ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן לב
דין ראובן שאמר לשמעון מנה לי בידך תנהו ללוי במעמד שלשתן. נהי דקנה לוי מ"מ לא נפטר ראובן מלוי מאותו שהוא חייב לו אם לא שפטרו בפי' ואפילו שתק לוי לא נפטר ראובן, אבל מכל מקום לא יתבע את ראובן תחילה כ"ז שיוכל לגבות משמעון. ואם העני שמעון אחר שנתרצה לוי ליפרע המנו אינו יכול לחזור על ראובן. אבל אם היה עני באותו שעה ולא ידע לוי היה מקח טעות וחוזר על ראובן ומחרים סתם על מי שידע שעני היה וכפר ואם טעון לוי ששמעון היה עני והטעהו וראובן טוען עשיר היה והעני אם היה החוב שחייב ראובן ללוי ע"פ נאמן ראובן במיגו דפרעתיך והיה נשבע היסת ונפטר ובן השתא נשבע היסת ונפטר. אבל אם היה מלוה בשטר אם יש בו נאמנות גובה לוי חובו בלא שבועה. ואם אין בו נאמנות ישבע לוי ויטול. ואע"פ שביארנו שלא נפטר ראובן מלוי א"ל שפטרו בפי' מ"מ אם נתרשל לוי ולא תבע את שמעון עד שהעני פטור:
פסק כתוב הרא"ש בתשוב' ראובן שאמר לשמעון מכה לי בידך תנהו ללוי במעמד שלשתן נהי דקנה לוי מ"מ לא נפטר ראובן מלוי מאותו חוב שהוא חייב לו א"ל שפטרו בפירוש אפי' אם שתק לו' יכול לומ' לראובן לטובתך עשיתי שנתרצתי לקבל המנה שאתה חייב לי משמעון כדי להקל מעליך אבל לא פטרתיך אם שמעון לא יתן לי כי במעמד שלשתן הוא מילתא בלא טעמא. ופי' רבינו יצחק שעשו אותה לתקנת השוק דמי שקונ' סחורה ואין בידו מעות מעמידו דו אצל ב"ח וא"צ להמתין עד שיקנה לו בקנין. ועוד יפה כח המלוה שאפי' בעל כרחו של הלוה משתעבד הוא למקבל, אבל שיעשו תקנה שיפטר ראובן מלוי אף המקבל בשתיקה בעלמא אין אין לתקנה זו סברא וטעם אבל יראה שלא יתבע את ראובן תחלה כ"ז שיכול לגבות משמעון כי הוא עיקר החיוב ולא נשאר כלל ראובן אלא דין ערכאות. וכן כתב בעל העיטור שלא נפטר ראובן אם לא שנפטור בפירוש. אבל רב אלפס כתב שנפטר ראובן והבי' ראי' מהירו' ובעל העיטו' דחה הראי' שלו ע"כ. ומסתבר' דבריו ודומה לזה פסק התוספ' והר"אש בפ' המקבל גבי המחהו אצל שולחני שיכול לחזור ולתבוע מב"ה והיכא שהעני לאחר שנתרצ' להדי' להפרע המנו כתו' הטו' וז"ל ודאי אם העני שמעון לאחר שנתרצה לוי ליפרע המנו א"י לחזור על ראובן אבל אם הי' עני באותו שעה ולא ידע לוי הי' מקח טעו' וחוזר על ראובן ולוי מחרי' סתם על מאן דידע לזה דעני הוא והשתא קא כפר ביה, ואם טען לוי ששמעון הי' עני והטעהו וראובן טוען עשיר הי' והעני. אם הי' החוב שנתחייב ראובן ללוי ע"פ נאמן במיגו שאם הי' אומר פרעתי והיה נשבע היסת ונפטר כי אמר נמי ההמחאה שהמחית' אצל שמעון בדין היתה נאמן בשבועה. אבל אם הי' החוב בשטר. על ראובן להביא ראי' שלא הטעהו ואם לא יביא ראי' אם יש נאמנות בשטר גובה לוי חובו בלא שבועה מראובן ואם אין בו נאמנות ישבע לוי ויטול שאפי' אם הי' שובר ביד ראובן הי' צריך לקיימו. אף כאן צריך לברר בעדים שלא הטעהו ע"כ. וכתב הר"ן בפ' המקבל וז"ל כתב הגאון בתשובה דאע"ג דדינא הוא דמלוה מצי מהדר ביה על הלוה אם נתרשל מלו' ולא תבע לאותו שהמחוהו אצלו עד שאירע לו עניות לוה פטור. דהוה ליה כמו שהראה לו מקום שיש בו צרורת מעו' וא"ל טול משם וקבל עליו ופשע ולא נטל עד שאירע בהן מעורע דודאי פטור ע"כ: