ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן ח
דין השליח צריך לעמוד בשעת כתיבת הגט ולא יעמוד על כולו אלא אפילו לא ידע אלא שיטה אחת שנכתבה לשמה ואפילו אם לא ראה הכתיבה אלא שמע שבשעה שתיקן הסופר את הקולמוס והקלף אמר שעושה כן כדי לכתוב הגט לשמה סגי ובלבד שיראה הסופר תיקון הקולמוס וכו'. ובאותה שעה אמר הסופר שעושה כדי לכתוב הגט לשמה אבל אי לא ראה שום דבר אלא שמע קול קולמוס בכתיבתו על הקלף שמשמיע כעין קן קן לא סגי ובארנו דלאו דוקא ששמע מן הסופר אלא אפילו שמע מן הבעל שאמר לסופר שיכתב לשמה וראה שלקח הקולמוס והקלף לכתוב סגי ועוד בארנו אם לא שמע מענין לשמה אפילו רואה כתיבת הגט פסול. וכל זה לא צריכינן אלא בשליח אבל בלא שליח א"ע הסופר לומר בפני עדים שהוא כותב לשמה וגם א"צ עדים שיראו הכתיבה והאידנא מחמירין שיאמר הבעל לסופר שיכתוב לשמה וכן לעדים שיחתמו לשמה וכן יאמר הסופר ועדי החתימה ישמעו מפי סופר שאומר כן ויהיו אצל הכתיבה לכ"ה בשיטה ראשונה וכן יאמרו עדים בשעת חתימה שהם חותמים לשמה. ואין לשנות המנהג:
רבב"ח אייתי גיטא דפלגא איכתב קמיה ופלגא לא איכתב קמי' אתא לקמי' דר' אלעזר א"ל אפילו לא כתב אלא שיטה אחת לשמה שוב אין צריך פי' שלא ידע אלא בשיטה אחת שנכתב לשמה מסתמא סיימו כולו לשמה ורב אשי אמר אפילו שמע קן קולמוס וקן מגילתא ותניא כוותיה המביא גט ממדינת הים אפילו הוא בבית והסופר בעלי' הוא בעלי' והסופר בבית אפילו נכנס הסופר ויוצא כל היום כולו כשר ומדאמר הוא בבית וסופר בעלי' הא לא קחזי ליה אלא דשמע קן קולמסא וקן מגילתא ופרש"י בחד לישנא תיקון הקולמוס והקלף שתקנה לשמה כשחותכים אותו ומחליקים אותו וכתב הרא"ש לא שיהא צריך תיקון הקלף והקולמוס לשמה דדוקא כתיבה וחתימה הוא דבעי לשמה אלא שמע שאמר הסופר בשעה שתיקן הקולמוס והקלף שאמר כדי לכתוב את הגט לשמה ומסתמא כן עשה אבל מ"מ נראה דאיירי שראה תיקון הקולמוס והקלף ובאותה שעה אמר הסופר שעושה כן כדי לכתוב הגט לשמה ומה שאמר הברייתא אפילו הוא בבית וסופר בעלי' כו' היינו בעת הכתיבה שלא ראה הכתיבה כל עיקר ואין להקשות א"כ אמאי קאמר הוא בבית כו' הלא אפילו לא היה השליח אצל הסופר בבית כל עיקר אפ"ה כשר מאחר שאיירי שכבר ראה תיקון הקולמוס והקלף וי"ל דאין ה"נ, אלא רבותא קא משמע לן דלא תימא מאחר שהוא בבית א"כ צריך לראות הכתיבה ולא סמכינן אקן קולמוס וכו'. אי נימא מאחר שהיה בבית אצלו ולא ראה א"כ מסתמא אית ביה ריעותא קמל"ן דאפ"ה כשר וראוי לכתחילה לעשות כן והשתא מיושב שפיר מה דמסקינן בפ"ב דסומא פסול להיות שליח שהרי לא יכול לומר בפנ"כ כו'. הרי שאינו יוצא בשמיעת הקן לחוד א"ל שראה שתיקן הקולמוס והקלף עוד פירש"י פי' אחר וכתב ול"נ קן קולמסא וקו מגילתא ששמע קול העברת הקולמוס על הקלף שמשמיע קן בשעת הכתיבה ע"כ. ולפי פי' זה נראה אפי' לא ראה שום דבר אלא שמע קול הקולמוס כותב סגי וכן כתב הטור וכן פסק הרמב"ם ולא נהירא דא"כ הל"ל קן קולמסא ומגילתא. הוי, משמע שהקולמס משמיע קן על מגילתא ומדאמר קן קולמוס וקן מגילתא משמע דכל חד ענין באפי' נפשי' הוא והיינו תיקון הקולמוס והקלף וכן פי' בערוך בשם רב האי גאון ונראה דלאו דוקא ששמע שאמר הסופר כדי לכתוב הגט לשמה אלא אפילו שמע שהבעל אמר לסופר כתוב גט לאשתי פלונית שאני מגרשה וראה שלוקח הסופר הקולמו' והמגלה לכתוב בו הגט סגי דמסתמא כן עשה אע"פ דלא סגי במחשבה לחוד כאשר כתב ר' ברוך והביאו הרא"ש בה"ק מ"מ אמרי' מסתמא עשה הסופר בהכשר וכדינו וכן פסק בא"ז ונראה בעיני דבעי שידע השליח שהוא נכתב לשמה ואפילו אם ראה כתיבת הגט ולא שמע שהוא לשמה לא מהני אף דק"ל כרבא דלא חיישינן דלא נכתב לשמה דכ"ע ידעי ומתוך קושיא זו רוצים ליישב הא דאמר לעיל אפילו לא כתב בו אלא שיטה אחת לשמה כו'. כלומר שלא ראה אלא שיטה אחת דהיינו שם האיש והאשה שהוא התורף דבעי' לשמה שוב אין צריך לראות הכתיבה וכן יראה מן הרמב"ם דלאו דוקא דבעי שידע השליח שנכתב לשמה אלא כל שנכתב לפניו אפילו שיטה אחת או שמע קול הכתיבה סגי ולא נהירא דא"כ לא ה"ל למימר שיטה אחת לשמה אלא הל"ל שיטה אחת או תורף הגט אלא נראה בעיני מאחר דתיקנו חכמים שיאמר בפני נכתב כדי דלא אתו לאחלופי בקיום שטרות דעלמא שיאמרו נמי דסגי בקיום עד אחד מש"ה תיקנו לומר ג"כ בפנ"כ שאין כן בשטרות להודיע שאין למדין שטרות מגיטין. וס"ס מה יועיל מה שנכתב בפניו בשלמא החתימה בפניו הוא קיום שאינו מזויף אבל בכתיבה מה מהני בפניו או שלא בפניו אם לא שיאמר בפ"נ כתיקונו והתיקון שלו הוא לשמה ומש"ה אי לא שמע שהוא לשמה או מפי הסופר או מפי הבעל כדפרי' לא יכול לומר בפ"נ כלל ופסול ומ"מ לא בעינן כל זה אלא בשליח אבל בלא שליח א"צ הסופר לומר בפני העדות שהוא כותבו לשמה וגם א"ל העדים שיראו הכתיבה וכן פסק בספר התרומות רק שהאידנא מחמירין שיאמר הבעל להסופר שיכתוב הגט לשמה וכן יאמר הסופר לעידי החתימה ישמעו מפי הסופר שיאמר כן ויהיו אצל הכתיבה לכל הפחות שיטה הראשונה וכן אומרים העדים בשעת חתימתן שהן חותמי' לשמה אחר שיאמר אליהם הבעל שיחתמו גט זה לשמה ואין לשנות המנהג: