ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ה · סימן ז
דין דאין דנין ואין מקדשין ואין מיבמין ואין חולצין ואין מגרשין בשבת א"ל במקום שיש לחוש שתזקוק ליבום ולכתחילה דוקא ע"י הבלעה שיקנה לה המקום שמונח בו הגט שלא יצטרך ליתן הגט לידה:
תו מסקינן בסוגיא ואלו הן משום רשות לא דנין והא מצוה קא עבד ל"צ דאיכא דעדיף מיניה ולא מקדשין והא מצוה קעביד ל"צ דאית ליה אשה ובנים לא חולצין ולא מיבמין והא מצוה קעביד ל"צ דאיכא גדול ומצוה בגדול ליבם וכולהו טעמא מאי גזירה שמא יכתוב עי' פס"ד לבע"ד ושטר אירוסין לקדושין ושטר חליצה לחולצות וכתובה ליבמה וכתב התו' ות"ל והא מלוה קעביד פ"ה וה"ל למחשבינהו בהדי אינך בסיפא ממצוה ומשני ל"צ בדאיכא דעדיף מיניה ולכך אינו מצוה כ"כ דומיא דהני דסיפא ולפ"ז יכול להיות דגם בדליכא דו מיניה אסור וכן עי' נמי לגבי לא מקדשין והא מצוה קא עביד כו' ומשני דאית ליה אשה ובנים משמע אפילו אין לו אשה ובנים מ"מ אסור וק' דאמרי' בע' ד"מ לפיכך אין דנין לא בע"ש ולא בעי"ט דהיכי ליעבוד לדייני במעלי שבת' ולקטליה בשבת אין רציחה דוחה שבת ולא משני משום דאין דכין משמע התם דבסנהדרין דבסתמא ליכא עדיף מינייהו שפיר דנין ויש לישב דניחא ליה לגמ' למימר טעמא לאסור מן התורה ולא לאסור אלא מדרבנן וכ"ת פי' דהא מצוה קא עביד ואמאי גזרו כו' ומשני ל"צ דאית ליה אשה ובנים אבל אם אין לו אשה ובנים מותר לקדש דמצוה קא עביד וק' דפ"ק דיומא גבי כ"ג מתקינין לו אשה אחרת פריך והכי קונין לו קניין בשבת ומשני אין שבות במקדש ולשני דשרי כיון דמצוה קא עביד דהא כיון שמתה אשתו מצוה לו לישא אשה אחרת ועוד קא עביד מצוה דכ' וכפר בעדו ובעד ביתו אלא ודאי י"ל כפ"ה ול"ק מההיא דסנהדרין דקאמר הכא טעמ' שמא יכתוב וכיון דישבו כבר בדין מעי"ט וכתבו דברי המזכין ודברי המחייבין מבע"י כדקאמר התם א"כ לא שייך למיגזר ועי"ל כפר"ת ול"ק מההיא דכ"ג דשמא חד מתרי טעמא נקט ע"כ ואין זה ישוב כלל דאיך שייך לומר חד מתרי טעמא נקט מאחר שאמר אין שבות במקדש הוי כאלו אמר להדיא הא במדינה אסור כמו כל שבות במקדש דבכל הגמ' כולו במדינה אסור ועוד מאחר שקורא אותו שבות א"כ חייבים עליו משום שבות אפילו הוא מצוה ואף שהירושלמי פליג על גמ' דידן דהתם ס"ל טעמא דאין מקדשין משום דקונה קנין בשבת והיינו משום מקח וממכר והכא מפ' וכולהו טעמא מאי גזירה שמא יכתוב מה בכך ס"ס בגוף הדין לא שמענו שחולקין ומהרא"ש פי' בבאורים שלו שתלוי דין זה השינוי הטעמים דלטעמא דאסרו משום מו"מ אסור בכל ענין לקדש דאיסור מו"מ לא מצינו שהותר שנאסר כבר במנין משא"כ בגזירת פרטיות שמא יכתוב וליתא דא"כ מאי דייקי התו' מהירושלמי לסתור דברי ר"ת מאחר שר"ת כתב לפי שיטת הגמ' שלנו אלא בודאי אין חילוק ומהרא"ש טעה בביאור הסמ"ג כאשר כבר כתב' בביאורי לסמ"ג ור"ת גופא בתשו' חזר מדבריו וכתב שאין לקדש כלל בשבת ומדוחק גדול התירו כבר לקדש בשבת ולא הורה כך הלכה למעשה וכ"ד הרי"ף והרמב"ם שכ' הני דיני סתמא שאין דנין ומקדשין דמשמע בכל ענין והיכא שנמשכה החופה עד הלילה כתב' בריש' (פ"ק) דכתובות סי' ב' והלין שכונסין ארמלין שצריך לכונסה מבע"י שהביא התו' בשם הירושלמי כתבתי נמי לשם ולא מגרשין לא הזכיר במתני' אלא שהסמ"ג כתב וז"ל תו' מוסיף ולא מגרשין אמנם בפ' הזורק מוכח שהתירו לגרש בשבת במקום שיש לחוש שמא תזקק ליבם וז"ל הר"ן כלהו גזרה שמא יכתוב וכ"ש גירושין דלא סגי (בלא) כתיבה וצריך ג"כ שיהא נכתב בו ביום ומש"ה לא חש למתניי' ומיהו בתו' תנא ליה דאמרי' בע' הזורק גבי ש"מ דתקיף ליה עלמא טובא דשרי לגרש דוקא בש"מ הקילו שירא דשמא תזדקק ליבם אשתו וכדי שלא תטרוף דעתו עליו בריש הזורק גט כתב' שדעת' מחוור בעיני שאסר לטלטל הגט גם לגרש להדיא ולמסור הגט לידה דאוושא מילתא טפי ולא התירו אפילו בש"מ אלא שיקנה לה הבעל במקום שמונח בו הגט ותתגרש בו היכא דאפשר בהכי ואם אינו באפשר אז אינני חולק על הקדמונים שמתירין לגרש להדיא ע"ש ובריש פ' א' דיני ממונות כתבתי שאסור לדון אפילו בע"ש: