניהם ואח"כ אמר טעיתי אפי' עדים מסייעי' לו לא מהימן היכא דב"ד מכחיש העדים. ומה שכתבו דלא מהימן לומר טעיתי אפי' במיגו להכחיש דבריו היכא דהודאה כבר היינו דוקא שהודה לו על עצמו לחיוב ושוב בא לפטור א"ע בטעות טעיתי או נזכרתי אבל היכא דלא חייב את עצמו בטענה ראשונ' אפי' חייב לאחרי' יכול לחזור ולטעון טענה אחרת ולומר טעיתי כמו שכתבנו בפ' ח"ה סי' נ"א:

כתב הרשב"א בתשובה על מי שעשה שובר לחבירו ונמצא טעות בחשבון דאין השובר מועילו לו כו'. ואפי' קנו מידו כדאיתא בס"פק דגיטין בעובדא דגינאי. וכן הדין בקהל שעשו שובר ליחיד מן המס הבא להעתיק דירתו מן העיר ומצאו טעות בחשבונו. אבל כופר ואומר בבירור שפרע הכל נאמן מפני שהשובר בידו וכיון שהראשונים הודו לו שפרע הכל ועשו שובר אע"פ שהשנ' מצאו טעות אפשר פרע ליד הראשונים ושכחו מלכתוב תשלום פרעון שהשובר מוכיח והשניי' אינם יודעים בבירר ולפיכך הוא פטור עכ"ל:

תוכן העניינים

ים של שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה